"אבא שלי הוא הקורבן. פה חיים עם אקדח מתחת לכרית"

עינת כהן, בתו של אריה שיף החשוד ברצח הפורץ לרכבו, הגיעה בטיסה מביתה בגוואטמלה כשכבר היה במעצר. עכשיו היא מפנה אצבע מאשימה כלפי המדינה, שלדבריה לא הגנה עליו ברגע האמת, למרות שתרם לה במשך כל חייו. "לא צריך להגיש כתב אישום נגדו. מדובר בחוסר אונים"

בווידאו: שבועיים אחרי שתושב ערד ירה בפורץ, העיר סוערת (צלם: שי מכלוף, עריכה: אסף דרורי)

כבר שבע שנים שעינת כהן, הבת של אריה שיף, מתגוררת בגואטמלה. לפני כשלושה שבועות עולמה התהפך עליה. היריות שירה אביה אל עבר פורץ לרכבו בלילה אחד, טלטלו את חיי המשפחה. "אימא התקשרה ואמרה שאבא במעצר, זה לא הסתדר לי בכלל ואחרי שנת לילה טרופה, כשראיתי את אבא שלי נכנס לבית משפט עם אזיקים על הרגליים, התמוטטתי", מספרת עינת, "כל גופי רעד. אמרתי לבעלי שאני טסה עכשיו. מעולם לא הייתי ללא הבנות שלי".

כשעינת הגיעה לישראל, אביה אריה, כבר היה במעצר מספר ימים והמשטרה ביקשה להאריכו. עד עכשיו היא לא מבינה מדוע, לדבריה, המשטרה פגעה באביה. "אומרים שאבא משתחרר - וזה לא קורה. הרגשתי מאוד מבולבלת. מצד אחד היינו בטוחים שיצא מהמעצר, אבל מישהו מונע את היציאה. זאת אותה משטרה שהוא נתן לה 20 שנים", היא אומרת בכעס.

בידי המשטרה נמצא סרטון שבו נראה שיף יורה שני כדורים לעבר חוליית הפורצים, אחד לעבר הפורץ בתוך רכבו ואחד לעבר הרכב שבו היו שניים נוספים. שיף טען בחקירתו שירה לעבר גלגלי הרכב שלו, בהארכות המעצר שלו טענו חוקרי המשטרה שהסרטון מראה אחרת והכדור פגע ישירות בראשו של הפורץ.

כהן מספרת שאביה התנדב במגוון תחומים בערד ומתארת אותו כאיש של דו-קיום ביחסו לשכנים הבדואים. "אבא שלי אוהב את האחר, לא משנה מהו המגדר והצבע, הגיעו לפה חברים מכל קשת הפוליטית. אני דואגת. מדובר באדם בן 70. הוא לא היה צריך להיות במעצר, ולא עם חרב על צווארו. זה אדם שומר חוק ותורם, איש קבע בצה"ל בעבר, הוא אנטיתזה לאותו פורץ שבא בלילה, מבחינתי העבריין הוא לא אבא שלי - הוא הקורבן".

עוד בוואלה!

דוח הזיהוי הפלילי: הפורץ לרכב של אריה שיף נפגע מירי ולא מנתז

לכתבה המלאה
"הוא לא היה צריך להיות במעצר, ולא עם חרב על צווארו". עינת כהן, בתו של אריה שיף (צילום: יניר יגנה)

עינת טוענת שאם הוריה היו ישנים בבית, הירי כלל לא היה מתרחש. "החשש שהוא ואימא ישנו בקרוואן בחוץ, שני מטרים מחוליה של שלושה רעולי פנים. אם הם ישנים בבית, זה לא היה קורה. לדעתי, גם אם הוא היה שומע את הרעשים מתוך הבית הוא לא היה יוצא. הוא שמע רעש וראה את החוליה לפני שהוא יצא, הייתה פה פעולה הגנתית עליו ועל אימא. בן אדם בן 70, באמצע הלילה, אחרי שעתיים שינה, הרגש הראשוני הוא ההישרדותי".

עינת סבורה שגם היא ובן זוגה כנראה היו פועלים באותה הדרך אם היו נתקלים בסיטואציה שכזאת. "אני מרגישה את הפחד של אבא שלי, אני מניחה שבאותו מצב, כנראה שבן זוגי גם היה יוצא החוצה.

