ארבעה ימים לפני הבחירות והתמונות של "נתניהו המאחד" כבר דהו לחלוטין. זיכרון עמום. הקמפיין חזר למתכונת המוכרת: מסרים תוקפניים נגד התקשורת והשמאל. בכל ריאיון שנתניהו מגיע אליו - למעט המתרפסים, ויש רבים כאלה - הוא מנסה לבזות את העיתונאי המראיין וחוזר על מנטרות שקריות כאילו המראיין "מקבל את השאלות באוזנייה".
השקרים הללו, כרגיל, מופצים לכל עבר על ידי מהדהדי משנתו בתדרי נתניהו המרובים בתקשורת הישראלית. אבל זה לא רק זה. הרי כדי לזכות בשלטון הכול מותר, ולכן, ממש כמו בימי טראמפ האחרונים - כל האמצעים כשרים.
קחו לדוגמה את מחזיק המיקרופון של נתניהו, יעקב ברדוגו, בגלי צה"ל, שמנסה כפי שעשה בעבר להטיל דופי בוועדת הבחירות המרכזית, על כל צרה שלא תבוא. "אני נזהר בדבריי", אמר השבוע בכנס של ערוץ נתניהו בטלוויזיה, "השופט פוגלמן (יו"ר ועדת הבחירות המרכזית - ב"ק) קבע שכ-12% מהמעטפות בבחירות הקרובות יהיו מעטפות כפולות... עם כזאת כמות של מעטפות כפולות יש בעיה מאוד גדולה". כן, בדיוק כמו קמפיין מעטפות הדואר של טראמפ.
לקריאת טורים נוספים של ברוך קרא
צפו לאנדרלמוסיה, צפו למתקפה, לכאוס רבתי אחרי הבחירות - הכול כמובן רק אם לנתניהו לא יהיו 61 מנדטים. אם יהיה לו את המספר הדרוש, מסקנתו ומסקנת להקת נתיניו, מעצבי דעת הקהל מטעמו, תהיה שהבחירות התנהלו באורח מופתי (או שאולי ייאמר שעל אף הזיופים, כוחו היה כה רב עד שהמזייפים לא יכלו לו). זו אגב שיטה אצל נתניהו לא רק בענייני בחירות. כשנשאל השבוע אם הוא סומך על החלטות השופטים במשפטו, הוא השיב: "בואו נראה". ברור. כל החלטה לטובתו תלמדנו שמערכת המשפט שלנו מפוארת (או שבעצם רצתה ללכת נגדו אבל התיק היה כה מפורר שלא יכלה לו), וכל החלטה נגדו תלמדנו שהיא מושחתת כמו הפרקליטות, זו שכבר הוכיחה את שחיתותה כשהחליטה להגיש נגדו כתב אישום.
ייתכן כי אנחנו ימים ספורים לפני כאוס גדול. גדול בהרבה מזה שאנחנו כבר נמצאים בו. נדגיש כבר עכשיו, כדי שלא ישתמע אחרת: הליכוד זו מפלגה שורשית, רבת זכויות בהיסטוריה הישראלית, מייצגת ציבור ענק בעם. העניין הוא שאין קשר בין האתוס ההיסטורי של המפלגה הזאת להתגייסותה המוטרפת לטובת האינטרסים האישיים של נאשם בפלילים.
אמת קטנה
בטור הקודם כתבתי על האפשרות התיאורטית כי אם אכן תוכל לקום פה קואליציה חלופית, נתניהו עצמו יודיע על פרישה, או לחלופין כמה מחברי הליכוד יגידו "עד כאן", ובכך לא יאפשרו לליכוד לאבד את השלטון. כמעט כל עמיתיי שאותם אני מעריך ודיברתי איתם על המיני-תיאוריה הזאת, טענו בפניי שאני חי בסרט, ושהליכוד יילך אחר נתניהו לאופוזיציה גם אם במפלגה יידעו שאפשר להישאר בשלטון אם יחליפו אותו. אם עמיתיי צודקים ואני טועה, וזאת בהחלט אפשרות סבירה, רק מתבהר לאלו מחוזות הזיה התגלגלנו: מפלגה שורשית, היסטורית, רעיונית, מוכנה להפסיד שלטון בשביל נתניהו; עד כדי כך היא מאולפת, שמבחינתה זה שלטון עם נתניהו - או אופוזיציה.
