בניגוד לרבים, אני מאמין שכוונותיו של איתמר בן גביר בכל הנוגע לרצונו למגר את הפשיעה בישראל - טובות. אני מעריך אותו על כך. בן גביר הבין מה שפוליטיקאים רבים לפניו לא הבינו: הביטחון האישי בישראל בשפל המדרגה וזו אחת הבעיות הדחופות ביותר לטיפול.
דווקא בגלל זה האירוע שהתרחש אתמול, במסגרתו קרא בן גביר, בשבתו כשר לביטחון לאומי, למפקד מחוז ירושלים לשיחת נזיפה בגין אוזלת היד, לכאורה, שהפגינה המשטרה בטיפול במוחים נגד הרפורמה המשפטית - מסוכן במיוחד.
אל תפספס
בן גביר ביקש, במקור, לקבוע את מדיניות המשטרה. על כך התעורר ויכוח ציבורי חריף. אלא שכעת מתברר שאין מדובר רק בקביעת מדיניות כללית אלא ברצון של בן גביר לנהל את המשטרה גם ברמה הטקטית. מתן הוראות ישירות לקציני משטרה ע"י דרג פוליטי הוא דבר שלא מתקבל על הדעת.
הפעולה שביצע בן גביר אתמול חמורה עוד יותר משום שהנזיפה במפקד המחוז נגעה למחאת מפגינים נגד הממשלה המכהנת. איננו רוצים לחיות במדינה בה שר הממונה על המשטרה נותן לה הוראות שמכוונות נגד פעולות האופוזיציה או נגד אזרחים מוחים. מדינה בה שר המשטרה מפעיל לחץ כבד על המשטרה לדכא באלימות הפגנות נגד מהפיכה משטרית היא מדינה סף דיקטטורית. בן גביר למעשה מנסה להשתמש במשטרה לצרכיו הפוליטיים.
איכשהו עוד אפשר היה להסכים שכשר, בן גביר יקבע מדיניות כללית ואסטרטגיה למשטרה, אך מה שראינו אתמול אלה הוראות טקטיות, ספציפיות שמביאות לפוליטיזציה של המשטרה. כך הופכת המשטרה למכשיר פוליטי ומאבדת את עצמאותה ומקצועיותה. הודעת המפכ"ל אתמול לפיה הוא מגבה את קצין המשטרה הייתה המינימום המתבקש. מפכ"ל עם עמוד שידרה היה מתפטר או מתעמת עם השר באופן חד וחריף יותר. כך גם שאר סגל הפיקוד הבכיר במשטרה.
כוונותיו הטובות של בן גביר למגר את הפשיעה ואת הטרור נכשלות לפי שעה במבחן המעשה. הטיפול בפשיעה החקלאית מגמגם והממשלה בה הוא חבר נמנעת מעימותים באמצעות דחיית החלטות כמו במניעת פינוי חאן אל אחמר או כמו העלמת עין מירי רקטי מעזה. במקום זאת עסוק בן גביר בדיכוי המחאה נגד הממשלה ומוכיח למה אסור לתת לו את האחריות לנהל אותה.