האונס באילת פוענח, וכעת בית המשפט ומערכת החינוך יעמדו למבחן

הגשת כתב האישום החמור בתיק האונס הקבוצתי במלון באילת אמנם מעידה על סיום החקירה, אך על רקע ההליך המשפטי שיחל כעת - מתחילה גם הדרך של הנערה לשיקום מהטראומה. ההליך מורכב, משתנה מנפגעת לנפגעת, ועשוי להתארך בהתאם לנסיבות השונות. מומחיות בנושא אומרות כי לצד המאפיינים האישיים, גם לסביבה הקרובה יש חשיבות מכרעת בתהליך השיקום.

לדברי פרופ' רחל לב ויזל מאוניברסיטת חיפה, חוקרת תחום טיפול בפגיעות מיניות בילדים, ההליך הפלילי עצמו הוא מורכב וקשה עבור הנפגעת. בשלב זה היא אמורה לטפל בעצמה, אך בו בזמן נדרשת להתמודד עם החקירות.

"דורשים מהקורבן אנרגיות לדברים חדשים, להתמודד עם דברים שהיא לא מכירה, וזה בזמן שהאנרגיה צריכה להיות מרוכזת רק פנימה", אמרה. "מדובר בחקירות, הצהרות, ניסיון להיזכר בדברים שלא בדיוק רוצים לזכור, אלא רוצים לנוח. ואין ברירה".

נפגעי עבירות מין זכאים לפי חוק לליווי בעת חקירה. במרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית, בין היתר, מסייעים בהליך.

יו"ר איגוד מרכזי הסיוע, אורית סוליציאנו, סיפרה כי "מה שחשוב, ולא תמיד יודעים את זה, שמרכזי הסיוע עושים ליווי בהליך הפלילי, לבית המשפט, למשטרה, והם יכולים להיות במקום שאף גורם לא יכול להיות בו, בתוך העימות". לדבריה, "לא תמיד יודעים את זה, לכן חשוב לקבל עזרה של מרכזי סיוע לפגיעה מינית".

עוד ציינה סוליציאנו, כי מרכזי הסיוע התחילו ללוות גם את בת ה-16 שנאנסה באילת. "יש הבדל אם יש מישהו שנמצא מאחורייך או לא, מישהו שמכיר את ההליך, את המשטרה ואיך התהליך עובד. יש לנו קשר עם כל הגורמים", אמרה.

פרופ' לב ויזל הסבירה כי ההשלכות של התקיפות משתנות בין נפגעת אחת לאחרת, ותלויות בין היתר בגיל, ברמת התמיכה של הסביבה ובמשאבים אישיותיים, כמו סף כאב ויכולת עמידה במצבי לחץ. לצד אלו, גם אירועים קודמים שחוו הקורבנות עלולים להשפיע. "אם זה מתלבש על אירועים קודמים, או אירוע אחר טראומתי, הסיכוי הוא שההשלכות יהיו חמורות יותר", אמרה.

"כל המשתנים האלה משפיעים, וכמובן - מידת האלימות שמופעלת והנזק הפיזי שהתרחש", הוסיפה. לדבריה, שקלול המאפיינים האישיים, החברתיים והסביבתיים - ישפיע לבסוף על הליך ההתערבות והשיקום.

לפי פרופ' לב ויזל, "השיקום הראשון הוא לרוב פיזי. לגמרי מנוחה ושקט. כמו למישהי אחרי הניתוח, וזה עדיין דורש השתתפות". אולם, לדבריה, הליך ההמשך מורכב וצריך להתבצע בכמה רבדים. "ההתערבות צריכה להיות רב-מערכתית. יש הרבה מעגלים שנפגעים, ולכן גם השיקום צריך להיות בכל הממדים - פיזיים, נפשיים, קוגניטיביים, חברתיים, משפחתיים וחינוכיים", אמרה.

לדבריה, גם בני המשפחה חווים סוג של טראומה, ולכן ישנה חשיבות רבה בעבודה מולם. "האימא, למשל, היא משאב עבור הילדה שלה, אבל היא חווה טראומה משלה וגם היא צריכה לקבל עזרה בו זמנית", הסבירה.