שיף הוזמן בשבוע הבא לשימוע בפרקליטות וכרגע העבירה המיוחסת לו היא רצח באדישות. לא בטוח שאחרי השימוע העבירה הזאת תופיע גם בכתב האישום. על פי דוח מז"פ, הירי שבוצע לעבר הפורץ, מוחמד אל-אטראש, היה ישיר והוא לא נפגע מנתז, אלא מכדור שירה לעברו שיף ישירות.

כשאומרים לעינת שאביה חשוד בסעיף רצח היא זועמת וכועסת, מנסה שכולם יבינו מי הוא אריה שיף. "חשוב לי שיבינו שאבא שלי הוא הקורבן. בא אדם באמצע הלילה והפך חיים של משפחה אחת לחלוטין. באו שלושה אנשים רעולי פנים בשביל לגנוב רכוש והפכו משפחה שלמה".

עוד בוואלה!

הירי בשכונה השקטה במדבר מפלג את התושבים, וכולם דורשים צדק

לכתבה המלאה
"מרגישה את הפחד שלו". שיף בדיון בבית המשפט בבאר שבע (צילום: שי מכלוף)

לפני כשבוע יצאו בני משפחתו וחבריו של שיף, בקמפיין ציבורי לגיוס כספים ותמיכה באב המשפחה. הם דורשים את זיכויו המוחלט בעת שבפרקליטות אמורים להחליט בקרוב באילו עבירות יואשם. לדברי עינת מאות אנשים כבר נרתמו. "הוא זרק אור על אנשים במשך שנים ועכשיו הם כולם נרתמים לעזור. בעיניי אבא שלי לא רוצח, הוא תכנן לקום בבוקר לסיור מורי דרך באזור ואז הוא מוצא עצמו במעצר. גדלנו בבית שמאוד מודע לשלטון החוק וחשיבתו".

בשיחות עם אביה שנמצא במעצר בית באילת, אריה מספר לעינת מה הוא מתכוון לעשות אם וכאשר ישוב לביתו. "אבא שלי כבר חושב איך לשקם את מערכת היחסים פה באזור בין הבדואים לתושבי ערד. הוא כבר חושב על החזרה הביתה והפיסול שלו, קשה לו מאוד בגלל התוצאה של מה שקרה, קשה לו בגלל תחושת הפחד, הוא היה חרד מאוד, הוא מרגיש חסר אונים. הקרקע נשמטה. נמצא אצלו חשש שיכניסו אותו לכלא, אנחנו בטוחים ב-100% בחפותו".

הפגנה של תושבי ערד למען אריה שיף (צילום: אתר רשמי, צילום: טל בורנשטיין)

עינת מפנה אצבע מאשימה אל המדינה, שלדבריה לא הגנה על אביה למרות שתרם לה במשך כל חייו. "המדינה הייתה אמורה להגן עליו טוב יותר, המדינה הייתה אומרה להגיע לביתו של הפורץ לפני שהוא הגיע אלינו. לכולנו זה יכול לקרות פה בערד, מקרים כאלה קורים בנגב. המצב היה יכול להתהפך ואז אבא היה שוכב בבית חולים, או גרוע מזה. אנחנו יודעים שזה כבר קרה. התחושה היא שחירותך היא לא שלך. פה חיים עם אקדח מתחת לכרית. זה נושא מורכב, בסוף השבוע היה קרב יריות אצל תושבי ערערה בנגב. משטרת ישראל לא נכנסת לשם, מה אנחנו האזרחים הקטנים יכולים לעשות, על מי אנחנו נסמוך? מדובר בחוסר אונים".

"אין צורך להגיש כתב אישום בכלל נגד אבא שלי, הוא פעל מהגנה עצמית מעל לכל ספק", מסכמת עינת, "אני כן מצפה מהמדינה שתודה שהיא לא יכולה לשמור כל בית, אני גם לא מצפה מהם לזה. לא צריך לתת לכל אזרח אקדח, אבל המצב הזה לא יכול להימשך. באיזשהו מקום, מהסיפורים, זה מרגיש כמו הדרום הפרוע".

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully