מנדלבליט מיהר להכריז כי הסיכוי לנבצרות קטן, וההתקפות של נתניהו רק יתגברו

שר האוצר, ישראל כץ, הוא ביטוי מוחשי מאוד לתהליך הסיאוב והריקבון של שלטון נתניהו. כבר הזכרתי כאן שכשהחלו חקירות ראש הממשלה, כץ התבטא בדבר החומרה שבמעשים המיוחסים לו, ואף העלה השערה קולנית שנתניהו לא יוכל להמשיך ולמלא את תפקידו במשך זמן רב.

מאז, כץ הבין שהכיוון הזה לא משתלם לו פוליטית, משום שנגמר עידן המחנאות בליכוד. בעידן הנוכחי מי שמרים ראש בליכוד נגד נתניהו, נמחק לאלתר. מרגע שהתובנה הפוליטית הזאת חלחלה בו, פילס במהרה דרך לשורה הראשונה בחזית המתחנפים. השתתפותו הבולטת בתמונה הבזויה של להקת הליווי במופע ההסתה של נתניהו בבית המשפט המחוזי בירושלים, הייתה רגע השיא.

ההתייצבות הזאת במאי 2020, התרחשה כשבוע לאחר שקיבל מנתניהו את התפקיד הבכיר של שר האוצר. מעבר לחנופה הבוטה שלו לנתניהו, הייתה גם ציפייה שכץ יספק תמורה נוספת. מרגע שנכנס לתפקידו, החל בליץ מחזיקי המיקרופונים של נתניהו כנגדו, על כך שאינו קשוח דיו מול "שלטון הפקידים" במשרד האוצר. המוטיבציה הקרבית נגד הפקידים המגונים הייתה אז גבוהה במיוחד, שכן בכיר הפקידים, ראש אגף התקציבים, היה נצר לדור הישן בליכוד: שאול מרידור הוא בנו של דן מרידור, אחד ממבקריו הבולטים של נתניהו, ובשל כך גם אחד משנואיו. את הבליץ נגד כץ בעניין זה הוביל כמובן הפיבוט של החצר, יעקב ברדוגו. ערב ערב הוא חבט בכץ, עד שזה התיישר.

כשכץ התיישר עם דף המסרים והמעשים של חבורת נתניהו, הוא הגיע להתנגשות לא רק עם פקידי האוצר הקלאסיים, ובראשם מרידור, אלא גם להתנגשות עם בת טיפוחיו הקרובה ביותר, קרן טרנר. האחרונה - הייתה יד ימינו בהובלת משרד התחבורה, ובשל הערכתו אליה לקח אותה איתו למשרד האוצר. כשראתה את הפשעים הפוליטיים שבוצעו במשרד, ובראשם החזקת מדינה ללא תקציב אך ורק משיקולי ההישרדות של נתניהו, הנובעים מאישומיו בפלילים, כבר לא הייתה יכולה עוד. כץ, לעומתה, היה יכול ועוד איך.

כץ הבין שככל שיילחם יותר בדמון הרשמי של 2020-21, פקידי מדינת ישראל, כך ירווח לו יותר ויותר בבייס. לכן, במשך תקופה ארוכה כץ מנהל מלחמת חורמה ביועץ המשפטי של משרדו, אסי מסינג. הוא עושה לו רצח אופי אישי, ומציג אותו כמי שבגללו התכנית הכלכלית המפוארת שלו לא מקודמת. מסינג, כפקיד, לא יכול להגיב. דמו מופקר על מזבח החנופה של כץ לנתניהו ולבייס. אתמול פרסם היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, מכתב פומבי שתומך במסינג אל מול המתקפות.

מנדלבליט של 2021 שונה מאוד ממנדלבליט הנחמד והפשרן שנכנס לתפקידו ב-2016. הוא לוחמני, עצבני והרבה פחות ותרן. הגיבוי המתמשך שהוא מעניק למסינג הוא חלק מהסיפור. ה"פקידים" הפכו להיות שם גנאי תחת ממשלת נתניהו האחרונה, וכמובן, ראש וראשון לדמונים הוא מנדלבליט. עיקר האש מופנית כבר שנים לשתי קבוצות פקידים עיקריות - פקידי משרד המשפטים, ופקידי משרד האוצר. בתקופת הקורונה התווספה הקבוצה השלישית - פקידי משרד הבריאות.

