שי מיקה יפרח תיארה השבוע על דוכן העדים את הקשר שלה עם הנערה תאיר ראדה, שנרצחה בבית הספר נופי גולן בקצרין בשנת 2006. "היינו יחד בלהקת ריקוד, ההורים היו חברים. מאוד אהבתי אותה והיא הייתה כמו אחות קטנה וחברה טובה", סיפרה.
אבל אחרי כשעה על דוכן העדים במשפטו של רומן זדורוב, הנאשם ברצח תאיר ראדה, התברר כי דבריה לא שינו את יחסה של האם השכולה, אילנה ראדה, אליה. "אני רוצה שתתרחקי ממני, אל תתקרבי אלי, את לא חברה של תאיר ומעולם לא היית. את שקרנית", אמרה לה ראדה אחרי שירדה מדוכן העדים וניגשה אליה.
15 שנים עברו מיום הרצח הנורא של תאיר ראדה. מאז נושאת אמה בלבה כעס על חברותיה של בתה, בהן גם שי מיקה יפרח. השבוע הכעס הזה התפרץ בבית המשפט.
עוד בוואלה!
המשפט החוזר בתיק הרצח השיב לבית המשפט המחוזי בנצרת את העדים שהעידו גם במשפט הראשון, לפני כ-14 שנה. וכך, השבוע שבה שי מיקה יפרח לדוכן העדים.
אז היא הייתה רק בת 16, נערה צעירה שנקלעה לעין הסערה. מחוץ לאולם המשפט סיפרה אז יפרח שנאלצה לעבור בית ספר בגלל הקושי לחזור למקום שבו נרצחה חברתה.
במהלך עדותה במשפט המקורי, היא פרצה בבכי כשנדרשה על ידי הסניגור, עו"ד דוד שפיגל, לספק תשובה על הזמן המדויק שבו ראתה דמות של גבר במבנה בית הספר. "אני ילדה, לא תיארתי לעצמי שאצטרך לזכור כל רגע ורגע. מי האמין שהיא תירצח", אמרה באותו דיון.
גם השבוע קדמה סערה לעדותה, כשברשת נכתבו דברים שיכלו להתפרש כאיומים עליה. מסיבה זו, לאחר שטענה כי היא מאוימת, היא נכנסה לאולם הדיונים מדלת צדדית. כשכנסה לאולם ועשתה את דרכה לדוכן העדים, קראה לעברה אילנה ראדה בביטול: "היא לא מאוימת. היא שקרנית ופחדנית".
"בית הספר היה שקט וריק אותו יום"
שי מיקה יפרח הייתה תלמידת כתה ט' בעת הרצח, גדולה בשנה מתאיר ראדה, שהייתה בכתה ח'. השתיים היו מיודדות. יפרח סיפרה כי ראדה נחשבה לרקדנית מוכשרת בלהקה שבה רקדו ביחד, ואמרה שלעתים הן היו חוזרות ביחד מבית הספר.
אז, במשפט הראשון, היא סיפרה כי הן נפגשו ביום הרצח במבנה בית הספר, בהפסקה שבין השיעורים השישי והשביעי. "היא שאלה אותי מה אני עושה. אמרתי לה שאני הולכת הביתה, והיא אמרה שלא בא לה להיכנס לשעה השביעית", העידה יפרח. "היא עוד הייתה בהפסקה עם חברים. הלכתי לכיוון הפרגולה וחיכיתי לה שם".
"בערך ב-13:00-13:05 היא באה לכיוון הפרגולה. היא שמה עלי ראש, ליטפתי אותה. היא שיחקה לי בטלפון. היא הייתה בלי התיק שלה, היא לקחה קופסה של מסטיקים מהתיק שלי, אמרה לי: 'אני רוצה לשתות, הולכת לכמה דקות וחוזרת'. היא עזבה אותי. אחרי עשר דקות קמתי והלכתי לברזייה. חשבתי שאם הלכה היא בטח נתקעה שם בשיחה עם אחד החברים. קמתי מהפרגולה לאזור הברזייה. היה שקט. בית הספר היה שקט וריק אותו יום", היא תיארה.
שלא כמו בעדותה לפני 14 שנה, השבוע היא הפגינה ביטחון בעדותה, ולעתים אף התריסה מול הסניגור, עו"ד ירום הלוי.
היא סיפרה איך המתינה ליד הברזיה שבבית הספר, ואחר כך שאלה מישהו אם ראה את תאיר. כשיצאה מבית הספר הציצה לתחנות ההסעה, וחשבה שאולי שם תראה את תאיר. כשלא הבחינה בה חשבה שאולי חזרה כבר הביתה. "לא חשבתי על הגרוע ביותר ופשוט הלכתי הביתה", סיפרה.
"אתה בודק אותי בתור חברה?"
