בג"ץ הכריע: עיריית קריית ארבע תאפשר רחצה משותפת בבריכה העירונית

בג"ץ פסק היום (רביעי) כי קריית ארבע תחויב להקצות 12 שעות שבועיות לרחצה משותפת בין גברים לנשים בבריכה העירונית בעקבות עתירה שהגישו תושבים. בכך דחה את עמדת העירייה, שביקשה לקיים במקום רחצה נפרדת בלבד.

השופט יצחק עמית הדגיש בפסק דינו כי הבריכה היא משאב ציבורי וכי על המועצה המקומית לפעול באופן סביר, הוגן ושוויוני בהקצאת שעות הבריכה כמשאב ציבורי העומד לרשותם של תושבי הרשות.

בנוסף, הוא קבע כי יש לפעול באופן שישרת נאמנה את הציבור כולו. זאת, במיוחד בהתחשב שהעותרים מייצגים מיעוט משמעותי של כרבע מהתושבים, המשלמים מיסים למועצה המקומית וזכאים ליהנות באופן שוויוני ממשאבי הציבור ומהשירותים שניתנים על ידי המועצה.

השופטים עופר גרוסקופף וענת ברון הצטרפו לעמדת שופט עמית. הוא הוסיף כי "הדרישה לרחצה בהפרדה מגדרית טומנת בחובה הבחנה מטעמי מגדר", וכי "דרישה כזו עומדת בניגוד למושכלות היסוד לפיהן שירות לציבור, בוודאי כזה הניתן על ידי רשות ציבורית, צריך להינתן על בסיס של שוויון מגדרי וללא התייחסות למינו של מקבל השירות".

לדבריו, "הדין מאפשר אומנם בנסיבות מסוימות היענות לדרישה זו ביחס לרחצה בבריכות ציבוריות, אך זאת כחריג מצומצם ותוך שמירה על זכויות הציבור שמעוניין לקבל את השירות ללא הבחנה מטעמי מגדר".

השופטת ברון כתבה בפסק הדין כי "החלטת המועצה שכופה רחצה בהפרדה על כלל התושבים פוגעת בזכויות יסוד של העותרים - ובראשן הזכות לשוויון, לאוטונומיה של הפרט וכן הזכות לחופש מדת, שהם ערכי יסוד בכל משטר דמוקרטי. לדבריה, דרישת הרוב בקרב תושבי קריית ארבע היא לא רק שתתאפשר רחצה בהפרדה בבריכה - אלא אף שתישלל כליל מהמיעוט האפשרות לרחצה מעורבת, וזאת מטעמי צניעות".

"מצד אחד, אין ולא יכול להיות חולק בדבר חופש הדת והפולחן הנתון לתושבי קריית ארבע, המהווים את הרוב ביישוב", כתבה ברון.

"בה בעת, לכל אדם נתונה הזכות שלא לקיים אחר מצוות שבדת או הנחיות הלכתיות. זוהי הזכות לחופש מדת, ואף היא הוכרה זה מכבר כזכות אדם בסיסית. האיסור על רחצה משפחתית (מעורבת) כופה על העותרים ועל מי שכמוהם מעוניין ברחצה מעורבת, לקיים ציווי הלכתי של הפרדה מגדרית באופן שאינו מתיישב עם אורח חייהם, תפיסת עולמם ורצונם הפרטי; ועל כן כפייתה של רחצה בהפרדה גוררת פגיעה ממשית בזכותם של העותרים לכבוד".

ליזה צארם ממגישות העתירה אמרה לאחר הפסיקה כי "ניסינו בכל דרך אפשרית לא להגיע למצב הזה, בדיון הקודם בבית המשפט היינו מוכנים להגיע לפשרה כדי לסיים את כל הסיפור בגישה טובה. האמנו שאפשר להגיע להסכמות ללא החלטה של בג"ץ והדבר לא צלח עקב התנגדות ראש המועצה. הבריכה סגורה כבר תקופה ארוכה לפני הקורונה, מעין עונש קולקטיבי שבו כל הציבור נפגע. אני מצפה שראש המועצה ינהג בבגרות ולא יתן לאמונה האישית שלו להכתיב את הטון".

לפני כשנתיים עתרו כמה מתושבי הקריה לבית המשפט העליון, בטענה כי הבריכה אינה נותנת שעות לשחייה מעורבת, שבהן לא נדרשת הפרדה. בית המשפט החל בדיונים בעתירה, אך לנוכח הסכמת מועצת קריית ארבע לאפשר כמה שעות כניסה למשפחות, שלוש פעמים בשבוע, קבע בית המשפט כי הוסרה העתירה, אך למרות זאת פסק שהעירייה תישא בהוצאות המשפט, ונתן תוקף להסכם שנערך בין הצדדים.
העותרים טענו לאחר מכן כי הבריכה אכן נפתחה למשפחות, אך לחודש אחד בלבד ולאחר מכן נסגרה שוב.