"היום, האוקראינים משלמים מחיר גבוה ומגנים על החופש שלנו, של כולנו. לכן, עלינו לעשות יותר כדי להשיג ניצחון מהר ככל האפשר, ולקבור אחת ולתמיד את השאיפות האימפריאליסטיות של מדינה חולה", כך אמרה אתמול (שבת) ראש ממשלה ליטא, אינגרידה שימוניטה בנאום לציון 33 שנות עצמאות מברית המועצות.
ב-11 במרץ 1990, ליטא נהפכה לראשונה מבין המדינות הסובייטיות לטעות לעצמאות מהגוש הקורס. היום נקרא "יום חידוש העצמאות". חקיקת חוק העצמאות היתה אפשרית הודות לבחירות הפרלמנטריות הדמוקרטיות הראשונות מאז מלחמת העולם השנייה, שנערכו בפברואר 1990 בליטא. הממשלה שנבחרה היתה הממשלה הלא קומוניסטית הראשונה מאז סיום מלחמת העולם השנייה.
המהפך הפוליטי בליטא, כמו גם בלטביה ואסטוניה, התרחש, בין השאר, הודות להתחזקות הסנטימנט האנטי-סובייטי ברחבי הגוש הסובייטי במחצית השנייה של שנות ה-80, והופעתן המחודשת של נטיות עצמאיות. "לפני 33 שנה, קבענו בקול ברור את הגורל שלנו - לחיות באופן עצמאי. היינו הראשונים לפרוץ מכלא המדינות - והגנו על הזכות הזאת כשהיא הותקפה", אמר אתמול הנשיא גיטנאס נאוסדה.
כיום, שלושה עשורים לאחר קריסת ברית המועצות והכרזת העצמאות של מדינות שונות בגוש, מתחזקת שוב ההתנגדות למוסקבה, לצד הפחד המחודש מפני רצונה להקים שוב אימפריה סובייטית. גם מדינות שנחשבות בעלות ברית של מוסקבה נאלצות לשקול מחדש של התפישה של רוסיה כשותפה יציבה, לאחר הפלישה האלימה בפברואר 2022 לאוקראינה.
התוקפנות של רוסיה נכשלה במובנים רבים; אוקראינה מקבלת סיוע חסר תקדים מהברית בהובלת ארצות הברית; פינלנד ושבדיה הגישו בצעד היסטורי בקשה להצטרף לברית הצבאית נאט"ו; והמערב הטיל סנקציות על מוסקבה ופועל לקראת ניתוק התלות של האיחוד האירופי בגז הרוסי.
ההחלטה לפלוש לאוקראינה משפיעה גם על ההתנגדות הפנימית לרוסיה, וניכרת גם בפוליטיקה של מדינות שהיו בעבר חלק מברית המועצות או גרורות שלה. בגיאורגיה בשבוע שעבר, היינו עדים לדוגמא טובה למהלך פוליטי פנימי שנתקל בהתנגדות חריפה ביותר ברחוב, חלקית בשל הסנטימנט האנטי-רוסי הגובר.
במשך יומיים יצאו מפגינים לרחובות הבירה טביליסי במחאה על הצעת חוק "סוכנים זרים" שלדברי המתנגדים, היה פוגע בחופש הביטוי ובחופש העיתונות. מעבר למטרות הנאצלות האלה, המפגינים הישוו את הצעת החוק לחוק דומה ברוסיה וטענו כי מדובר בחקיקה "דרקונית" בשלטים שנשאו נכתב "לא לחוק הרוסי!". אחרים קראו נגד האימפריאליזם ואוטוקרטיה שלטענתם, מהווים חלק בלתי נפרד מההשפעה הרוסית באזור.
מפלגת השלטון "חלום גאורגי", שרצתה לחוקק את החוק, שאפה לחזק את הכוח שלה על החברה האזרחית כדי לנצח בבחירות הבאות. עם זאת, העובדה שיש לה קשרים קרובים עם מוסקבה, היתה סיבה נוספת להתנגדות בקרב האזרחים. לאחר שתי יממות של הפגנות אלימות, הממשלה הודיעה כי משכה את הצעת החוק.
החקיקה המוצעת במדינה שלחופו המזרחי של הים השחור בדרום הקווקז, ספגה גם גינוי נרחב ובינלאומי מבעלות בריתה המערביות, כולל בריסל ו-וושינגטון. האיחוד האירופי אמר כי החוק עלול לסכן את הקשרים עם גאורגיה.