האם השכולה, אילנה ראדה, העלתה כבר בימים הראשונים שאחרי הרצח תמיהה ביחס להתנהגות חברותיה של בתה. לעתים היא התייחסה ישירות ליפרח. "שי יפרח מעולם לא הייתה חברה של תאיר ואם לדייק, שי יפרח הפקירה את תאיר. כך לא מתנהג אדם, המגדיר עצמו 'חבר קרוב'", היא כתבה לפני שנתיים.
במשפט הראשון עומתה יפרח עם השאלה מדוע היא או חברות אחרות לא חיפשו את ראדה באותו הזמן, משלא שבה.
"את רואה שחברה טובה, כמו אחות קטנה בשבילך, ככה התבטאת, תאיר - עוזבת אותך, הולכת לשתות מים, את מחכה לה, היא לא חוזרת. מחכה עוד - היא לא חוזרת. למה לא התקשרת אליה?", תהה הסניגור, עו"ד דוד שפיגל.
יפרח: "אמרתי לך שנכבה לי הפלאפון"
שפיגל: "ולמה לא ביקשת מאחד החברים או החברות שלך פלאפון כדי להתקשר אליה?"
יפרח: "כי בהתחלה אף אחד לא חשב שזה מה שיקרה. היא ילדה חברותית אז ציפינו שהיא בטח התעכבה עם חברות או משהו בדרך".
שפיגל: "אבל את מספרת שאת עברת דרך התחנות לראות אולי היא משוחחת עם חברות ולא ראית".
יפרח: "נכון".
שפיגל: "ולא ראית".
יפרח: "לא".
שפיגל: "אבל לא התקשרת גם אחרי שהגעתי הביתה?"
יפרח: "אתה בודק אותי בתור חברה? אני לא מבינה מה הכוונה, לא התקשרתי".
שפיגל: "למה?"
יפרח: "כי אף אחד לא חשב שירצחו אותה בבית הספר".
"הן היו ילדות? אני לא קונה את זה"
כעסה של אילנה ראדה גבר כששמה של בתה עלה לכותרות פעם נוספות לפני כחמש שנים, כששי מיקה יפרח השתתפה בתוכנית הטלוויזיה "האח הגדול". האם ראתה בכך שימוש ציני בזכר בתה.
"כבר מלכתחילה כשהיא נכנסה ל'האח הגדול' היא נכנסה בסיפור שהיא החברה של תאיר", אמרה ראדה בדיון בראיון שנערך איתה אז לתוכניתו של גבי גזית ב-103FM. "אני מאוד מאוד מצרה שאנשים, כדי להיכנס ל'האח הגדול' או כדי לעשות איזשהו אייטם, ישתמשו בזה כסיפור כיסוי לעשות מזה רייטינג. צר לי שלוקחים מקרה כזה כל כך טראגי, שעדיין מדובר עליו ועדיין יש מאחוריו משפחה מאוד מאוד מורחבת שהסיפור הזה מאוד קשה לה, לתכניות כאלה".
"אני מבין כל מילה שאת אומרת", אמר לה אז המראיין, גבי גזית. "אני חושב שהיא אמרה דברים טובים, דברים נאים על בתך זכרונה לברכה", הוסיף - ואילו וראדה דחתה זאת. "אין לה דבר אחר להגיד על בתי, אבל אתה יודע מה, היא סותרת את עצמה", אמרה. "כי אם היא הייתה חברה מאוד מאוד טובה של תאיר, וכל יום חזרו יחד מבית הספר - איך זה שבאותו יום, יום הרצח, היא לא הולכת לחפש אותה? היא האחרונה שראתה אותה. היא האחרונה שלה היא אמרה: 'אני הולכת, מביאה את התיק, וחוזרת'. איך היא מפקירה את החברה שלה בתוך תחום בית הספר, וזה לא משנה שאף אחד לא יודע שתאיר תירצח, אבל אני חושבת שאם היא מעידה שהיא החברה הטובה, חברה טובה לא מתנהגת ככה".
"הן היו ילדות בתקופה ההיא. עברו מאז המון שנים", אמר גזית. "גם בבית משפט דובר על כך רבות. אני מאוד מאוד מצרה להגיד שאני ממש לא קונה את הטיעון של הילדות", השיבה ראדה. "אני מאוד לא מקבלת את זה שגם בבתי משפט וגם במשטרה וגם בחקירות כאילו תמיד מדברים על זה. הנוער שלנו לא תמים. כי כשנוח לכולם לראות את הנוער שלנו תמים אז אנחנו רואים את זה ככה, כדי לכסות על שקרים, על טיוחים. אבל כשלא נוח, אז פשוט רוקדים על זה. היו נערים שרצחו פעם ילדים. ויש נערים שנרצחו. אנחנו רואים מה הנוער היום עושה. בוא לא ניתמם. אנחנו כבר לא חסידי אומות עולם, גם לא הנוער".