אין ספק שההפיכה המשטרית החפוזה המתרחשת כאן, נעשית בחוסר תום לב. השר אבי דיכטר פלט לפני יומיים, בראיון לשרון גל, את האמת המדהימה לפיה בליכוד, מפלגת השלטון, לא התקיים שום דיון רציני במה שהם מכנים "הרפורמה המשפטית". שום דיון. כלום. לקח לשר יריב לוין שישה ימים בלבד לאחר הקמת הממשלה כדי להציג את עקרונותיה (החלקיים) של ההפיכה, להתניע את הבולדוזר ולצאת לדרך.
לפני הבחירות האחרונות העביר עופר גולן, דוברו של נתניהו, את התדרוך הבא לחברי הכנסת של הליכוד: "היי, לגבי מערכת המשפט, בבקשה לתשומת לבך: כל אחד מבין שהמערכת המשפטית זקוקה לרפורמה, ואנחנו נעשה אותה בשיקול דעת, בהידברות ובאחריות".
ובכן, עינינו רואות: שיקול דעת? אפילו בליכוד לא היה דיון רציני על ה"רפורמה". הידברות? בעיקר בדיחה. אחריות? לנוכח האזהרות מקיר לקיר של כל הכלכלנים הנחשבים בעולם המערבי וכל המשפטנים החשובים בישראל ובעולם, אין לצי הבולדוזרים שדוהר עכשיו אל הגבעה שמץ של אחריות. אחרי שהקטסטרופה תקרה הם בטח יטענו שיש להם אחריות - אבל אין להם אשמה. או להיפך (עיינו ערך אמיר אוחנה אחרי אסון מירון).
אל תפספס
ואחרי שאמרנו את כל זה - ראשי גוש השינוי, אנשי המחאה ומוביליה, צריכים לתת צ'אנס להידברות. לא, אסור להפסיק כל עוד רוטמן ולוין ממשיכים לדהור קדימה, כן צריך להושיט יד ולתת הזדמנות למשא ומתן אם הם מוכנים להקפיא את כל המהלכים.
יאיר לפיד טעה כשדיבר על 60 יום, הוא יודע שזה מספר לא ריאלי. הוא יודע שהסכמה של נתניהו להקפאה של חודשיים תהיה השפלתו בפני הבייס והקואליציה. אין בזה צורך, זה לא הזמן למשחקי כיפוף ידיים פוליטיים. על הפרק גורלה של המדינה, יותר מדי דברים תלויים על חוט השערה.
אחרי שהאבק יתפזר והעשן יימוג, יצאו השורדים מבין ההריסות וינסו להבין מי אשם במה שקרה: האשם יהיה זה שלא הסכים למצות את המאמץ להגיע להסכמה. אפשר להקפיא את החקיקה לשבועיים או שלושה ולפתוח במגעים כנים, אמיתיים ועמוקים בחסות נשיא המדינה. בשבועיים או שלושה ניתן להבין אם יש על מה לדבר, או עם מי לדבר. יש? סבבה, נמשיך את המשא ומתן. אין? כל צד יחזור לסורו, אלה לחקיקה מזורזת ואלה למחאה עוצמתית.
אנחנו חייבים לעצמנו, לילדינו ולמדינתנו את המאמץ הזה. אין צורך להכניס אצבע לעין. יהיה לזה מספיק זמן בהמשך.