על רקע הדיווחים על שכירי החרב באימתניים של "קבוצת ואגנר" הרוסית, שמטילה את חיתתה על אוקראינה ונלחמת לצד הצבא הרוסי, קבוצה אוקראינית שנלחמת ברוסים מעוררת חששות גם כן במערב, בשל העובדה שחבריה אינם מפחדים להילחם בצבא הרוסי - בתוך שטח רוסיה, מה שעלול, לטענת המערב, להוביל להסלמה במלחמה
גדוד ברטסטבו (Ukrainian for brotherhood), המורכב ממתנדבים מהכוחות המיוחדים האוקראיניים, אינו בוחל באמצעים במאבקם נגד רוסיה, מחטיפה של גורמים בכירי בקרמלין ועד להרס תשתיות צבאיות ויירוט מטוסים רוסיים על אדמת רוסיה.
בדומה ל"קבוצת ואגנר" והממשל הרוסי, גם לוחמי הגדוד, ומפקדם אולקסי בן ה-39, יודעים שאם דבר מה יקרה להם, ממשלת אוקראינה תכחיש כל קשר אליהם. גם המעמד שלהם יוצא דופן: מבחינה טכנית הם לא שייכים לצבא אוקראינה, אך הם פועלים לצד הכוחות הרשמיים. מעמד זה מעניק לממשלה את האפשרות להכחיש את קיומם.
אולקסי, לדבריו, הגיע מחיל המודיעין האוקראיני, אך הגדוד מגייס בעיקר אזרחים לשורותיו או "גונב" מתנדבים מוכשרים מגדודי מתנדבים אחרים. המסר של הגדוד הוא להראות לעולם "כמה קל לנו לחצות את הגבול הרוסי".
עם זאת, במערב חוששים מהאפשרות שלאוקראינה יש יכולת לפגוע ברוסים בתוך רוסיה. הסיבה לחשש היא איומי הקרמלין להשתמש בנשק גרעיני, אם "קיומה של רוסיה יימצא תחת איום". אולקסי אינו מסכים: "מסתבר שהרוסים יכולים לעבור לשטח אוקראינה, אבל האוקראינים אינם יכולים להיכנס לרוסיה", הוא אמר בראיון ל"גרידאן". לדבריו, גם החשש הזה לא יניע את הגדוד ממשימתו - לגרום להנהגת הצבא הרוסי לחוש את המלחמה על בשרם בשטח הביתי.
הלוחמים מספרים על מבצעים נועזים בשטח האויב, כדוגמת העברת חומרי נפץ לתוך שטח רוסיה. "איני יודע למי ולאן חומרי הנפץ היו מיועדים, אבל אני יודע בוודאות שיש אנשים ברוסיה שמוכנים לעזור לאוקראינים", אמר טאראס בן ה-23. הוא מספר על משימה אחרת שבמסגרתה היה על הלוחמים להרוס מסוק רוסי שבו היו בכירים ממשרד הפנים הרוסי. "בניסיון הראשון, מזג אוויר סוער שיבש את המבצע. אז נכנסו לשטח רוסיה ונאלצנו לשוב בחזרה. שבוע לאחר מכן, ניסינו שוב".
קבוצה של חמישה לוחמים הלכה יום שלם על מנת לעבור את הגבול, לדברי טאראס. "בילינו את הלילה באתר, ובבוקר שמענו את המסוק. בעזרת מל"ט ריגול קטן, וידאנו שזה המסוק שעלינו להפיל. ירינו ממערכת טילים נגד מטוסים ניידת לעבר המסוק ממרחק של ארבעה קילומטרים. שמענו את הפיצוץ ונמלטנו". המשימה, מבחינתו, הוכתרה בהצלחה ברגע שהלוחמים הוכיחו שהם יכולים להיכנס לשטח רוסיה ולהראות לרוסים שהאוקראינים יכולים להוציא לפועל פעולות מיוחדות גם כן. "הרוסים לאחר מכן צריכים לשלוח חיילים לנסות ולמצוא את המחבלים", הוא אמר. בנוסף, "פעולה כזאת פוגעת במורל של האויב כי המסוק היה מיועד לבכירים. עצם העובדה שאוקראינים יורים במפקדים רוסים גורמת למתיחות בקרב הרוסים".
לדברי הלוחמים, אחת המשימות שלהם היתה לחטוף או להרוג קצינים בכירים בשירות הביטחון הפדרלי הרוסי (FSB). "הוא שהה קרוב לגבול עם אוקראינה. השגנו את המסלול של המכונית שלו והחלטנו להקים מארב". המכונית המיועדת לא הגיעה והצוות נאלץ לעבור שוב את הגבול בחזרה לאוקראינה מעבר לעיניהם הצופות של חיילים רוסים שמוצבים בגבול. "הגענו למעבר גבול עם ארבעה שומרים רוסים. פתחנו באש. הרגנו שלושה מהם ופצענו את הרביעי. לקחנו אותו איתנו לתוך אוקראינה והעברנו אותו לצבא", ספר ולדיסלב בן ה-21.
לוחמי הגדוד, מרביתם בגילי העשרים המוקדמות לחייהם, צוחקים כשהם נשאלים האם הוריהם יודעים מה הם עושים. "הם יודעים שאני במלחמה", אמר ולדיסלב. "מעט מאוד אנשים יודעים מה אנחנו עושים. אסור שהאויב יגלה זאת. לכן עדיף שההורים שלנו לא יידעו מה באמת אנחנו עושים".
למרות הסכנה והביקורת המערבית לגבי הסיכוי שמעשיהם יסלימו את המצב, הלוחמים מודעים היטב לחשיבות של תפקידם. "המערב אולי חושב שאנחנו מתכוונים לפוצץ את הקרמלין, אך זה לא המקרה. צריך להתחיל בקטן ואז לעבור בהדרגה למשימות מרוכבות יותר. כמון שחבר טוב שלי נוהג לומר: 'כדי להרוס בסיס צבאי של האויב, צריך לפוצץ קודם את מלונת הכלב'".