ועדיין, לא פעם צץ לו מנדלבליט, גרסת הדור הראשון, גרסת 2016. למשל, מדוע מיהר להצהיר מראש שלשיטתו מצב בו ראש ממשלה נמצא בדיונים שלוש פעמים בשבוע בבית משפט, לא מקים עילת נבצרות? אינני טוען שבהכרח דעתו צריכה להיות הפוכה. אך האם ההצהרה הזאת לא הייתה מוקדמת מדי? והיה ובאמת נחזה באירוע המופרע בו ראש ממשלה, שאמור לדאוג לרווחת אזרחי המדינה וביטחונם, יבלה ימים שלמים בבית המשפט כשהוא נלחם על גורלו האישי, האם באמת מדינה יכולה להתנהל כך? האם זה סביר משפטית? האם בג"ץ ייתן לזה לעבור?

במהלך השבוע פרסמתי במהדורת חדשות 13 שככל הנראה עדותו של עד המדינה, שלמה פילבר תוקדם. הניחוש שלי שגם אם ראש הממשלה יקבל פטור גורף מהתייצבות בדיונים, יהיו כאלו שהוא לא יוותר על נוכחותו בהם, ובראשם העדות של פילבר בבית המשפט. נתניהו יודע כי היישרת מבט לעיניו של פילבר עשויה להיות אפקטיבית מאוד מבחינתו. ראינו זאת במשפט אולמרט, כשחבר הכנסת לשעבר, יהושע מצא המנוח, שינה לחלוטין את העדות שנתן במשטרה, כשאולמרט היישיר אליו את מבטו. ובכן, אם נתניהו ירצה להשתתף בכל הדיונים שבהם פילבר יופיע, הרי שמדובר בשבועות ארוכים. האם הוא יוכל לשבת באולם בית המשפט, שלוש פעמים בשבוע מ-9:30 עד 15:30? האם מדינה יכולה להתנהל כך?

היועץ הבהיר בעבר שמצב בו ראש הממשלה ממשיך לפעול נגד רשויות החוק בעודו בניגוד עניינים, יכול להוביל להכרזת נבצרות. ובכן, לא צריך להיות גאון כדי לדעת שראש הממשלה פועל כבר חודשים ארוכים בכל הכוח נגדן, מאחורי הקלעים ולפניהם. די אם נזכיר את העובדה שמדצמבר 2019 ועד היום הממשלה לא דנה הממשלה במינוי פרקליט מדינה, גם לאחר שוועדת איתור כבר בחרה מועמד מחליף. את התקציב כבר הזכרנו.

אבל למה ללכת רחוק? היום יודיע היועץ המשפטי לממשלה לבג"ץ שראש הממשלה מפר ברגל גסה את החלטת בג"ץ מלפני חודש שמחייבת את הממשלה לדון במינויים של יו"ר מועצת הכבלים והלווין ומנכ"ל הרשות השנייה. שני המינויים הללו אינם מאוישים כבר שנתיים. נתניהו התעמת עם מנדלבליט על סוגיה זו בישיבת הממשלה האחרונה. ומה בדבר סירובו לחתום על הסדר ניגוד העניינים, אותו הסדר שהתחייב לכבד עת דן בג"ץ בשאלת חוקיות הטלת המנדט להרכיב ממשלה על נאשם בפלילים?
נתניהו תוקף את רשויות החוק ועושה להן דה-לגיטימציה. רק בשל התיקים הפליליים המתנהלים נגדו, הוא שם פס על החלטות בג"ץ הנוגעות למינויים, שבכלל אסור היה לו להתקרב אליהם, ומסרב לחתום על הסדר ניגוד העניינים. מה עוד צריך לקרות?

נכון, יש חשש מובן של היועץ מ"איך זה ייראה"? ו"מה יגידו"? זו אגב אחת הסיבות שלדעתי אין לשלול את יוזמת גדעון סער להפרדת תפקידי היועץ. הרי באמת זה מוזר שהתובע הפלילי של נתניהו, הוא גם זה שיכריז על נבצרותו. כאן בדיוק היו צריכים להיות שני אנשים שונים. לו היועץ לא היה התובע, הוא היה צריך להכריז על נבצרותו של נתניהו כבר מזמן. אבל מנדלבליט עצמו לא חושב כמוני. הוא כתלמידו של מי שעיצב את התפקיד הזה, נשיא בית המשפט העליון, מאיר שמגר, מתנגד לפיצול תפקידי היועץ. אם כך, הוא צריך להיות מספיק אמיץ כדי לשקול ברצינות הכרזת נבצרות. העניין הוא שגם אם לא יודה בכך, מה שמקפיא את צעדיו בעניין זה הוא ניגוד העניינים המובנה בתפקיד שהוא מחזיק בו.

מצד אחד מנדלבליט הקשיח עמדות; מצד שני הססנותו עולה לעתים בנקודות חובה. קחו לדוגמה את ההחלטה האחרונה של בית המשפט בעניין בקשת הסנגורים לביטול כתב האישום לאחר שהיועץ לא סיפק אישור בכתב להחלטתו לפתוח בחקירה פלילית נגד נתניהו.

