נדחה ערעור רב מבני ברק שהורשע באונס צעירה: "האמינה בכוחו ובסמכותו"

בית המשפט העליון דחה השבוע את ערעורו של הרב ישעיהו ריזקאן, שהורשע לפני חמש שנים בכמה מקרים של אונס ובמעשה מגונה בצעירה בת 17. בכך, השאיר העליון על קנו גם את העונש שהוטל אז על ריזקאן - שמונה שנות מאסר בפועל.

המעשים אירעו בעת שריזקאן, אז בן 61, שימש רב בקהילה חרדית בבית כנסת בבני ברק, ואילו הנפגעת היא בת למשפחה חרדית הנמנית על החצר שבראשה עמד. היא העידה כי לפני האירועים היא לא קיימה יחסי מין מעולם, וכי לא למדה עליהם או על משמעותם, ולמעשה כלל לא נהגה לשוחח עם גברים.

על פי פסק הדין של השופטים ניל הנדל, נעם סולברג ויעל וילנר, הנפגעת הכירה את המערער כרב של משפחתה, הוריה נהגו להתייעץ איתו בכל שאלה ולפעול לפי הנחיותיו. "נוכחותו בחייה האישיים נעשתה דומיננטית יותר כשהמערער יזם פגישה עימה ועם הוריה על מנת לדון בשידוכה לבנו שעמד להתגרש, ובהמשך ביקש ממנה לבוא לביתו לצורך ביצוע עבודות ניקיון בתשלום", כתבו השופטים. "באחד מהימים שבהם הייתה בביתו לצורך ניקיון, המערער נתן לנפגעת מכתב שכינה 'מכתב מהשמיים', שבו סיפר לה שחלם שהיא אשתו המיועדת לו מהשמיים, והורה לה לספור 'שבעה נקיים', לטבול בים ולבוא אליו כאשר היא טהורה".

הצעירה נהגה על פי הוראותיו של ריזקאן, וכשהגיעה לבית הכנסת שלו, לקח אותה למחסן במקום וניסה לשכב איתה. הרב חזר על כך במספר הזדמנויות שונות, ובמקרה אחד נגע בגופה של הנפגעת מבלי לקיים איתה יחסי מין. בשלב מסויים הוא אף החתים אותה על מסמך לפיו היא מסכימה לקיים איתו יחסי מין.

"לשאלת בית משפט קמא מדוע הסכימה למעשים שתוארו, השיבה הנפגעת כי המערער (הרב ריזקאן) אמר לה, לפני האירוע הראשון ולאחר מכן במספר הזדמנויות שונות, כי יש עליה 'גזירה של מוות' וכי 'החיבור' ביניהם מציל אותה", קבע בית המשפט. "זאת, על בסיס חלום שחלם לדבריו, שבו הוא ראה אותה לבושה בשמלת כלה וקטועת ראש. הנפגעת הוסיפה כי כאשר היא לא רצתה לקיים עימו יחסי מין, הוא אמר לה שהוא מפחד שיקרה לה משהו אם היא לא תעשה זאת, ולכן הסכימה למעשיו מתוך פחד".

בבית המשפט המחוזי הכחיש ריזקאן את המעשים, וטען כי מעולם לא היה ביחידות עם הנפגעת. אולם על בסיס עדותה של הצעירה, כמו גם עדויות הוריה וראיות נוספות שחיזקו את דבריה, הוא הורשע בשלושה מקרים של אונס תוך כדי מירמה ובעבירה אחת של מעשה מגונה. בערעור לבית המשפט העליון טען ריזקאן טענה שונה לחלוטין. הוא לא הכחיש כי ביצע את המעשים - אך טען שהצעירה הסכימה להם וידעה כי מדובר במעשים מיניים, וכן כי הסכמתה לא הושגה במירמה, ולכן לא מדובר באונס.

שלושת שופטי העליון דחו את הטענה. השופט הנדל חילק את האירועים לשניים: באירוע הראשון והשני הוא קיבל את טענת הצעירה, ואת קביעת בית המשפט המחוזי, כי הצעירה לא היתה מודעת למשמעותם המינית של המעשים - ולכן מדובר בהסכמה שהושגה במירמה.

את שני המקרים האחרונים שייך הנדל לקטגוריה אחרת, בהם הנפגעת מבינה את משמעותם המינית של המעשים, אך "חושבת שהם תחומים במהות אחרת, כגון טיפולית, אמנותית או מיסטית, ולכן מסכימה להם". זאת, מפני שלאחר אירוע האונס השני, ריזקאן הסביר לנערה כי מהמעשה שביצע בה "נכנסים להיריון", וכן נתן לה ספר על דיני טהרה והורה לה לקרוא בו.

הנדל ציין את העובדה שהרב ריזקאן אמר לצעירה כי בשל החלום שלו, הוא סבור שהמעשים מגנים עליה ממוות, וכי מדובר ב"גורל". "היא האמינה ברב - בכוחו ובסמכותו", כתב הנדל. "מצג השווא שיצר הוא שעיצב את נכונותה לבצע את המעשים המיניים. גזירה משמיים מחייבת אותה לפעול. אך חשוב מכך, גזירת המוות מלמדת אותה מה המשמעות של אי-קיום יחסי מין עם הרב - והרי הוא קבע כי אם תסרב היא עלולה לשלם בחייה".