כשהקוקפיט ייכנס לבידוד: הקורונה מציבה שעון מתקתק מעל עתיד כחול לבן

ראש הממשלה בנימין נתניהו הקפיד לציין בכל הופעה פומבית שלו בשבוע האחרון עד כמה ישראל מקבלת מחמאות מהעולם על טיפולה בהתפשטות הקורונה. "מדינות מאמצות את ההחלטות שאנחנו קיבלנו", "מצבנו מהטובים בעולם", "אני בקשר עם המנהיגים, אנחנו מתפקדים יותר טוב מרוב מדינות העולם", ובל נשכח את ראשת ממשלת ניו זילנד, ש"אמרה שהמדיניות שלנו היא האפקטיביות ביותר". הוא לא סיפר על הכותרת בעיתון לה מונד הצרפתי, שקבעה כי "בישראל מחנה נתניהו משתמש בקורונה כדי לעצור את הפרלמנט". וגם לא על הציוץ של ההיסטוריון יובל נח הררי, מהישראלים המפורסמים בעולם כיום, שהכריז בטוויטר ש"הקורונה הרגה את הדמוקרטיה". ממש אור לגויים.

בעשור האחרון של שלטון הימין, השמאל הכריז שוב ושוב על קץ הדמוקרטיה, ואולי בגלל זה קריאות החירום כעת נופלות על אוזניים קצת ערלות, אך בשבוע האחרון, בחסות הקורונה, הייתה שורה של מופעים מטרידים ומדאיגים שגרמו לרבים בציבור להכריז על אזעקת אמת ולחרדה גדולה יותר לדמוקרטיה אפילו מהחשש מהידבקות בנגיף. ממשלת מעבר, ששולטת מכוח בחירות 2015 ומלאה במינויים הפעילה תקנות שעת חירום שסגרו את בתי המשפט, הסמיכה את השב"כ לעקוב אלקטרונית אחרי אזרחים והגבילה את יכולות ההתכנסות והתנועה ובכך את זכות המחאה. רוב ההחלטות הללו אושרו באישון ליל, מה שהגביר את התחושה של מחטפים שמתבצעים במחשכים.

אתמול, המשטרה עיכבה שיירת רכבים שהפגינה במחאה נגד השבתת הכנסת, ובימים הקרובים שוטרים יתחילו לפטרל ברחובות כדי לאכוף את הסגר והבידוד, ותחושת מדינת המשטרה רק תגבר. אחרי שלוש מערכות בחירות קשות וסוערות, גם ההתמודדות עם הקורונה מחלקת את המדינה בין ביבי ללא ביבי, בין מי שמהלל את ביצועיו ויכולותיו בניהול המשבר, לבין מי שחרד מהמשך שלטונו וחושש ממדרון חלקלק.

מאחורי כל התקנות וההנחיות הדרקוניות עומד ניסיון אמיתי של הממשלה להתמודד עם התפשטות הקורונה, רק שהן נעשות ללא כל פיקוח ובלי שום איזונים ובלמים. הכנסת אמנם הושבעה השבוע, אך מאז היא משותקת ומוחזקת בת ערובה בידי ראשי הליכוד שמסרבים להכיר בכך שהם בעמדת מיעוט. יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין מסרב לדרישת 61 ח"כים, משמע, הרוב, להחליפו במאיר כהן, והליכוד מעכב את הקמת הוועדות בכנסת כדי שלא יוכלו לקדם חוקים נגד המשך כהונת ראש ממשלה שנאשם בפלילים. כך, למרות שבני גנץ זכה ברוב הממליצים אצל הנשיא וקיבל את המנדט להרכבת הממשלה, בכנסת, בינתיים, הוא לא יכול לעשות כלום.

