סרטון של נשיא טג'יקיסטן אמומאלי רחמון מתלונן בפני נשיא רוסיה ולדימיר פוטין על היעדר הכבוד שלו כלפי מדינות מרכז אסיה שהיו בעבר חלק מברית המועצות, נהפך החודש לוויראלי ברשתות החברתיות ונצפה על ידי מיליוני בני אדם. הוא פנה לפוטין ואמר כי טג'יקיסטן ומדינות אחרות ראויות להשקעה גדולה יותר מצד מוסקבה. רחמון אמר את הדברים בכנס של מנהיגים מחבר המדינות העצמאיות (CIS) בבירת קזחסטן, אסטנה, בזמן שמנהיגי קזחסטן, קירגיסטן, טורקמניסטן ואוזבקיסטן מביטים מהצד.
פוטין כינה בעבר את קריסתה של ברית המועצות "האסון הגיאופוליטי הגדול ביותר של המאה העשרים". יתרה מכך, אחת הסיבות העיקריות של פוטין למלחמה באוקראינה היא הנוסטלגיה שלו לברית המועצות, ורצונו להחיות את האימפריה. עם זאת, נראה כי המתרחש בשדה הקרב ובזירה הדיפלומטית מובילים לתוצאה ההפוכה: היחלשות ההשפעה שלו באזור. מומחים סבורים כעת כי צעדיו של פוטין באוקראינה מרחיקים ממנו את המדינות שנותרו בעלות בריתו בעשורים האחרונים, גם אחרי התפרקות ברית המועצות.
נשיא אזרבייג'ן אילהם אלייב וראש ממשלת ארמניה ניקול פשיניאן נפגשו החודש עם נשיא צרפת עמנואל מקרון ונשיא המועצה האירופית שארל מישל בפראג והסכימו על הקמת צוות משימה של האיחוד בגבול בין שתי המדינות המסוכסכות. השניים נפגשו באותה הזדמנות גם עם נשיא טורקיה רג'פ טייפ ארדואן, אך לא ביקשו את עצתו של פוטין, כפי שנהגו לעשות בעבר. "יש סדק הולך וגדל בין הקרמלין, שלוחותיו והאליטות המקומיות של מרכז אסיה", אמר פול סטרונסקי, מומחה לרוסיה בקרן קרנגי לשלום בינלאומי, לאתר "מוסקו טיימס".
נראה כי פוטין איבד את המונופול שלו בפתירת העימות הארמני-אזרי. מקרון האשים אותו בניסיון לזרוע אי יציבות באזור ואת הקרמלין ב"ניסיון לייצר אי סדר בקווקז במטרה להחליש ולפלג אותנו". בארמניה אף התקיימו עצרות שבהן המשתתפים האשימו את רוסיה בזניחת הביטחון של בעלת ברית וקראו למדינה לצאת מ"ארגון האמנה לביטחון משותף" (CSTO ) - ברית פוליטית-צבאית פוסט סובייטית, שהוקמה על ידי חבר המדינות העצמאיות על בסיס האמנה לביטחון משותף שנחתמה ב-15 במאי 1992 ומאגדת תחת ברית אחת את כל צבאות המדינות החברות בחבר המדינות העצמאיות, קזחסטן, ארמניה, קירגיסטן טג'יקיסטן, בלארוס ורוסיה.
קיומו של הארגון גם כן נמצא בסיכון כיום. לפני הפלישה לאוקראינה, היו חיילים של הארגון בקזחסטן וסייעו בדיכוי התקוממות עממית. אך באוקטובר לאחר הפלישה, נשיא קירגיסטן סאדיר ג'פארוב הכריז על ביטול התרגילים של הארגון בשטח המדינה שלו. הסיבה הרשמית היתה העימות עם השכנה טג'יקיסטן. אך מאחורי הקלעים, הצעד הזה מדגיש את ההיחלשות של CSTO, שהיה הכלי שדרכו פוטין שימר את השפעתו הצבאית לאחר נפילת ברית המועצות.
באופן כללי, היו 15 מדינות בברית המועצות ב-1991. כיום שלוש מהן, לטביה, ליטא ואסטוניה הן כבר חברות ותיקות בנאט"ו ובאיחוד האירופי; אוקראינה ומולדובה מועמדות לחברות באיחוד. אוקראינה גם הגישה בקשה להצטרף לנאט"ו. גאורגיה, שגם רוצה להיות חברה באיחוד, קיבלה ערבונות כי הבקשה שלה תקבל תמיכה.
