"זוהי מסורתו הגדולה של הראציונליזם המערבי, ללחום את מלחמותינו במילים ולא בחרבות", ציטט הסטודנט בן ה-35 אמיל גרינצוויג את הפילוסוף קרל פופר, בעבודה שהגיש במהלך לימודיו לתואר שני. כעבור ימים ספורים הוא נרצח. בשבת, עשרה בפברואר, יצוין יום השנה ה-40 לרצח אמיל גרינצוויג במהלך הפגנה של תנועת "שלום עכשיו". מדובר היה ברצח פוליטי שביצע יונה אברושמי, אזרח ישראלי.
כוונתו של אברושמי הייתה לפגוע בקבוצת המפגינים, משום שהתנגד למחאה שקיימו באותם ימים פעילי "שלום עכשיו", בדרישה שממשלת ישראל תקיים את החלטות ועדת כהן לחקירת הטבח במחנות הפליטים סברה ושתילה שבביירות, בזמן מלחמת לבנון הראשונה. בין השאר המליצה הועדה להעביר מכהונתו את שר הביטחון, אריאל שרון. המפגינים דרשו כי המלצה זו אכן תיושם. זה הרצח הפוליטי הראשון שארע במדינת ישראל והרצח הפוליטי השני מאז ראשית הישוב הציוני בארץ ישראל. בתקופת הישוב, בשנת 1924, נרצח איש הרוח החרדי יעקב ישראל דה האן, בשל פעילותו האנטי-ציונית.
למרות שהרצח שנעשה כפעולה של טרור פוליטי, גרינצוויג מעולם לא הוכר כחלל פעולות איבה. מתברר כי ההגדרות בחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה אינו כולל בתוכו מי שנרצח או נפצע בפעולת איבה, שהרקע שלה הוא פוליטי או אידאולוגי. על פי החוק, פגיעת איבה היא פגיעה מפעולת איבה של כוחות אויב או שמטרתו העיקרית פגיעה באדם בשל השתייכותו למוצא לאומי-אתני ושנובע מהסכסוך הישראלי-ערבי.
"לא יכול פתאום איזה גוף קטן וקיצוני לנסות ולהשפיע על הרוב, להרוס ולעשות הפגנות עם הערבים. אסור שזה יקרה", הסביר אברושמי לחוקר המשטרה את מה שהוביל אותו למעשה. הוא נעצר 11 חודשים אחרי הרצח. עוד אמר אז בחקירתו: "זה פשוט עיצבן אותי. אני לא הלכתי אף פעם למלחמה, מילואים לא עשיתי ואני לא אומר שאני טלית שכולה תכלת, אבל זה עיצבן אותי... חייב לקום בן אדם מסוים ולפגוע בהם, לא בשביל להרוג אותם, לחסל אותם... כל הזמן הרגשתי שאני צריך לפזר אותם, זה הכל. פעם אחת ולתמיד. לא לפזר אותם במובן של לחסל אותם, אלא לפזר אותם, שיראו שיש אנשים שאכפת להם, שיש יהודים שאכפת להם מהארץ הזאת... אני לא רוצה להישפט על רצח של אנשים מהסוג הזה... הנטיות שלהם והמחשבות שלהם לא כמו יהודי. אלה, הטבע שלהם לא כמו הטבע של היהודים".
חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה קובע עוד כי פגיעה ממעשה אלימות, שמטרתו העיקרית פגיעה באדם בשל השתייכות למוצא לאומי-אתני, תוכר רק במקרה שהפגיעה נעשתה בידי ארגון טרוריסטי שעליו הכריזה הממשלה כארגון טרור. כלומר, מי שנרצח או נפצע בפעולת איבה, לא יוכר אם לא הוכח שהרוצח פעל כחבר בארגון עוין, בסיוע או בשליחות ארגון עוין.
