פסיקה מרחיקת לכת: הסתרה של חומרי חקירה צריכה להוביל לזיכוי הנאשם

(בוידאו: ביהמ"ש העליון דן בעתירות נגד התקנות המאפשרות מעקב סלולרי נגד אזרחים)

שופט העליון אלכס שטיין סבור כי במקרים בהם הפרקליטות לא מעבירה להגנה את כל החומר הרלוונטי - הדבר צריך להביא לביטול כתב האישום או לזיכוי. שטיין כתב את הדברים במסגרת החלטה שנתן בשבוע שעבר, אך סייג שכדי לקבוע הלכה בעניין יש צורך להעלות את הנושא בפני הרכב שופטים.

מדובר בבקשה לעיון בחומרי חקירה במסגרת משפטו של העבריין יניב (ניבי) זגורי, החשוד במעורבות בשלושה מעשי רצח, ושל שישה נאשמים נוספים. הסנגורים בדיון בבית המשפט העליון - עורכי הדין חיים יצחקי, יגאל דותן, דורון נוי ועדן נחום - טענו כי התביעה לא העבירה להם את כל חומרי החקירה הרלוונטיים בפרשה. הם ביקשו לקבל לידיהם את השאלות שנשאל עד המדינה בעת "שיחת רענון" שערכה לו התביעה, וכן חומרים רבים שלטענתם עשויים להשליך על מהימנותו.

השופט שטיין קיבל את הערר בחלקו, אך כלל בפסק דינו גם עמדה מרחיקת לכת. רשויות המדינה נהנות בבית המשפט מ"חזקת התקינות המינהלית". כלומר, הצהרותיהן מתקבלות כאמת וחובת ההוכחה היא על הצד שטוען אחרת. לדבריו, הצד השני של המטבע צריך להיות שאם מתברר שהמדינה לא פעלה כשורה, ולא העבירה את חומר החקירה, היא "תיענש" בחומרה. כיום המצב שונה, ולבית המשפט יש שיקול דעת אם וכיצד להגיב להפרות שונות של הפרקליטות או המשטרה.

"צריך שעוצמת הסנקציה תהלום את גודלו של האשראי (שניתן למדינה) ושתתמרץ את המדינה ואת פרקליטיה לקיים את חובות הגילוי שחלות עליהם בהקפדה עילאית", כתב שטיין. "סבורני, אפוא, כי יהא עלינו להרחיב את תחולתה של דוקטרינת הפסילה החוקתית (של ראיות). במקרים של הפרת חובות הגילוי שלה כלפי נאשמים תביא, ברגיל, לביטול האישום; ובמסגרתו של ערעור, לביטול ההרשעה; ובמקרים קיצוניים אף לזיכוי מלא וסופי של הנאשם".

בהמשך מפרט שטיין את עמדתו, ומסביר כי לטעמו יש לאמץ את הדין האמריקני בעניין, שבבסיסו חובה חוקתית של המדינה לגלות לנאשם כל חומר שיכול להביא לזיכויו. שטיין מסביר כי בארצות הברית, אם החומר שלא הועבר להגנה הוא כזה שמצביע על חפותו של הנאשם - התוצאה האוטומטית של הסתרתו תהיה ביטול הרשעתו.

מנגד, אם מדובר על חומר שאינו בהכרח מצביע על חפותו של הנאשם אבל כן יכול לסייע להגנתו, תיבחן הסיבה שבגללה לא הועבר. אם החומר הוסתר במתכוון או בחוסר תום לב, התוצאה תהיה שוב זיכוי אוטומטי. אם החומר לא הועבר בגלל טעות, רק אז יבחן בית המשפט את השפעתו של החומר על כלל הראיות האחרות בתיק.

שטיין הוסיף כי מדובר בשינוי משמעותי של ההלכה שנקבעה בעבר בבית המשפט העליון, והדיון הנוכחי אינו המקום לשנותה. "לנוכח חשיבות הסוגייה, בשל מורכבותה והיותה בלתי בשלה לדיון מקיף במסגרת הנוכחית - ובשים לב לכך שהכרעה מחייבת בסוגיות רוחב כגון זאת ראוי שתינתן, כמנהגנו, על ידי הרכב של שופטי בית המשפט העליון, ולא על ידי דן יחיד - לא ארחיב בה את הדיבור", כתב.

עו"ד יגאל דותן, שמייצג את אחד הנאשמים, מסר בתגובה להחלטתו של שטיין כי "בשנים האחרונות אנחנו עדים למגמת צמצום והצרה של זכות הנאשם לעיין ולהשתמש בחומרי חקירה. המגמה באה לידי ביטוי בהנחיות פרקליטות ובפסיקות בתי המשפט השונים ביחס להעברת חומרי מודיעין, ראיות טכנולוגיות וחומרי חקירה אחרים בעלי חשיבות רבה להגנת נאשמים במשפט. החלטת כבוד השופט שטיין אינה משנה ממגמה זו, אך היא מדגישה את אחריות התביעה לקיים את זכות העיון ואת גבולותיה של חזקת התקינות. זוהי סנונית ראשונה וימים יגידו אם אנו עדים למגמת תיקון או שמא החלטה זו היא עוד קול קורא בחשכת ההליך הפלילי".