"הם לא יפחידו אותנו": גם אחרי הפיגוע - רחוב דיזנגוף בתל אביב שוקק חיים

המציאות בישראל שבה פיגועים הם כבר חלק כמעט בלתי נפרד משגרת היומיום מותירה מאחור את מראות ההלם והחרדה ואת הרחובות השוממים והעזובים. במקומן היא מולידה פרקטיקות ארץ-ישראליות שחוזרות בכל "בוקר שאחרי" מחדש.

הבוקר (שישי) חולפים על פני זירת הפיגוע ברחוב דיזנגוף בתל אביב סקרנים בתחפושות. הם מחפשים בית קפה לפתוח בו את הבוקר, אבל עוצרים לרגע כדי להשוות בין הסרטונים הדרמטיים מליל אמש לפינות החיים השוקקות. המתעמקים בהם לוקחים תרמיל של אקדח למזכרת או מצליחים לחדד במוחם תובנה עליה ידברו עם החברים המחופשים בקפה.

מי שחיפש מסעדנים זועמים על הלקוחות שפחדו להגיע לרחוב שספג שלושה פיגועים קטלניים ברדיוס של מאות מטרים - יתאכזב לגלות שיש רשימות המתנה כמעט לכל עסק. למי שתהה על חסימות באזור, בעקבות הטיפול של כוחות הביטחון בזירה - יגלה שהכבישים עמוסים בעיקר במטיילים.

בחישוב כואב, מדובר באחד הרחובות הסואנים במדינה, מוקד בילוי מרכזי עבור רבים במיוחד בחגים ובסופי השבוע. בד בבד, זו גם אחת הנקודות עם סטטיסטיקת הפיגועים הכואבת ביותר: כששלושה פיגועים קטלניים התרחשו בטווח של 500 מטרים ברחוב דיזנגוף, שבהם נרצחו חמישה ישראלים בשבע השנים האחרונות.

יש מי שקורא לזה ה"תשובה לטרור", ומגיע במיוחד לחבק את העסקים. "היום היה ברור לי שאני אהיה פה, הזמנתי גם את כל החברים שיבואו להפגין נוכחות", אומרת מירי, אחת מהמבלות בבית קפה באזור. "שידעו שאנחנו נשארים פה ושהם לא יפחידו אותנו".

לעומתה, יש מי שירגיש שהזיכרון הלאומי קצר טווח - ואין מה להרהר על מאורעות האתמול, ואולי זה קשור לניידות המשטרה שממשיכות לעבור באיטיות באופן תדיר. "די, היה, נגמר. דווקא ערב אחרי פיגוע הכול פי מאה יותר בטוח, יש המון משטרות", טוענת ניר ומספרת על הפער התיאולוגי בין זיכרון ושכחה כשמעליה עדיין זכוכית מנופצת שהשאיר הקליע.

"הבטן הישראלית הרכה" מתגלה כאן כקשיחה, במיוחד דווקא כשזוג מחופש למיקי ומיני מאוס עובר במעבר החציה עליו דרך המחבל אתמול - ומחפש מסיבה לפורים ברחוב. "התחושה קשה, מצערת אבל מוכרת, אנחנו חיים במקום הזה הרבה זמן אז יודעים איך להתנהג אחרי אירוע כזה", הסביר אודי, ואולי יתאכזב לשמוע שדקות לפניו עוד עברה תהלוכה צוהלת ושמחה של חוגגים.

כשאלפי עוברי אורח כבר לא מזועזעים ממראות זגוגיות מנופצות וחורים שנוצרו מקליעים, אי אפשר שלא לחשוב על קהות החושים הישראלית כלפי הטרור הקטלני. בין אם תחליטו שמדובר בניצחון או בכניעה - לרחוב דיזנגוף המדמם יש תשובה ברורה, והיא שמחה במיוחד.