מאז רצח גרינצוויג, עלה לדיון הצורך לתקן את החוק פעמים בודדות. כך היה ארבע שנים אחרי הרצח, בשעה שבכנסת דנו בהצעת הצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה. במהלך הדיון במליאה אמר יאיר צבן ממפ"ם: "אי-אפשר להשלים עם מצב, שעד היום לא מצאתם פתרון ראוי לשמו לבעיה שנחשפה בשעה שנרצח אמיל גרינצוויג, ולידו נפגעו שניים מהמפגינים ונותרו נכים עד היום הזה. כל המאמצים שלנו לנסות למצוא פתרון בדרך של חקיקה או הסדר תחיקתי אחר לבעיה שלהם נתקלו עד עכשיו בסירוב, ואינני חושב שהדבר הזה הוא לכבודנו".
ההסתייגות של חבר הכנסת צבן מלשון החוק לא הטרידה את שאר נבחרי הציבור. פעם נוספת שבה עלה יישום החוק לדיון ציבורי היה אחרי שחייל צה"ל עדן נתן-זאדה רצח ארבעה תושבי שפרעם ופצע נוספים, בפיגוע לאומני שביצע בשפרעם באוגוסט 2005. הנרצחים היו מישל בכחוס, נאדר חייק והאחיות היזאר ודינה טורקי. נתן-זאדה עצמו נרצח בלינץ' שנעשה לו אחרי הפיגוע.
בעקבות הפיגוע דנה ועדה בין-משרדית בראשות נציגת משרד הביטחון בסוגייה, וקבעה כי פצועי הפיגוע וההרוגים לא יוכרו במסגרת חוק נפגעי פעולות איבה. הועדה החליטה כי הם יקבלו מענק חד פעמי "לפנים משורת הדין". הועדה הסבירה כי קיבלה את ההחלטה נוכח הפרשנות המשפטית של החוק, שמקנה מעמד של נפגעי פעולות איבה רק לאזרחים ישראלים שנהרגו או נפצעו מידי "חבר בארגון עוין לישראל".
במהלך השנים עלו מספר הצעות לתיקון חוק נפגעי פעולות איבה. נעשה ניסיון להכיר בכאלו שנפגעו מתוך מניע של גזענות. בהזדמנויות אחרות ניסו חברי כנסת בודדים להכיר גם בנפגעים מפשעי שנאה. ההצעות הוסרו מיד. גם רצח פוליטי, המכוון ישירות נגד אדם מסוים, ולא באופן "עיוור" כפי שהיה ברצח גרינצוויג, לא מוכר כפעולת איבה. ראש הממשלה, יצחק רבין, שהירצחו הוא מעשה טרור מובהק של רצח פוליטי, לא נחשב נפגע פעולות איבה.
אם בוחנים את המונח "נפגע פעולות איבה", נראה כי יש מקום לראות גם במי שנפגע בזדון, על רקע תפיסת עולמו החברתית, כנפגע פעולת איבה, כמו במקרה רצח הנערה בת ה-15 שירה בנקי. בנקי נרצחה בידי ישי שליסל, רק משום שצעדה במצעד הגאווה בירושלים, כהזדהות עם קהילת הלהט"ב. שליסל, יהודי חרדי, ראה בקיום המצעד חילול קדושתה של ירושלים, ולפני הרצח קרא לשבש את המצעד.
מקרה יוצא דופן היה בעת שהנער בן ה-16 מוחמד אבו-ח'דיר הוכר כנפגע פעולת איבה. אבו-ח'דיר, תושב שועפט, נרצח בידי יוסף חיים בן-דוד ושני קטינים, כנקמה על רצח הנערים גיל-עד שער, יעקב נפתלי פרנקל ואייל יפרח בידי מחבלים מהחמאס.
בנפגעי פעולות איבה, ובמשפחות הרוגי פעולות איבה, מטפל המוסד לביטוח לאומי. בשנת 1998 החליטה ממשלת ישראל לצרף ליום הזיכרון לחללי מערכות ישראל גם את הנצחתם של נפגעי פעולות האיבה, ומאז נקרא יום זה "יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולנפגעי פעולות האיבה". אולי הגיעה השעה להכיר גם במי שנפגעו בידי בני עמם, בשל שנאה, גזענות, אמונה או תפיסת עולם, כנפגעי פעולות איבה.