גאורגיה רוצה להצטרף לאיחוד ולנאט"ו מזה שנים. האופוזיציה הגאורגית טוענת כי מפלגת השלטון מכשילה את ההתקדמות, משום שהיא נתונה תחת ההשפעה של מוסקבה. גאורגיה, בדומה לאוקראינה ב-2014, איבדה 20% משטחה ב-2008 לטובת בדלנים פרו-רוסים.
אך הסנטימנט הפרו-מערבי חזק כיום במדינה שגובלת עם רוסיה. יותר מ-80% מהעם הגאורגי תומך כעת בהצטרפות לאיחוד, על פי סקרים עדכניים - ונראה כי כל השוואה או דמיון כלשהו בין גאורגיה לרוסיה נתפשת באופן שלילי ומוקעת על ידי אזרחים שחוששים שוב להילכד ברשת המסוכנת שטווה רוסיה.
גם בקרב השכנות של רוסיה, שהאליטות הפוליטיות שבהן פיתחו תלות בערבונות הביטחוניים ואחרים שרוסיה הציעה להן, ועדיין מטפחות נוסטלגיה לברית המועצות חל שינוי בשל המלחמה באוקראינה. נשיא רוסיה ולדימיר פוטין שימש כמתווך ב-2020 בין ארמניה לאזרבייג'ן בקרב על נגורנו קרבאך. הוא קיבל בתמורה נוכחות צבאית באזור. כעת, כשתשומת הלב של רוסיה נתונה לאוקראינה, המתיחות שוב מתחזקת באזור.
"דעתה של רוסיה מוסחת בשל המלחמה באוקראינה, ובנוסף, היא גם מתמודדת עם העובדה שהפלישה לאוקראינה נכשלה", אמר ריצ'רד גיראגוסיאן, מנהל המרכז ללימודים אזוריים בבירת ארמניה ירוואן. ארמניה עדיין תלויה ברוסיה בביטחון, באנרגיה ובסחר, אך לדבריו, היחסים בין שתי המדינות נהפכו ללא צפויים בשנה האחרונה. "מבחינת ארמניה, רוסיה נתפשת כעת כאתגר רציני הרבה יותר. היא נהפכה לשותפה לא אמינה וההבטחות הביטחוניות שלה חסרות משמעות", הוא אמר ל"אובזרוור".
במולדובה, הזהירה הנשיאה מאיה סנדו כי רוסיה מתכננת הפיכה בממשלה. "התוכנית כוללת חבלה ולוחמים המחופשים לאזרחים שמפיצים אלימות, תוקפים בנייני ממשלה ולוקחים בני ערובה", היא אמרה בחודש שעבר.
התקשורת במולדובה דיווחה כי סוקל ניסיון להתנקש במנהיג המחוז הבדלני טרנסניסטריה, שנתמך על ידי רוסיה. נראה כי מאז שהחלה המלחמה באוקראינה, הסיכונים הביטחוניים שמציבה כעת רוסיה לשכנותיה ובעלות בריתה מתחזקים, ויש אפשרות כי יעלו על היתרונות שטמונים בקבלת המרות של מוסקבה בתחומי האנרגיה, הסחר וכן הלאה. המדינות מבינות כי לא רק אוקראינה נמצאת בסכנה מפני השאיפות האימפריאליסטיות של פוטין.
במרכז אסיה, היכן שנמצאות כמה מהשותפות הנאמנות ביותר, המלחמה באוקראינה גם כן שינתה את התדמית של רוסיה. אם קודם לכן, רוסיה נראתה יציבה, כעת היא נתפשת כבלתי צפויה ואינה משמשת יותר כמודל לחיקוי שצריך ללכת בעקבותיו. הן אפילו מנסות לנצל את מצבה הכלכלי הגרוע של רוסיה בשל הסנקציות, כדי להרוויח בעצמן.
פוטין אינו עיוור לכל השינויים האלה. הוא ביקר במדינות מרכז אסיה וערך יותר מ-50 מפגשים עם מנהיגים בשנה שעברה, כשהוא מודע היטב שהן היחידות כמעט שעדיין מוכנות לשתף איתו פעולה. המודיעין הצבאי בליטא העריך כי לרוסיה יש מספיק משאבים להמשיך במלחמה באוקראינה שנתיים נוספות בעוצמה הנוכחית. אם ההערכה הזאת תתממש, העולם אולי יהיה עד לדחייה של ההשפעה הרוסית גם במדינות האלה.