גם סוליציאנו הדגישה את החשיבות של הסביבה הקרובה בתהליך השיקום. "מה שחשוב כשעוברים טראומה כזו, זה שהקורבן צריכה להתפנות לטפל בעצמה, כדי שלאט לאט יהיה אפשר להתאושש ולהשתקם", אמרה. "צריך טיפול נפשי מותאם, מעטפת תומכת, וצריך שהסביבה תחזק אותה ותגיד שזו לא אשמתה וזה דבר נוראי קרה בגלל אנשים חסרי ערכים וחינוך ואנשים בזויים". היא הסבירה כי "לוקח זמן להשתקם, אבל אם יש מטפלות טובות וסביבה תומכת, זה לא פשוט אבל זה אפשרי".

יו"ר איגוד מרכזי הסיוע הוסיפה כי הליווי הוא חשוב גם בזמן ההליך המשפטי. "זה מאוד לא קל, ולכן צריך להגדיר מה התהליך, בפני מה עומדים, וכל מה שצריך כדי להתמודד עם זה. יש לה עורכת דין. יש לה עוגנים אז היא לא לבד. המשמעות היא קריטית", אמרה.

לצד זאת, סוליציאנו תיארה גם את השפעות הסביבה הרחוקה והתקשורת. "גם כשמפגינים למענה ברחובות, ליד בתי המשפט, יש לזה חשיבות", אמרה, ותיארה שינוי שחל ביחס הציבורי למקרה. "הסיפור הזה הוא כמו המפץ הגדול, אני רואה ציבור אחר, סיקור תקשורתי הרבה יותר טוב. לא רואה הרבה האשמת קורבן. אני רואה הבנה של מה שקרה. חושבת שמשהו טוב קרה במודעות, אבל אסור שזה יהיה חד פעמי", הדגישה.

כתב האישום בתיק האונס באילת הוגש נגד 11 צעירים ונערים, אצל ארבעה מהם בגין אונס בנסיבות מחמירות. החקירה התנהלה במהירות יחסית, עם הקמת צוות מיוחד. לפי סוליציאנו, גם חלק זה מהותי עבור הנפגעת וכן עבור מתלוננות אחרות. "עשו צוות מיוחד, חיפשו את כל הראיות. עשו את זה מהר, והצליחו להגיע להחלטה להעמיד לדין הרבה מהמשתתפים שם", אמרה.

לדבריה, "הצליחו לפענח את המקרה. וכבר בתחילת הדרך נעשה צדק, אני בטוחה שהנערה מאוד מרוצה מזה. הדבר הזה מגביר את אמון הציבור ואמון הנפגעות האחרות והמשטרה, ולהחלטה המהירה יהיו תוצאות".

יו"ר ויצו, אניטה פרידמן, אמרה בעקבות הגשת כתב האישום כי "זוהי שעת מבחן עבור בתי המשפט בישראל - אם מסוגלים להגן על בנותינו ולשמור על האינטרס הציבורי או שוב יתייחסו בסלחנות למעשי אלימות נפשעים".

היא הוסיפה כי מבית המשפט "צריך לצאת קול חד וברור שהפעלת אלימות וניצול גופן של נערות ונשים אינו מותר". עוד ציינה, כי "כמובן שהאחריות למיגור התופעה מצויה גם בידי מערכת החינוך שצריכה להנהיג תכנית חירום חינוכית בקרב כלל בני הנוער".

יו"ר איגוד מרכזי הסיוע הדגישה את החשיבות של חינוך במאבק נגד אלימות מינית. "צריך גם להעביר מסר יותר גדול לציבור ההורים, ולקרוא גם למערכת החינוך לדבר על הנושאים האלה", אמרה. "שר החינוך חייב לפתוח את בתי הספר לסדנאות על מה זה מיניות בריאה ומה זה פגיעות מיניות ומה זו הסכמה חופשית, ואיך אפשר להימנע מדברים כאלה".