אף יונת שלום לא נחתה על שולחנה של ממשלת נתניהו-גנץ השבוע, והליכוד וכחול לבן לא הושיטו אחד לשני עלי זית. ההסכמה שהושגה ביום שני על החוק לדחיית מועד אישור התקציב הסירה את איום הבחירות, והורידה את השעון מהסטופר לעוד 120 יום, אבל מאז - הכל עומד במקום.
ביום רביעי הקואליציה לא הצליחה לגייס רוב כדי לאשר תקציב של 1.75 מיליארד שקלים לטובת פתיחת שנת הלימודים, וביום ראשון הקרוב, שוב, לא תתכנס ישיבת ממשלה. ראש הממשלה החליפי בני גנץ אמר השבוע שהוא עדיין מקווה שיקום קבינט הפיוס, אך אולי כדאי להתחיל מהממשלה, שלא מתכנסת כבר חודש בשל הסכסוכים הפנימיים.
עוד בוואלה!
הפסקת האש בין הליכוד וכחול לבן החזיקה מעמד פחות מ-48 שעות. ביום רביעי בצהריים, בשיחה עם כתבים חרדים, גנץ האשים את ראש הממשלה בנימין נתניהו בכך שהוא "גורם לפילוג העם". בליכוד מיהרו לירות בחזרה ולסמן את כחול לבן כמי שמקשים על האחדות המקרטעת עם הסיסמה החדשה: "ממשלה בתוך ממשלה".
בליכוד שיגרו אתמול את החצים כל הדרך לברלין, שם היה שר החוץ גבי אשכנזי בביקור רשמי. בעולם הישן, הפוליטיקאים היו נמנעים מלעסוק במתקפות פוליטיות על אדמת נכר, אבל לא עוד. אחרי שאשכנזי אמר שמדיניות הממשלה "עברה באופן ברור מסיפוח לנורמליזציה", בלשכת נתניהו עקצו שהוא "לא ידע דבר" על ההסכם עם האמירויות, ולכן דבריו "אינם רלוונטיים".
בהמשך הערב, החזית הבוערת בין הליכוד לשר המשפטים אבי ניסנקורן קיבלה תדלוק נוסף. בעוד אלה תקפו בחריפות את השופטים, הוא הגן בטוויטר על "אבן היסוד של הדמוקרטיה שלנו". לקינוח, הליכוד הוציא לקראת חצות הודעה שמאשימה את פרקליטות המדינה "בעידוד הפגנות השמאל האנרכיסטי", ושפכו עוד דלק למדורה.
הניסיונות של הליכוד לגרום לסכסוך בצמרת כחול לבן ולסמן את אשכנזי וניסנקורן כמי ששולטים בעניינים במפלגה מלמדים שאיום הבחירות עדיין על השולחן. משחק ההאשמות על האחריות עליו בעיצומו, ורק קיבל ארכה של 120 יום, במה שעוד עשוי להפוך לקמפיין הבחירות הארוך בכל הזמנים.
הפשרה של ח"כ צבי האוזר (דרך ארץ) אולי דחתה בחירות, אך היא גם גזרה על המערכת הפוליטית עוד ארבעה חודשים של תהיות, פרשנויות וספקולציות לשאלה "מה נתניהו מתכנן ורוצה?". אך על דבר אחד יש הסכמה חוצת מפלגות - על מה שנתניהו לא רוצה. זאת, כפי שהתברר השבוע ברגע קומי במיוחד בוועדת הכספים, כשח"כ אחמד טיבי (הרשימה המשותפת) העלה הסתייגות שקובעת שהרוטציה בין נתניהו וגנץ תכובד. כמקובל בהסתייגויות אופוזיציה, היא נפלה, אך מגלגולי הצחוק בחדר ניכר היה שאין מישהו אחד שמאמין שזה תרחיש שבאמת יקרה.
הנחת העבודה הרווחת במערכת הפוליטית היא שנתניהו רוצה לפרק את הממשלה עד יוני 2020, ורק מתלבט לגבי התזמון המדויק, בהתאם ללוחות הזמנים המשפטיים. על נקודת היציאה הראשונה שהזדמנה לו השבוע, שהייתה מאפשרת לו לצאת לבחירות עוד לפני פתיחת שלב העדויות במשפט - הוא נאלץ לוותר מבלי לקבל את כל מה שרצה מהמשבר היזום שחולל. נתניהו עשה "אחורה פנה" מאיומי הבחירות על התקציב, כשנתקל בחומה בצורה של התנגדות בכחול לבן, מבוי סתום עם החרדים שדרשו להעביר קודם כל תקציב לישיבות, ורוח חזקה מצד יו"ר ימינה נפתלי בנט שנושפת מימין בעורפו בסקרים.
עם זאת, הוא שמר על נקודת היציאה שמאפשרת לו לפזר את הכנסת על התקציב מבלי להעביר לגנץ את כיסא ראש הממשלה. נתניהו יוכל להשתמש בה בתום 120 הימים, ולדחות אותה אפילו עד סוף מרץ בהתאם לשיקוליו. גנץ, שיצא למאבק פוליטי כדי לסגור את הפרצה הזו בהסכם הקואליציוני, סיים את הסיבוב כשהיא פתוחה יותר מאי פעם.
לממשלת נתניהו-גנץ נותרו עוד 116 ימים על שעון הסטופר, ושלל אירועים פנימיים וחיצוניים עוד יכולים להכתיב ולשנות את מאזני השיקולים: אירועים ביטחוניים, סגרי קורונה, ממדי האבטלה או תוצאות הבחירות בארצות הברית. רק שההערכה שבחירות הן עניין של זמן, כשלעצמה, עשויה להכניס את הליכוד וכחול לבן ללופ מעגלי שנידון לכישלון.
כדי לשרוד בסקרים, גנץ ואנשיו ירצו להתייצב מול הליכוד ולא להיענות לגחמות מבלפור, ובעיקר לא לאלה שקשורות למשרד המשפטים. כל כאב ראש של נתניהו שקשור לשלטון החוק הוא הישג עבורם, כך שאין להם אינטרס בהרגעה או הסדרה של נושא שעבורו הוא החשוב ביותר. ככל שהם ידבקו בקו האופוזיציוני, כך יתבססו תסכוליו של נתניהו ויגברו תלונותיו על הממשלה הלא צייתנית והלא מתפקדת. הוא יחפש דרכים להיחלץ ממנה, ויחדש את המאמצים לאיתור עריקים והקמת ממשלה חלופית בכנסת הזו, או - ללכת לבחירות.