לקראת העדות הדרמטית: גם הפעם השופטים ישתכנעו שזדורוב דרך על גופתה של תאיר ראדה?

במסגרת המשפט החוזר לרומן זדורוב הנאשם ברצח תאיר ראדה, תישמע מחר (שלישי) עדותו של רב-פקד בדימוס ירון שור. שור, ששירת 32 שנים במעבדות לזיהוי פלילי של המשטרה, הוא עד מומחה בתחום סימני טביעות נעליים.

הוא היה מהעדים המרכזיים במשפט הראשון של זדורוב ובעדותו הראה כי על מכנסיה של ראדה נמצאו סימנים המצביעים על שישה שרידים של עקבות הנעליים אותן נעל זדורוב ביום הרצח. שור מצא כי יש דרגת התאמה של "סבירות גבוהה מאוד", שמשמעותה, על פי ההסבר שנתן, כי הסיכוי שנעל אחרת דרכה על מכנסי המנוחה הוא תיאורטי בלבד.

זדורוב, גם על פי עדותו, נעל ביום הרצח נעליים שייצרה חברה בשם "סלמנדר" שהביא אותן איתו מאוקראינה. מדובר בנעל נדירה ביותר שייצורה הופסק כבר בשנת 2001 - חמש שנים לפני הרצח - ושיוצרה בשעתו רק באוקראינה, ברזיל ובמדינה אירופית נוספת. במחקר שנעשה עלה כי ככל הנראה נמכרו עשרות בודדות של נעל זו בארץ, והמשתמשים העיקריים בנעליים מדגם זה היו עולים ממזרח אירופה שהביאו עמם את הנעליים לישראל.

במשפט הראשון העיד מטעם ההגנה ד"ר גיא קופר, מומחה אנגלי לטביעות נעליים. קופר קבע כי אין זה ודאי שהסימנים על מכנסי הג'ינס של המנוחה נוצרו כתוצאה מדריכה של נעל מסוג "סלמנדר", כפי שקבע שור.

ב-2013 הורה בית המשפט העליון לבית המשפט המחוזי בנצרת לערוך הליך משלים נוכח חוות דעת חדשות שהוגשו בנושא סוג הסכין שבה בוצע הרצח ובנושא טביעות הנעליים על מכנסיה של ראדה. הפעם הביאה ההגנה מומחה אחר בנושא טביעות נעליים.

המומחה ויליאם בודזיאק, שעבד שנים רבות בתחום זה ב-FBI, קבע כי סימני הדם שנמצאו על מכנסי המנוחה נעדרים את כמות ואיכות הפרטים הנדרשות על מנת לאשר כי מדובר בסימנים שמקורם דווקא בנעליים. בין השאר, בודזיאק מתח ביקורת על חוות דעתו של שור כי ניתן לזהות טביעות נעל בדם על בד מסוג ג'ינס. התביעה הזכירה כי בודזיאק עצמו, כעד תביעה במשפטו של או ג'יי סימפסון, הציג חוות דעת על טביעות הנעל של סימפסון על מכנסי הג'ינס של בן הזוג של גרושתו.

בערעור שהגיש זדורוב לבית המשפט העליון ושבו הורשע ברוב קולות, שוב הוקדש לנושא טביעות הנעליים מקום נכבד. השופט יורם דנציגר, שזיכה את הנאשם ושהיה בדעת מיעוט, סבר כי "לא ניתן לפסוק שסימני הדם שעל מכנסי המנוחה, הנחזים לטביעות נעליים, מקורם בנעליו של המערער".

מנגד, שופטי הרוב יצחק עמית וצבי זילברטל, דחו קביעה זו. עמית קבע כי "יהא זה מרחיק לכת לסלק מפתחו של בית המשפט את התחום של השוואת נעליים, תחום שמקובל מזה שנים בארצות בעלות שיטות משפט מפותחות כמו ארצות הברית, קנדה ואנגליה. המדובר בתחום 'חי ובועט', המקובל עדיין בקהילת המומחים", כתב.

הוא הזכיר כי המומחה שור זיהה על מכנסי הג'ינס של המנוחה שש עקבות של נעליים, שכיוון הטבעתן מתיישב עם הקפיצה של המערער מתא השירותים החוצה. "כיווני העקבות מתיישבים היטב עם טיפוס על גופת המנוחה השרועה כמעט על כל מכסה האסלה ויציאה מעל הדלת, פרטים שלא היו ידועים לחוקרים בשעתו", כתב עמית.

לשופט עמית הייתה אז אמירה מעניינת לגבי יחסה הדו-פרצופי של ההגנה לחוות דעתו של שור והרכב השופטים הנוכחי אף איזכר באחד הדיונים את הלך המחשבה הזה. השופט עמית ציין כי "המומחה שור, שלא היה נאמן על ההגנה כדי לקבוע את התאמת העקבות על גבי מכנסיה של המנוחה, היה נאמן על ההגנה בקביעתו כי על גבי מכסה האסלה, על גבי מכסה מיכל ההדחה ועל הקיר המפריד בין התא השני לשלישי, נמצאו עקבות שככל הנראה שייכות לאותו דגם ולאותו אדם, ושאין לשייכן לנעליו של המערער. בתמונות מהזירה, המתבונן ההדיוט לא היה מעלה על דעתו כי הכתמים על מכסה האסלה ומיכל ההדחה מקורם בטביעת נעל", כתב.

מכך ניתן להבין כי ההגנה לא יכולה לאמץ את חוות הדעת רק בחלק הנוח לה ולבטל את חוות הדעת בחלק הבעייתי עבורה.

מאז הרשעתו של זדורוב בשנת 2010 תחום טביעות הנעליים זכה להתייחסויות שונות בעולם המשפט בישראל. בשנת 2013 קבע השופט ניל הנדל בבית המשפט העליון כי טביעת נעל היא ראייה בעייתית ומוגבלת. אולם מאז אותו פסק דין המוכר כ"פסק דין מצגורה", על שם הנאשם באותו תיק, זכו עקבות נעליים גם ליחס שונה במשפט הישראלי.

כך לדוגמא הרשיע בית המשפט המחוזי בחיפה בתיק רצח, בין השאר הודות לטביעות נעליו של הנאשם שנמצאו בזירה. את חוות הדעת במשפט זה הציג ירון שור עצמו. בהרכב השופטים המרשיע ישב גם יוסף אלרון שמונה אחר כך לבית המשפט העליון. ההגנה ניסתה להיתלות בפסק דין מצגורה, אולם בהכרעת הדין נכתב אז כי "הן בפסק הדין מצגורה והן בשורת פסקי דין נוספים של בית המשפט העליון נקבע כי מדובר בראייה קבילה ותחום אשר מקובל בשיטות משפט מפותחות רבות, בכללן ארצות הברית, קנדה ואנגליה. סקירת הפסיקה מלמדת כי ראיה מסוג של עקבת נעל נתפסת כראיה נסיבתית קבילה, ובעת שהיא מצטרפת לראיות נוספות, ולאחר שבית המשפט משתכנע בדבר ערכה ההוכחתי בנסיבות המקרה, היא יכולה לשמש כראיה נסיבתית לחובתו של נאשם".

מעניין יהיה לראות - באיזו גישה ינקטו הפעם שלושת השופטים במשפט הנוכחי בנוגע לחוות הדעת בתחום טביעות הנעליים.