הסגווי, או כפי שהוא נקרא בעברית - "רכינוע" - התגלגל השבוע בפעם האחרונה מפס הייצור בבדפורד, ניו המפשייר. חברת Ninebot הסינית, שרכשה את סגווי בשנת 2015, הודיעה על הפסקת הייצור של כלי התחבורה האישי, שכיום מזוהה יותר מכל עם סיורי תיירים. מתוך 21 העובדים שעסקו בכך, יישארו 12 שינסו לתת שירות ואחריות ללקוחות הקיימים.
כלי התחבורה היה חדשני ויוצא דופן עם הצגתו, ונותר כזה גם 19 שנים לאחר מכן. עם זאת, הוא היה רחוק מלעמוד בציפיות ממנו, כמעט בכל היבט אפשרי.
אחרי שנים של ספקולציות, שמועות ותהליך פיתוח ארוך, הוצג ב-3 בדצמבר 2001 אחד המוצרים המדוברים ביותר של המאה ה-21. כראוי להייפ האדיר שעורר סביבו, החשיפה נעשתה בבראיין פארק בניו יורק, בזמן שידור התכנית "בוקר טוב אמריקה" של רשת ABC. שלושת הכלים הראשונים שנמסרו ב-2002 נמכרו במכירה פומבית בסכום של יותר ממאה אלף דולר כל אחד.
עוד בוואלה!
הסגווי, שלא היה דומה לשום כלי תחבורה לפניו ולמעט מאוד כלים אחריו, היה פרי המצאתו של דן קיימן. את הונו הראשוני הוא עשה מפיתוח של כיסאות גלגלים בעלי מייצבים, שאפשרו ליושבים בהם להתרומם לגובה של אדם עומד. ל"פלא" של כלי התחבורה, הנותר מאוזן על שני גלגלים, אחראים סדרה של מייצבים ומנועים חשמליים שדוגמים את מצב ההטיה של הכלי מאה פעמים בשנייה.
החיישנים והמנועים האלו היו אחראים גם על הנעת הכלי באופן שלא היה קיים לפניו, שבו הטיה של הגוף לפנים הביאה אותו לנסוע קדימה, ועל מנת לבלום אותו או לנסוע לאחור, היה צריך המשתמש להטות את הגוף אחורה.
בגרסאות הראשונות של הסגווי, הפניית הכלי לצדדים נעשתה באמצעות ידית על הכידון, ומאוחר יותר היה ניתן לפנות בהטיית הגוף לצד שאליו רוצים לנסוע. במשך מחזור החיים שלו, נוספו לו אלמנטים נוספים כמו האפשרות לטעינה עצמית של הסוללות דרך המנועים, בגלישה אחורנית במדרון.
הציפיות מכלי התחבורה החדשני הרקיעו שחקים. ג'ון דור, המיליארדר בעל הקרן הון-סיכון שהזניקה בין השאר את גוגל ואמזון, אמר כי הוא יהיה אפילו גדול יותר מהאינטרנט. האמירה המוכרת יותר הייתה של סטיב ג'ובס, המנכ"ל המיתולוגי של אפל, שאמר שהסגווי חשוב כמו המחשב הביתי.
מה שזוכרים פחות, זה שמאוחר יותר שינה ג'ובס לגמרי את דעתו על הסגווי, כשהוא קוטל את העיצוב שלו, אבל בעיקר את המחיר. שכן עוד עם הצגתו עמד מחירו של כלי התחבורה על 5,000 דולר. לכלי תחבורה אישי ב-5,000 דולר, טען ג'ובס, לא קשה לנחש שיש שוק מוגבל מאוד.
הסגווי הוסיף למשוך תשומת לב גם בהמשך שנות ייצורו, לא תמיד בנסיבות חיוביות, כמו במקרה של המיליונר הבריטי ג'ימי הסלדן, שזמן קצר אחרי שרכש את החברה ב-2009, הוא נהרג כשרכב על אחד מכלי החברה, ונפל לנהר מקצה צוק.