הכאוס אכן עשוי לקבל ממדים שלא ידענו. הכאוס כאן כבר מזמן: למי ששכח, אנחנו בבחירות רביעיות רק בשל תיקיו הפליליים של נתניהו. נתניהו פשוט גילה שאנחנו מתרגלים בקלות, לכן בכל פעם הוא מאתגר אותנו יותר. הפרשנים הפוליטיים ממשיכים לדבר בטבעיות על אחת האופציות הסבירות בעיניהם: הליכה לבחירות חמישיות. הם התרגלו שזה בסדר שלהקת הסריסים הפחדנית של נתניהו בסיעת הליכוד ממשיכה להתעלל באזרחי ישראל ולו כדי להשאיר בשלטון את נתניהו. זה חולני. הרי חברי הליכוד יכולים בשנייה לקחת את השלטון ולהרכיב קואליציה עצומה, לו רק נאשם בפלילים לא היה עומד בראש מפלגתם. למה אף אחד לא צועק את האמת הקטנה הזאת?
עכשיו בואו נדבר על האופציה, שלפיה הכוכבים מסתדרים לנתניהו בבוקר שלאחר הבחירות - מפלגה אחת, או שתיים מהמרכז-שמאל, לא עוברות את אחוז החסימה, מנדטים נוספים עוברים מסער לבנט או לנתניהו, ונתניהו, סוף סוף, אחרי שנתיים של כישלונות, זוכה לרוב של 61. בשבוע שעבר דיברנו על משוכת הנשיא ומשוכת בג"ץ. בהנחה שנתניהו יעבור אותן, כדאי לדבר על כמה תרחישים כאוטיים במיוחד.
החוק הצרפתי. סמוטריץ' ובן גביר מפזרים לכל עבר את ההבטחה כי יעשו הכול כדי לעצור את משפט נתניהו באמצעות חקיקה. נתניהו אומר בגמגום בתקשורת שהוא לא יהיה שותף ליוזמה הזאת ולא יתערב בה. זה אמין כמו הבטחתו לקרן מרציאנו בעניין החסינות. אם יעבור החוק בנוסח עברייני שיכלול סעיף רטרואקטיביות שיחול על נתניהו, הוא בוודאי ייפסל על ידי בג"ץ. כאן נכנס העניין הבא.
פסקת ההתגברות. הכנסת יכולה לחוקק פסקת התגברות כללית, או ספציפית, שתגן בפועל על חקיקה שנועדה להגן על איש אחד. זה הרגע שתתחיל מלחמת רשויות שעוד לא הייתה כמוה בישראל, שכן גם על פסקה כזאת תוגש עתירה לבג"ץ. לא מן הנמנע שבג"ץ יפסול את חקיקת הכנסת. הכנסת תחוקק שוב חוק שיתגבר על בג"ץ וחוזר חלילה. ייתכן כי אם שופטי בג"ץ יבינו שאין להם קייס, ושדין משפט נתניהו להתבטל כתוצאה מחקיקה כזאת, כמה מהם יטילו את המפתחות ויילכו הביתה, כפי שהמליץ להם בעבר לעשות נשיא בית המשפט העליון לשעבר אהרן ברק. יש אגב עוד אפשרות, שכרגע קשה להמר עליה: שתנועת ימינה, שתהיה שותפה בממשלה הזאת, לא תיתן יד למהלך הבזוי הזה (בשונה מתמיכתה הלגיטימית, העקרונית, בפסקת התגברות כללית).
פיטורי היועץ המשפטי לממשלה. זה כבר לא סוד שחברי כנסת מכינים את התיק לפיטוריו של אביחי מנדלבליט זה תקופה ארוכה. השבוע, הרכש החדש של נתניהו, גלית דיסטל-אטבריאן, התגאתה בעניין בשידור כשאיש כחול לבן העלה את האפשרות הזאת. אגב, אותה דיסטל-אטבריאן, בפאנל אחר, כינתה את ראש עיריית רמת גן "טיפש". ימים יפים.
חזרה גנרלית למהלך ראינו השבוע בישיבת ממשלה שלא הייתה כדוגמתה. חברי הממשלה, שחויבו על ידי בג"ץ לדון במועמדותם של ראש מועצת הכבלים והלוויין ומנכ"לית הרשות השנייה - מינויים שממתינים כבר שלוש שנים לאישור - לא היססו להעליל עלילות, פשוטו כמשמעו, על אחד המועמדים, ולהמציא סיפור כאילו נתן חוות דעת שקרית בעניין מצבו של ערוץ 10 ערב מתן הרישיון שלו בשנת 2015 ל-15 שנה (גילוי נאות: ערוץ 10 התמזג לימים עם ערוץ 13, שבו אני עובד כיום). השר אלי כהן נבחר למשימה הבזויה: הוא הציג טענה שקרית, פתטית ובעיקר מרושלת המבוססת כביכול על כתבה מדה מרקר מאפריל 2015. לדבריו, בכתבה נאמר שהמועמד, ניר שוויקי, בהיותו מ"מ מנכ"ל הרשות השנייה, סיפק חוות דעת שערוץ 10 אינו בגירעון.
