בנימין נתניהו רשם ב-1 בנובמבר ניצחון פוליטי כביר, אולי הגדול ביותר בקריירה שלו. 64 המנדטים של בלוק הימין סיפקו הכרעה מוחצת לשאלה כן או לא ביבי, סימנו את הדרך הברורה לממשלת ימין יציבה ונאמנה, שתתמוך בכל מאווייו המשפטיים, ויצרו עבורו עוד קטגוריה בספרי ההיסטוריה עם קאמבק פוליטי שני ללשכת ראש הממשלה.
אבל בחלוף הניצחון הגדול שבו הפגין את מלוא כוחו ועוצמתו, המשא ומתן הקואליציוני רק חשף אותו בחולשתו. השותפים של נתניהו בבלוק דרשו, תבעו וסחטו אותו עד תום. תיקים, תפקידים, תקציבים וסמכויות - כל אחד מהם יצא עם שלל רב בהרבה ממה שדמיינו מלכתחילה. פשוט לא היה מולם אף אחד שיגיד לא.
כך, איתמר בן גביר הפך מהשר לביטחון פנים לשר לביטחון לאומי, ולא סתם שר, אלא שר עם סמכויות מורחבות על המשטרה שלמעשה ישמש כמפכ"ל-על בפועל. בצלאל סמוטריץ', שהצליח לחלץ מנתניהו את המשרד החשוב ביותר לעבודת הממשלה, לא הסתפק בתפקיד שר האוצר, ודרש גם לקבל את המינהל האזרחי, שיושב במשרד הביטחון וכפוף לשרשרת הפיקוד של צה"ל. אבי מעוז קיבל את האחריות על היחידות החיצוניות במשרד החינוך, שיעברו למינהלת "זהות יהודית" שיקים במשרד רה"מ, משם יקדם את מלחמותיו בזכויות להט"ב ונשים.
אריה דרעי ביקש לעמוד במקביל בראשות שני משרדים גדולים וחשובים, פנים ובריאות, ולקבל לידיו עצמאות תקציבית. הבקשה של דרעי להפוך לממלא מקום ראש הממשלה היא אחת היחידות שלהן נתניהו סירב, אך בהסכם הקואליציוני הוא בעצם יקים לעצמו מיני ממשלה, עם דריסת רגל גם במשרד החינוך וחלקים ממשרד התחבורה.
הלאה: משרד החינוך פוצל לרסיסים בין המפלגות השונות, כך גם המשרד לשוויון חברתי, שממנו פוצלו האגף לענייני הגיל השלישי שיעבור למשרד הנגב והפריפריה, לדרישת עוצמה יהודית, והרשות לפיתוח חרדי, שיעבור ליהדות התורה. ועוד ועוד: המשא ומתן על התפקידים הסתיים השבוע אך השיחות על הדרישות העקרוניות של המפלגות עוד נמשכות, והן יכולות להוליד עוד דרישות, שגם להן נתניהו כנראה לא יסרב.
מפת המשרדים השבורים, המפורקים והמורכבים צפויה לייצר כאוס מינהלתי ומשילותי בחודשים הראשונים להקמת הממשלה, כמו גם תסבוכת מדינית-ביטחונית ביהודה ושומרון, אם וכאשר תוכניות הפירוק של סמוטריץ למינהל האזרחי אכן יצאו לפועל. אבל היא קודם כל סמל למה שקרה במשא ומתן הקואליציוני: מי שהיה רגיל לשתות את שותפיו גילה שהם פיתחו תיאבון חסר רסן שאיתו הם זללו בכל פה תיקים, חלקי תיקים וסמכויות, שכמוהו רואים רק בנשיונל גאוגרפיק, ואת הכל הם דרשו מראש ובמזומן. והוא - נענה לכל גחמה נכנע ללא תנאי;
חוץ מכמה שיחות צעקות והתקפי זעם, בשום שלב הוא לא עצר להציב קו אדום ולומר עד כאן. הוא לרגע לא נפנף, אפילו לא בכאילו, באפשרות לפנות לשחקנים אחרים על המגרש כדי להוריד את המחירים ולבלום את תאוות הכוח המגזריים והקיצוניים. ההתמסרות המוחלטת לבלוק החלישה אותו במשא ומתן וחיזקה את היומרנות והשאפתנות של שותפיו. על פניו, לאף אחד מהם אין אלטרנטיבה, אבל הוא צריך אותם יותר, בשביל נתיב החילוץ מהמשפט. לכן, הם לקחו מכל הבא ליד, והוא לא הפסיק לחלק. לא מנדיבותו, אלא מחולשתו. כך, בין השאר, הוא נגרר עם המנדט, שוב, עד הרגע האחרון. אמש הוא ביקש מהנשיא ארכה של שבועיים.