פורץ הדרך
על אף שמחירו הוסיף לרדת בהדרגה, גם בסוף ימיו היה נחשב הסגווי ליקר מאוד. המחירים שלו בישראל, שבה נמכרו בסך הכול קצת יותר מ-250 כלים, הגיעו ליותר מ-30 אלף שקלים. מדובר בסכום מופרע לגמרי, בטח על רקע העובדה שבעשור האחרון אנו עדים לפריחה אדירה של כלים חשמליים זולים בהרבה ממנו. אולי אין להם את הגימיק של האיזון העצמי, אבל הם הרבה יותר פרקטיים מהמפלצת, שכדי להרים אותה ממליצה החברה על שיתוף פעולה של שני אנשים לפחות.
על סמך כל אלה, רכישתה של סגווי על ידי Ninebot הסינית ב-2015 נראית על פניה כמו החלטה עסקית גרועה מאוד עבור החברה הסינית. אלא שבבעלות סגווי יש משהו שלאחרים אין, והחברה הסינית שגייסה 80 מיליון דולר בין השאר מענקית הטכנולוגיה שיאומי ידעה טוב מאוד מהו - ידע ופטנטים.
הסגווי הגדול, הכבד והיקר אולי נמכר היטב לכוחות שיטור או פיקוח, ואפילו לסיירי קניונים או מנהלים של מרכזים לוגיסטיים או אתרי אחסנה ענקיים, אבל הציבור הרחב לא ממש התלהב ממנו, או לפחות לא קנה אותו. אבל מה שהשכילה Ninebot לעשות הוא למנף את שם המותג סגווי ולהלביש אותו על קורקינטים, כלים דמויי סגווי שמזכירם יותר הוברבורד מאשר את אביהם המקורי, קטנועים ואפילו אופנוע ספורט חשמלי.
הכל בגלל פטנט קטן
הצפיות של קיימן מההמצאה שלו הייתה להפוך לרב-מכר היסטרי בן לילה. הוא חזה מאה אלף כלים שיימכרו ב-13 החודשים הראשונים לשיווק שלו. לעומת הציפיות, הסגווי מכר יותר מ-140 אלף כלים, אבל לא ב-13 חודשים וגם לא ב-13 שנים, אלא בכל שנות ייצורו מ-2001 ועד היום.
מעבר למכירות הדלות ביותר של הכלי, עדיין היה למותג ערך תדמיתי גבוה מאוד, שהצדיק רענון ועדכון שלו. מה שהרג לבסוף את הסגווי היה פרט טכני למדי - פקיעת הפטנט. החברה רשמה את השם והידע ב-4 ליוני 1999 והפטנט פקע בדיוק 20 שנים לאחר מכן באותו תאריך.
לאחר שהדלת נפרצה בפני החברות הסיניות להעתיק את הפטנט, לא שרובן מחכות לזה בכל מקרה, ולייצר גרסאות זולות ופשוטות - ההצדקה הכלכלית הגבולית שלו כבר לא קיימת. זאת, אל על פי שהסגווי היה אולי המהפכן הראשון שהרים את דגל השחרור מתלות במכונית או קטנוע בעיר.
הכלים הללו - הקטנים, הזולים והזריזים - היו חיילים בצבא של המהפכה שלו. במילים אחרות, הסגווי של קיימן נכשל לחלוטין, אך הרעיון שלו הצליח בענק.
אסף אגמון, מייסד ושותף UME יבואנית סגווי לישראל אמר כי "סגווי הובילה מהפכה תפיסתית בתחום התחבורה האישית עם חוויה ירוקה, חסכונית, יעילה וחכמה. אנחנו היינו מהראשונים בעולם ששיווקנו את הסגווי ולאורך השנים נמכרו בישראל אלפי יחידות".