כפי שכבר הערכתי בעבר, בית המשפט דחה את בקשת הסניגורים. מצד שני, יהיו שיגידו שהפגנתי זלזול יתר בבקשה, שכן בית המשפט קבע שנפל פגם בהתנהלותו של היועץ. שווה להתעכב על זה.
החלטת בית המשפט מתבססת על שני אדנים - חוק יסוד שקובע שהיועץ הוא זה שמחליט אם לפתוח בחקירה נגד ראש ממשלה (אין דרישה להסכמה בכתב), והאדן השני - שורה של פסקי דין שקובעים כי החלטות של רשויות מנהליות צריכות להיות מנומקות בכתב.

היכן מנדלבליט טעה? ככל הנראה בחוסר ההחלטיות. אם היה כותב מלכתחילה בתשובתו לבקשה כי אין לו תיעוד בכתב, משום שהוא לא חושב שיש צורך בכזה בשל פגישות סטטוס קבועות שקיים עם צוות החקירה והפרקליטים ונתן בכך אישור לפעולותיהם, מבלי להסס ולגמגם, הוא לא היה מובך מהחלטות בית המשפט. טעותו של מנדלבליט הייתה שאמר כי הדברים מתועדים בפרוטוקולים של הדיונים ובמזכרים. מנדלבליט לא העריך שבית המשפט באמת יחייב אותו להעביר את התיעוד הזה, וכשחויב התברר שהוא לא באמת מגלם אישור פורמלי נהיר לפתיחה בחקירה. התוצאה היא שנוצרה מעין תחושת הסתרה מיותרת. לא היה צורך בכך, וההתנהלות זאת רק הוסיפה דלק להפקות נתניהו באולפניו הרבים. מנדלבליט למעשה נפל בפח שסנגוריו של נתניהו, עורכי הדין בעז בן צור ועמית חדד, טמנו לו.

האם הפרזתי בזלזול שהפגנתי כאן בסוגיית אישורי היועץ? אני עדיין סבור שלא. כך כתבו השופטים בהחלטתם: "היה ראוי כי היועץ... ייתן את הסכמתו לפתיחת החקירות בעניינו של הנאשם, על דרך של מתן אישור בכתב. זאת, הגם שניתן להסיק לכאורה מהמסמכים על מעורבות וליווי היועץ בחקירות, במהלך ניהולן". ואז מגיעה שורת המחץ: "מדובר בפגם פרוצדורלי שאינו יורד לשורש העניין". אם הוא לא יורד "לשורש העניין", אז כעיתונאי אני חושב שברמה המהותית, הציבורית, העניין הוא שולי ואף פחות מזה. האם בן צור וחדד, כעורכי דין-סנגורים, עשו את עבודתם נאמנה כשניסו להביך את התביעה? ברור שכן, זו משימתם. אבל לציבור, כדאי באמת להבחין בין עיקר לטפל - בין משחקי משפט להמונים, לבין הרצון לבירור האמת. ככל שזה נראה כרגע, השופטים פשוט רוצים לברר את האמת - "שורש העניין" - זה תפקידם.

באשר לשאלה אם ריאיות ייפסלו בעתיד, בית המשפט מבהיר בהחלטתו כי רק לאחר שייחשפו לראיות ולעדויות יקבלו החלטה על כל פעולת חקירה שנעשתה כביכול ללא אישור יועץ בכתב. השופטים מפרטים את הרף הגבוה שנקבע בפסיקה הישראלית לפסילת ראיות: "ראיה שהושגה שלא כדין תיפסל רק אם נוכח בית המשפט לדעת כי קבלתה במשפט תוביל לפגיעה משמעותית שלא לתכלית ראויה ובמידה שעולה על הנדרש בזכות להליך פלילי הוגן" (הלכת ייששכרוב). אם כן, תרשו לי להמר בשלב זה שהראיות המשמעותיות בתיק נתניהו לא ייפסלו, גם לא בהמשך ההליך.

הקרב על התודעה הציבורית יסלים בשבועות הקרובים. האש נגד "שלטון הפקידים", ובראשם היועץ המשפטי לממשלה תגבר ככל שנתקרב ל-5 באפריל - תאריך פתיחת שלב ההוכחות במשפט ראש הממשלה. לאנשי הפרקליטות, ובעיקר ליועץ המשפטי לממשלה, יש נטייה לחשוש מפעולות מסוימות בשל החשש של "איך זה ייראה". ובכן, שלטון החוק ממילא הפך למרמס על ידי ממשלת נתניהו. במערכה הציבורית של תחילת 2021, כל הססנות, חוסר החלטיות וניסיון התנחמדות מיד מתורגמים לחולשה.


ברוך קרא הוא הפרשן המשפטי של חדשות 13