"הוא אמר שהוא לא בגירעון?", שאל נתניהו, תוך שהוא מעמיד פני מופתע. "כן", השיב כהן הצייתן. "שערורייה", צעק נתניהו ודפק על השולחן. כמה מגוחך. הרי ערוץ 10 בעצמו אף פעם לא טען שאינו בגירעון. בוודאי לא שוויקי. להיפך, בכתבה המדוברת של נתי טוקר, נכתב במפורש ששוויקי קבע בחוות דעתו ש"על אף ההפרות", הוא לא סבור שצריך למנוע מהערוץ את הרישיון.
הגדילה לעשות השרה העריקה אורלי לוי אבקסיס, זו שנכנסה לכנסת עם קולותיהם של מצביעי מרצ, ואמרה שנדהמה לשמוע מאלי כהן את הטענות נגד שוויקי בדבר "זיוף במסמכי תאגיד". זיוף במסמכי תאגיד? אפילו כהן לא אמר את האיוולת הזאת. מה שיפה הוא שאחר כך נתניהו ולהקת צייתניו בליכוד ובתקשורת מדברים על תפירת תיקים. אין יותר תפירת תיקים ממה שהתרחש באותה ישיבה. הממשלה העמידה פנים שהיא מקיימת את פסיקת בג"ץ, שחייב אותה לדון במינויים שממתינים כבר שלוש שנים, אך מכיוון שרצתה לדחות את המינויים שהומלצו על ידי ועדות איתור - המציאה עליהם סיפורים. ממש כך. לידיעת הבכייניים המקצועיים מטעם נתניהו: זו ההגדרה המילולית לתפירת תיקים.
התיק התפור הבא
להכול מתרגלים, כאמור, ולכן, אם יוכלו, את התיק הבא יתפרו סריסי נתניהו למנדלבליט. כבר אין בכך ספק. בחודשים האחרונים הם מפילים עליו כל תיק אפשרי, כולל את מתי הקורונה. מן הסתם, גם החלטה כזאת תובא לבג"ץ, ושוב ייתכן שהכנסת תגן על החלטת הממשלה בפסקת התגברות. גם כאן אנחנו עשויים להיכנס למעגל חוקתי כאוטי. גם כאן ישנה אפשרות פוטנציאלית של התנגדות ימינה למהלך כזה, אלא שפה לא מדובר בהחלטת כנסת, אלא החלטת ממשלה, וימינה תהיה מיעוט מול הליכוד, סמוטריץ' והחרדים. האם ימינה יפרשו מהממשלה כתוצאה מהדחת מנדלבליט? בואו לא ניסחף. הם רק ירחצו בניקיון כפיהם ויגידו "ידינו לא שפכו את הדם הזה".
ביטול ועדות האיתור. נתניהו וסריסיו כבר הצהירו שהם רוצים לבטל את ועדות האיתור לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה, והם כמובן יעשו זאת אם יוכלו. טוב, כשחושבים על זה, מה אשם נתניהו בכך שבסוף שנות ה-90 ראש ממשלה כלשהו היה מעורב בהליך שערורייתי כלשהו למינוי יועץ משפטי, שהיה חשד כי נועד לחלץ שר בממשלתו ממשפט פלילי? הרי בשל כך קמו ועדות האיתור, אז למה נתניהו צריך לסבול מזה עד היום? אז מה אם לאותו ראש ממשלה קראו בנימין נתניהו, ולשר שרצה להיחלץ ממשפט פלילי קראו אריה דרעי?
מה יתרחש מכל זה? הכול כמובן תלוי בתוצאות הבחירות. דבר אחד ברור: כל התרחישים לעיל, בין אם נתניהו מנצח באופן ברור ובין אם נתניהו מושך את המדינה לבחירות חמישיות, נובעים מאישומיו הפליליים. לכן, אם יש רוב למתנגדי נתניהו, גם אם אין להם יכולת להקים ממשלה, עומדת בפניהם חובה מוסרית מידית לחוקק חוק שימנע מנאשם בפלילים להקים ממשלה. כן, יש טעם לפגם בהחלת חוק כזה על הקמת הממשלה הקרובה, שכן הוא נראה פרסונלי, לכן הוא חייב להיות מחוקק לקראת הבחירות הבאות. אם זה לא יקרה, ישראל עשויה להמשיך להתבוסס בבוץ של מערכות בחירות אינסופיות, בכאוס מופרע, בלא תקציב, וכל זה תוך ליבוי שנאה ללא גבול.
אם אין יכולת להוביל את המדינה קדימה באמצעות ממשלות מעבר, כשכל כולך עסוק בהתמודדות עם אישומיך הפליליים, מה שנשאר הוא לייצר סדר יום באמצעות שנאה שמופצת באמצעות שורת צייתנים, סריסים, וסוכני תאוריות שבטיות מגויסות.
ברוך קרא הוא הפרשן המשפטי של חדשות 13.