דווקא בשעת חירום שבה הממשלה מכרסמת בחירויות הפרט, הכנסת משותקת, אין שום פיקוח פרלמנטרי על הרשות המבצעת, וגם את הניסיון של יו"ר ועדת חוץ וביטחון גבי אשכנזי לדון בתקנות השב"כ הממשלה עקפה בבוטות. נכון לעכשיו, הסעד הדמוקרטי האחרון שלא משותק הוא בית המשפט העליון, שהכריע אתמול שסמכויות המעקב של השב"כ יבוטלו אם ועדות הכנסת לא יקומו עד יום שלישי. ביום ראשון שופטי בג"ץ ידונו בשורה של עתירות נגד ההתנהלות של אדלשטיין, ובכחול לבן מקווים שהם גם יוציאו אותם מהמבוי הסתום ויכפו עליו לוותר על הכיסא ולאפשר הצבעה על יו"ר חדש, בהתאם לעמדת הרוב.

ואולם, למרות הדגלים השחורים הנתלים מהמרפסות וקרבות האגרופים בכנסת, צוותי המשא ומתן של הליכוד וכחול לבן קיימו מגעים כל השבוע בניסיון להקים ממשלת אחדות. התחזיות הכלכליות השחורות של הקורונה ותסריטי האימה על אלפי מונשמים שיביאו לקריסת מערכת הבריאות עושים את שלהם ודוחפים גם את נתניהו וגם את גנץ לרכך את עמדותיהם ולהסכים לדברים עליהם לא הסכימו בעבר.

בניגוד לסיבוב המו"מ הקודם בין השניים, לפני ארבעה חודשים, אז גנץ סירב להיכנס לממשלה תחת נתניהו, ולמרות הבטחת הבחירות המרכזית של כחול לבן, להביא להחלפת שלטון, עכשיו זה התסריט ההגיוני. לאור ההתנגדות הפנימית בכחול לבן להקמת ממשלת מיעוט בתמיכה חיצונית של הרשימה המשותפת, אין לגנץ את המספרים להקים ממשלה, אלא רק רוב בכנסת, ובחירות רביעיות עשויות להביא גם אתגר פנימי על כיסאו. כניסה לממשלה תחת נתניהו עשויה להיות עבורו הרע במיעוטו.

בינתיים, הקורונה - וההתמודדות העתידית עם הנזקים שלה - הפכה את משרת ראש הממשלה בעת הזו למוצר הרבה פחות נחשק, בטח לטירון כמו גנץ שאפילו לא כיהן כשר בממשלה. כך, הוא כבר לא דורש להיות הראשון ברוטציה, והוויכוח העיקרי עבר להיות נסוב על משך הכהונה. בליכוד דורשים שנתניהו יכהן ראשון שנתיים ואילו גנץ יכהן שנתיים אחריו, ואילו בכחול לבן דורשים שנה-שנה וחצי לנתניהו, שנתיים לגנץ, ומשך הזמן לנתניהו. אבל זו לא המהמורה היחידה שטרם נסגרה, ישנה גם פצצה מתקתקת בשם תיק המשפטים. לפי המתווה המוצע, גנץ יכהן כשר החוץ, אשכנזי כשר הביטחון, ותיקים נוספים יחולקו בין שתי המפלגות; במו"מ הקודם סוכם שהתיק יועבר למועמד חיצוני שמסוכם על שני הצדדים, אבל כעת כחול לבן דורשים את המשרד לעצמם.

לנוכח המתקפות החוזרות ונשנות של נתניהו על מערכת המשפט, העימותים של אמיר אוחנה עם צמרת משרד המשפטים, והצעדים האחרונים של הליכוד בכנסת, גנץ צריך את משרד המשפטים כאתנן משמעותי להציג לבוחרים שלו בתחום שלטון החוק, בטח אם הוא מסכים לשבת תחת נתניהו שאחרי שתיגמר הקורונה יתחיל להתייצב בבית המשפט. נתניהו, מצד שני, לא צפוי לוותר על המשרד הכל כך יקר ללבו ולעתידו הפלילי-משפטי. מוקד מחלוקת נוסף נוגע לסוגיית הסיפוח והחלת הריבונות. בליכוד דורשים שגנץ יתמוך בצעדים החד צדדיים שנתניהו הבטיח בבחירות, אבל בכחול לבן הבטיחו בדיוק ההיפך - שכל הצעדים ייעשו בתיאום עם הקהילה הבינלאומית.