נראה כי בעלת הברית היחידה שנותרה לפוטין באזור היא בלארוס, שהודיעה באחרונה כי תתמוך במלחמה של רוסיה באוקראינה בצורה אקטיבית יותר. בלארוס איפשרה לרוסיה לשגר טילים משטחה לעבר אוקראינה, אך לא התערבה במלחמה מעבר לכך. עם זאת, ב-10 באוקטובר, הנשיא אלכסנדר לוקשנקו שינה את עמדתו והודיע כי בלארוס תשלח חיילים ל"כוח צבאי משותף" שלה ושל רוסיה שיילחם עם הצבא הרוסי באוקראינה.
העריץ בן ה-68, ששולט בבלארוס מאז 1994, אישר גם כי המדינה שלו תארח יותר חיילים רוסים בשטחה. כדי להצדיק את הצעד, הוא האשים את פולין, ליטא ואוקראינה באימון חיילים למטרת תקיפה של בלארוס, "מה שמהווה איום ישיר" עליה, לדבריו.
עם זאת, אנליסטים טוענים כי לוקשנקו כלל אינו מעוניין לשלוח חיילים, בעיקר בשל תגובת הנגד הצפויה של אזרחי בלארוס וחוסר הפופולאריות שלו בבית, אך נכנע ללחץ של פוטין. נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי האשים את רוסיה ב"גרירת בלארוס לתוך המלחמה".
על פי פרשנים, בלארוס לא יכולה להישאר נייטרלית לגבי המלחמה באוקראינה, לאור התלות שלה ברוסיה. מנגד, לוקשנקו מנסה כל העת להציג את עצמו כבעל הברית השפוי הרציונלי של רוסיה ומתווך אפשרי בינה לבין המערב - ורוצה להיתפש כ"איש של שלום". בשל כך, הוא נאלץ לשחק משחק מסוכן שבו הוא משנן את התעמולה הרוסית שלפיה רוסיה רק מגיבה למתקפות אוקראיניות ולפרובוקציות מערביות.
לוקשנקו גם התייחס לעימות כ"מלחמה", בדומה למערב - ודחה את הנרטיב של פוטין שמתעקש להציג את הפלישה "מבצע צבאי מיוחד". נראה כי המטרה שלו היא להראות למערב שהוא עצמאי ואינו תלוי במוסקבה. הוא אף הכריז על חנינה לכמה אסירים פוליטיים, סוג של מחווה למערב, שהתנה את הסרת הסנקציות שהוטלו על בלארוס בתחילת המלחמה באוקראינה בשחרור אסירים פוליטיים.
יש הסבורים כי במשחק הכפול שמשחק כעת לוקשנקו ינצחו בסופו של דבר האינטרסים שלו בבית. בעקבות ההפגנות הנרחבות שפרצו ב-2020 נגד הממשלה שקראו להדחתו, שליחת חיילים לאוקראינה עלולה להצית גל נוסף של מחאה אזרחית. בנוסף, לא בטוח שתמיכת הצבא בלוקשנקו מוחלטת.
מנגד, נראה שהוא אינו מסוגל לעמוד מול הלחץ של פוטין. מינסק חוששת כי שיחות לגבי מדינה מאוחדת של רוסיה ובלארוס תגרום בפועל לכך ש"בלארוס תתאחד עם רוסיה תחת שלטון מוסקבה", אמרה נדיה דגלאס, חוקרת במרכז ללימודי מזרח אירופה ולימודים בינלאומיים בברלין, ל"פראנס 24".
"ההנהגה הבלארוסית חוששת לגורל האוטונומיה שלה, אך גם לגוןרל הריבונות שלה", היא הוסיפה. לפיכך, לוקשנקו חייב להוכיח לפוטין שבלארוס עצמאית יכולה עדיין להיות נכס בעבור רוסיה.
יקטרינה פירסון-ליז'ינה, מומחית לבלארוס האוניברסיטה החופשית של בריסל (VUB) אמרה כי לוקשנקו לוקח "סיכון פוליטי עצום". אחיזת הברזל שלו במדינה אולי תבטיח ששליחת חיילים לאוקראינה לא תעורר מחאה בבלארוס, אך במקודם או במאוחר, "אם ארונות הקבורה יתחילו להישלח הביתה לבלארוס, המצב עלול ליהפך לבלתי צפוי מבחינתו".