בגל הראשון של הקורונה, כשראש הממשלה ניסה לשכנע את הציבור הישראלי לשמור על מרחק, הוא השתמש בביטוי "אהבה זה ריחוק". אתמול, אלפי המפגינים נגד נתניהו שהתאספו בבלפור, ניסו לשמור על הנחיות הריחוק דווקא כדי להתריס נגדו. בהתנהגותם אפשר היה לטבוע ביטוי חדש, מוזר לא פחות: מחאה היא ציות.
שעתיים לפני תחילת ההפגנה, כשאלפי מכוניות עשו דרכן בשיירות מרחבי הארץ, בסביבת מעון ראש הממשלה היו כמה עשרות פעילים. חלקם היו עסוקים בסימוני צבע וגיר על הכביש, כדי לסייע למפגינים לשמור על מרחק הקסם - שני מטרים.
אל תפספס
ברחוב רמב"ן, קבוצת מפגינים מבוגרים התעמתו עם ארבעה צעירים שעמדו בהפגנתיות ללא מסיכות. המפגינים צעקו על שוטרים ודרשו מהם לעצור את הצעירים, שלטענתם היו פרובוקטורים המבקשים להשחיר את פני המחאה. רגע לפני שהעימות גלש לאלימות פיזית של ממש, הרחיקו השוטרים את חסרי המסיכה מהמקום.
בימים מוזרים כאלה, אפשר היה שלא להבחין עד כמה חריגה הסיטואציה: מפגינים נגד השלטון דורשים משוטרים במדים לאכוף את ההנחיות של אותו השלטון ממש, שנגד חלקים ממנו הם מפגינים. הם הבינו שכל תמונה של הפרת הנחיות רק תסייע לראש הממשלה ושליחיו לצייר אותם כמי שחותרים תחת המאבק בקורונה - כמפיצי מגיפות. לכן, הם ביקשו להוכיח את ההיפך.
סמוך לכיכר פריז ניגשה שירה נצר, בת 19 מירושלים, לשני אנשים שהיו קרובים מדי זה לזה, וביקשה מהם להקפיד על שמירת המרחק. היא עטתה מסכה ולבשה אפוד זוהר שעליו נכתבה בכמה שפות המילה "אמא" - תזכורת לגלגולו הקודם של אותו אפוד, שנלבש על ידי אימהות המפגינים שהגיעו בחודשים האחרונים לבלפור כדי להקטין את רמת החיכוך מול השוטרים.
"אנחנו עושים הפגנה בתקופה שהיא בעייתית ולא רגילה", אמרה נצר. "בהרבה מובנים היינו צריכים להישאר היום. קשה לשמור על ההנחיות כשיש מחסומי לחץ שגורמים לציפוף של מי שנכנס להפגנה, אבל אנחנו צריכים להראות שאנחנו המבוגר האחראי, שאנחנו רוצים לשמור על הכללים, ושאנחנו לא מכחישי קורונה. לא באנו לאכוף, אנחנו לא משטרה, אבל אנחנו יכולים לבקש יפה לעמוד איפה שצריך, כדי שלא יהיה עוד נשק נגד המפגינים".
על פי מתווה ההפגנות של המשטרה והיועמ"ש אביחי מנדלבליט, באזור שהוקצה להפגנה בכיכר פריז יכולים להיכנס עד אלפיים מפגינים תוך שמירה על הנחיות הריחוק. אמש, בין מחסומי המשטרה, היו ללא ספק יותר מזה, וכתוצאה מכך ברוב שטח ההפגנה לא נשמר כלל מרחק של שני מטרים בין מפגין למפגין.
ועדיין, זו היתה ההפגנה המרווחת ביותר שידעה כיכר פריז זמן רב. גם במרכז הצפוף יחסית, ניתן היה לעבור במשך רוב הערב בקלות וכמעט ללא מגע עם מפגינים אחרים, שרובם המוחלט גם הקפיד לעטות מסיכה.
המאמצים של המפגינים להראות שהם מסוגלים לשמור על ההנחיות לא מתמצים בסדרנים ובסימוני גיר על הכביש. מדי כמה דקות נשמע במערכת ההגברה קולו של ישי הדס, מוותיקי מחאת פתח תקווה שאימצה את השם "קריים מיניסטר".
"כולם שקט", ביקש. התופים והשירה נפסקו באחת. "להרים ידיים לצדדים, לוודא שאתם לא נוגעים באף אחד. להסתובב דרך כתף ימין, ואז דרך שמאל". הדס קרא למשטרה להרחיק את הגדרות כדי לאפשר שמירה על ריחוק, והזכיר כי "אנחנו מבקשים מכולם לשמור על שני מטר ולעטות מסיכות. זה חשוב גם לבריאות שלנו, וגם כדי לא לתת למושחתים לעשות עלינו ספינים". כך, מילוי ההנחיות הפך לצורה של מחאה - הציות היה להתרסה.
אולם, למרות מאמצי המפגינים, השוטרים היו אגרסיביים מבעבר, ואף חילקו לראשונה קנסות בגין אי שמירת מרחק, ולא רק על היעדר מסכה. כל דוח הביא מיד להתגודדות צפופה של מפגינים סביב השוטרים. באופן אירוני, זה החמיר דווקא כאשר ההפגנה כבר החלה להתפזר, ובמקום נותרו פחות מפגינים.
מריו, בן 66 מקדימה-צורן, נשען על מכונית כסופה ברחוב רמב"ן. הוא עמד בשולי ההפגנה, באזור המרווח ביותר שאיפשר לו לשמור על מרחק גדול ממפגינים אחרים. בדרך כלל הוא נוהג להפגין בגשרים, אך אמש החליט להגיע לבלפור. בין השיירות והמחסומים, הדרך לקחה לו חמש שעות. דווקא הניסיון למנוע את ההפגנות הוא שהביא אותו לכאן.
"זה נראה שדרגת החשש של נתניהו מההפגנות עלתה", אמר בהתייחס למגבלות שהוטלו בשבוע האחרון. "הוא פשוט מסית את תשומת הלב מזה שיש 7,000 חולים ביום. במקום לדבר על הכשל הבריאותי מדברים על ההפגנה הזאת. זה קשקוש".