שי מיקה העידה היום (שלישי) במשפטו החוזר של רומן זדורוב, הנאשם ברצח תאיר ראדה. מיקה, שהייתה חברתה הטובה של תאיר, ישבה איתה בחצר בית הספר, רגעים ספורים לפני הרצח. מיקה ניגשה לאילנה ראדה בסוף הדיון להגיד לה שלום ואילנה אמרה לה בתגובה: "אני רוצה שתתרחקי ממני, אל תתקרבי אליי, את לא חברה של תאיר ומעולם לא היית. את שקרנית".
מיקה ותאיר שהו ביחד לפני שתאיר נכנסה למבנה בית הספר כדי לשתות מים - ונרצחה בשירותי הבנות. בעדותה במשפט הראשון, שניתנה בחודש מרץ 2008, סיפרה מיקה כיצד ישבו ושמעו מוזיקה ביחד: "אני ישבתי והיא שכבה עם הראש עלי, שיחקתי בשיער שלה ואחר כך התחלפנו והיא שיחקה לי בשיער, הטלפון שלי היה ביד שלה, שמענו בו שירים, ואז היא לקחה מסטיק מהתיק שלי, קמה והלכה לשתות".
עוד העידה אז כי כשנכנסה לחפש את תאיר לאחר שלא שבה, היא הבחינה לשבריר שנייה בגבר זר.
היום בבית המשפט תיארה שוב מיקה את הרגעים לפני הרצח, והוסיפה כי היא מרגישה מאוימת וחוששת. בתגובה לכך, אמא של תאיר, אילנה, צעקה "היא לא מאויימת. היא שקרנית ופחדנית".
אל תפספס
לאחר מכן החלה מיקה את עדותה: "הייתי בכתה ט'3. תאיר ואני למדנו באותו בית ספר, גרנו בשכונות סמוכות. לעתים חוזרות הביתה ביחד. ב-6 בדצמבר 2006 פגשתי את תאיר בהפסקה, היא הייתה עם חברות ושאלה מה אני עושה. אמרתי שאני לא לומדת ומתכוונת ללכת הביתה. אמרה שהיא לא תכנס לשעה 7 ואמרנו שנשב ביחד, נהיה ביחד".
"הלכתי לפרגולה וחיכיתי לה. בסביבות 11 וחמישה היא הגיעה. הייתה חבורת בנים ממול. התחלנו בינינו לרכל, מה נעשה בחנוכה. תאיר שמה עליי ראש, אחר כך שמתי עליה ראש. היא שיחקה לי בטלפון. לקחה לי מסטיק. אמרה שהיא הולכת לשתות ושתי שניות היא חוזרת".
"מרגע שנפגשנו ישבנו כחצי שעה", משחזרת מיקה. "היא עזבה אותי ומאוחר יותר התברר מה קרה. אחרי כעשר דקות אמרתי שאכנס פנימה לברזיה, כי אולי היא נתקעה שם בשיחה. קמתי אחרי 10 דקות והלכתי לאזור שם. היה שקט, היה ריק. ראיתי אדם עובר. בחקירות תיארתי איך הוא נראה וציירתי. ביום הרצח כשאמרו שקרה משהו, שהיא נעדרת, רצתי עם אמא שלי לבית של אילנה".
מיקה המשיכה לפרט: "ראיתי אותה נכנסת לתוך בת ספר. הייתי איתה בקשר עין. ראיתי אדם, לא יודעת מאיפה הגיע. היה לי חשוב להעיד במשטרה שראיתי אדם שהחזיק משהו לרוחב הידיים. היה מעיל גדול, שכבות, צבע ג'ינס דהוי, זיפים, חזות רוסית. כל פרט שיכול היה לעזור, נתתי לשוטרים. תיארתי וציירתי".
"זכרתי גם כובע, אף ארוך, נראה לי אז כ-15 שנה מבוגר ממני. עלה לכיוון המדרגות. זה היה לשתי שניות. שבריר שנייה. אז לא הרגשתי כלום. בבית הספר הייתה תחושת ביטחון. לא עלה בדעתי שצריכה להיות מאויימת בכלל. חיכיתי עוד כמה דקות באזור הברזיה. ואז ישבתי על ספסל. העיפו כמה ילדים מתוך שיעור והם ישבו אתי. הם עשו רעש והיה הד חזק ורכזת השכבה צעקה לנו לצאת החוצה ואחרי שתי דקות היה צלצול של סוף השיעור".
"שאלתי מישהו אם ראה את תאיר, הצצתי לתחנות אוטובוס אולי היא שם, נוסעת עם חבר, חשבתי שאולי חזרה כבר הביתה. לא חשבתי על הגרוע ביותר ופשוט הלכתי הביתה". מיקה העידה כי הטלפון שלה היה כבוי בשלב זה. נגמרה הסוללה. עוד הוסיפה כי נזקקה אז למשקפיים ועדשות מגע ולא הרכיבה אותם באותו יום. "התיאור שנתתי היה על פי מה שראיתי ואמרתי שיעשו עם זה מה שרוצים".
מיקה ניגשה לאילנה ראדה בסוף הדיון להגיד לה שלום ואילנה אמרה לה בתגובה: "אני רוצה שתתרחקי ממני, אל תתקרבי אליי, את לא חברה של תאיר ומעולם לא היית. את שקרנית".
טרם עדותה של מיקה, העיד היום סנ"צ עמיהוד לייפר, שעמד עד לאחרונה בראש תחום מעבדות ניידות במשטרה. עדותו היא משמעותית לסוגיית העקבה הזרה שנמצאה בזירת הרצח ואינה של הנאשם. על אותה עקבה נמצאו טיפות דם ולטענת ההגנה טיפות הדם יכלו לזלוג מגופת הנרצחת רק סמוך לרצח ולכן זו עקבה של הרוצח שאיננו זדורוב עצמו.
בחוות דעת שהגיש בעבר קבע לייפר כי "על סמך ניסיוני רב השנים, מספיקה תזוזה קלה ולעיתים אף נגיעה קלה בגופה כדי שפצע ימשיך לדמם דימום פסיבי". היום אמר שבזירות רצח מרובות בהן היה במסגרת תפקידו, ראה דם שזולג מפצע על גופה כשהדביק על הגופות מדבקות קנה מידה, לדוגמא. "לפעמים הגענו לגופה גם 12 ו-18 שעות וזלג. כך ראיתי לאורך 30 שנות עבודתי", העיד.
הסניגור עו"ד ירום הלוי טען בפני לייפר כי הגופה לא טיפטפה דם אחרי שהתגלתה, גם כשהזיזו אותה, ואמר כי כך גם אומרים אנשי זק"א שפינו את הגופה. יש לציין שמשום מה אנשי זק"א לא נחקרו במסגרת חקירת הרצח והם יעידו כעדי הגנה. ינאי עוזיאל קצין המעבדה הניידת הראשי במשטרה, שהשתתף בחקירת הרצח, מת מאז הורשע זדורוב ועדותו המשמעותית תחסר בהליך הנוכחי.
לייפר גם נשאל שאלות לגבי הסוגיה אם דלת תא השירותים בו היה הרצח, הייתה סגורה או פתוחה. משיחזור הרצח על ידי הנאשם, עולה כי הדלת הייתה פתוחה. מנגד, תום בבל, עד מומחה מטעם ההגנה, סבור כי הדלת הייתה סגורה בזמן הרצח. לייפר העיד כי לדעתו הדלת הייתה פתוחה. השופטים שאלו אותו כמה שאלות על כך וחלקו על קביעתו זו.