לא מדובר בפערים קטנוניים, בכל משא ומתן יש עליות ומורדות, ועוד מוקדם לברך על המוגמר. אבל מכיוון שהמתווה המסתמן של ממשלת האחדות של נתניהו וגנץ יוביל כנראה בהכרח לפירוק כחול לבן, זו פצצה שכבר מתקתקת. גנץ, ובעיקר אשכנזי, סבורים שזהו צו השעה, והדרך הפרקטית היחידה לאזן את נתניהו כעת ולשים תאריך סוף על שלטונו. ואולם, כידוע, אין בנושא הזה תמימות דעים בקוקפיט: יאיר לפיד ומשה יעלון מתנגדים לישיבה תחת נתניהו נחרצות. בעבר, גנץ הכריע לטובתם, וסירב להצעה טובה בהרבה מהליכוד שהייתה כבר מושיבה אותו בכיסא ראש הממשלה אבל כעת הוא מתרחק מהם, והוא מודע היטב למחיר. יש בסביבת גנץ מי שנאחז בתקווה שלפיד ויעלון יסכימו להישאר בחוץ למשך הכהונה של נתניהו, ויצטרפו כשהרוטציה תעבור לידיו, אבל כך או אחרת, כחול לבן צפויה להתפצל ללפחות שתי סיעות נפרדות, אם לא שלוש.

מבחינת גנץ, הוא לא חייב את הנדוניה של לפיד: ההצעה של הליכוד להקמת ממשלה פריטטית ושוויונית תקפה בכל הרכב שיגיע איתו, כלומר הוא יקבל את אותו מספר תיקים בין אם כחול לבן מגיעה בשלמותה או רק חוסן לישראל. בנוסף, חלק מהח"כים ביש עתיד ותל"מ עשויים להעדיף להיכנס לממשלה, ובעיקר צביקה האוזר ויועז הנדל, מובילי ההתנגדות, או ליתר דיוק מסכלי ממשלת המיעוט בראשותו של גנץ. אם גנץ אכן ייכנס לממשלת נתניהו, גם עמיר פרץ והח"כים של העבודה עשויים לבוא יחד איתו. מרצ, לפי ההערכה, תעדיף להישאר בחוץ.

הדילמה הזו מרחפת מעל הקוקפיט של כחול לבן כבר מהבוקר שאחרי הבחירות, וההתנהלות הבריונית של הליכוד בכנסת הצליחה לכאורה לאחד אותם בנחישות ולטאטא אותה מתחת לשטיח. אבל היא צפה לפני השטח והשתקפה היטב בהפרשי הטונים: לפיד ויעלון מפגינים חוסר אמון גדול בנתניהו, ואילו גנץ ששומר על כל האופציות על השולחן, תוקף בחריפות אבל בניחוח ממלכתי. אתמול, עפר שלח יצא בקריאה פומבית להקפיא את המו"מ עם הליכוד לאור המהלכים הדורסניים בכנסת, וכמה שעות אחר כך גנץ אכן הודיע על ניתוק המגעים. אבל בפועל, הם נמשכים כל העת, כשבמקביל, כחול לבן ממשיכים לפעול להשבעת יו"ר כנסת מטעמם ולקביעת מאחזי כוח בוועדות הכנסת, ובליכוד מנסים לעכב אותם ולמרוח את הזמן כדי שהמנדט של גנץ ייגמר מבלי שיחוקקו חוקים שיגבילו את נתניהו בהמשך.

על שעון המנדט נותרו עוד 25 ימים, שבדינמיקת מו"מ שגרתית זה נצח, אבל אם הפערים יצטמצמו, ההחלטה הגורלית על עתיד כחול לבן היא רק עניין של זמן, ומתישהו, במגבלות הבידוד ומרחק שני המטרים, הקוקפיט יצטרך להתכנס בחדר אחד. לא בטוח שיש טעם לגרור רגליים במקום להתפצל כבר כעת ולהקים ממשלה יציבה. ככל שמשבר הקורונה יחריף ומספרי החולים, המונשמים והמובטלים ימשיכו לזנק, ההכרעה עשויה להתקבל שעה אחת קודם.