ובינתיים, האגף החרדי-חרד"לי בבלוק לא חיכה עד לחתימת ההסכמים הסופיים ופצחו כבר השבוע בחגיגות ניצחון. שר האוצר המיועד סמוטריץ' פרש את משנתו הכלכלית בראיון לעיתון "במשפחה" ואמר כי השפע הכלכלי יושג באמצעות "יישום התורה". שר השיכון הנכנס יצחק גולדקנופף אמר בוועידת השלטון המקומי שהוא לא יודע על משבר בתחום הדיור, ויממה לאחר מכן, על אותה במה, שותפו ביהדות התורה משה גפני הציע להקים חיל לומדי תורה וסיפק את הציטוט "שחצי מהעם ילמד תורה וחצי ישרת בצבא, ושיתחלפו".
חרצובות לשונם המותרות של סמוטריץ', גולדקנופף וגפני לא מזעזעות את אוזניהם של קהליהם המגזריים האדוקים והשבויים, אבל צורמת לחילונים ליברלים, בהם גם תומכי ליכוד. סדר היום של הממשלה הבאה, כפי שמשתקף מההסכמים הקואליציוניים, יהיה עמוס בסוגיות דת ומדינה, גיוס, גיור, תקציבי ישיבות ועוד, והעברת הסמכויות החינוכיות לאבי מעוז כבר הקפיצה את ראשי הרשויות המקומיות, ארגוני הנשים וקהילת הלהט"ב ועוררה גל מחאה חילונית שיריביו של נתניהו, ובראשם יאיר לפיד, כבר מנווטים להפגנות ברחובות. ככל ששותפיו ירהיבו במפגני אטימות, עוצמה וכוח, נתניהו והליכוד הם היחידים שיינזקו וייחלשו.
הליכודניקים ישבו ברובם בשקט מאז הבחירות, ממודרים לחלוטין מהמו"מ. רובם צפו מהצד וחרקו שיניים ורק אמיצים מעטים כמו דוד ביטן ודני דנון העזו למתוח ביקורת בקול על מכירת החיסול לבלוק. עכשיו, הגיע גם תורם לסחור ולהשתמש באיומים, חנפונים ומנועי לחץ כדי להטיב את חלקם שנותר של התיקים שחולקו, פוצלו ושונמכו.
נתניהו התחיל את סבב השיחות הראשוני עם חברי הליכוד השבוע, ובמשך יומיים ערך בלשכתו מצעד תיאום ציפיות. בשלב ראשון, הוא צריך להכריע על זהות יו"ר הכנסת, שיחליף את מיקי לוי ביום שני, ואת חלוקת התיקים עצמה הוא ידחה, כנראה, גם עד הרגע האחרון שלפני השבעת הממשלה. יש לו מספר מכובד של תיקים ותפקידים בכנסת לחלק, אבל לא מספיק טייטלים בכירים בשביל כל בכירי הליכוד, אם בדירוגם, כוחם או מטעם עצמם, ובסוף התהליך צפויים להיות כמה אגואים מאוכזבים.
כמו במו"מ הקואליציוני, אין לאף אחד מהליכודניקים אלטרנטיבה אחרת, ואף אחד מהם לא יסתכן במרד שימנע את הקמת הממשלה. אבל בליכוד מעריכים שנתניהו ינסה לנטרל קודם כל את מוקשי הכוח, ובעיקר את ציר ישראל כץ-דודי אמסלם, וכמו במו"מ, כדי לקנות שקט, ישלם במחירים מופלגים ותיקים בכירים.