משבר הקורונה מחייב את בג"ץ להתגבר על פחדנותו ולהכריע בכשירות נתניהו

ללא כנסת ובעזרת טכנולוגיה משוכללת של שב"כ, ראש הממשלה מסכן את המדינה למען התבצרות בבלפור. זוהי עת חירום, והיועמ"ש ונשיאת העליון חייבים לפרסם את עמדתם הכבושה בנוגע לנאשם נתניהו כדי להציל את בריאות הציבור

עריכה: אסף דרורי

לנגיף הקורונה, כמו לגרעין האטום המסוגל להניע תחנת חשמל או לייצר פצצה אדירה, אין רצון משלו. הוא (ואולי היא, למען השוויון) תלוי בהתנהגות האנושית. אפשר להיאבק בו ואפשר להשתמש בו. לרעה או לטובה - זה כבר מותנה בעמדת המתבונן.

הדרג הפוליטי בממשלת ישראל לא חולל את משבר הקורונה, והוא בוודאי מעוניין לא פחות מכל אזרח במדינה במניעת קטל המוני, שאינו מבחין בין מעמדות. הוא גם יודע שאחריותו תעמוד לבסוף למבחן. אך מתוך שלא לשמה בא לשמה, ואינו בוחל בניצול התקופה המיוחדת לצרכיו האנוכיים. אך מי שמנסה לברוח מהדין הפוליטי והמשפטי בעזרת הקורונה, הנגיף רודף אחריו ויסייע להפלתו שהושגה בבחירות וטרם מומשה בכנסת ובבג"ץ.

השיאן הנוכחי של הנצלנות, יולי אדלשטיין, הצליח בתוך ימים מעטים להרוס דימוי, מוצדק או לא, שטרח 20 שנה לבנות. זה לא יועיל לו ולשולחו, המתאמץ להרוויח זמן במלחמת התשה, אבל בתהליך המשחית, עד להתעוררות בג"ץ, הם מוכנים לפורר את יסודות המשטר והממשל.

לכובע של בנימין נתניהו שלוש פינות. זה שנה ורבע נתניהו הוא ראש הממשלה היוצא, מי שהקדים את הבחירות ונכשל בהן שלוש פעמים רצופות. הוא גם מועמד לראשות הממשלה הבאה. זהותו השלישית פלילית, כנאשם בשוחד, מרמה והפרת אמונים, בתיק - גם הוא משולש - שהוגש בידי היועץ המשפטי לממשלה לבית המשפט המחוזי בירושלים.

שלטונו הוא מבצרו. נתניהו בהשבעת הכנסת, השבוע (צילום: אתר רשמי, דוברות הכנסת, גדעון שרון)

בתוקף היותו ראש הממשלה המכהן, עד שתיכון ממשלה אחרת, הוא פועל להישארותו בכיסאו; שלטונו הוא מבצרו. כמועמד להקמת הממשלה הבאה, אם בני גנץ לא יצליח לממש את בכורת ההרכבה שהוענקה לו משום שניצח את נתניהו בפלייאוף של הממליצים, הוא דוחף ומושך את כל המנופים כדי לסכל את פעולת הרוב בכנסת ולעקוף את מנגנוני הבקרה על הרשות המבצעת. כנאשם, הוא נהנה מפחדנותם של היועץ אביחי מנדלבליט ושל הרשות השופטת, המשתמטים מאמירה פשוטה וחד-משמעית - כן או לא - בדבר כשירותו להרכיב ממשלה.

לעובדה אחרונה זו נוספת העמימות המשונה בעמדת גנץ. יו"ר כחול לבן אינו שולט בסיעתו. בעודו שוקל איך לפשוט על עורף האויב, מותקף העורף שלו ומקולפים ממנו ח"כ אחר ח"כ. זו אשמתו הישירה של גנץ, שלא ריענן את רשימתו לקראת הבחירות, לא ניפה ממנה כיסי התנגדות ולא החתים את הנשארים בה - שהגיעו לכנסת על גבו ולא בזכות סגולותיהם - על משמעת ברזל, כולל מכתבי התפטרות שיוגשו לפרעון אם יעמדו במריים ויסייעו לנתניהו לשרוד.

ערב הבחירות לעג נתניהו לגנץ ולמיליארדר הסיני ג'ק מא גם יחד, בתארו את גנץ כחיקוי זול לראש ממשלה, בייבוא מעלי אקספרס, העסק של מא. עכשיו מתגאה נתניהו בהסתייעות במא בהזמנת ציוד רפואי חיוני, שלא טרח לקנות והשאיר את ניהול הבריאות, כולל ועדת המומחים שהחליטה שלא להעניש את הפסיכולוגית שרה נתניהו לאחר הרשעתה, בידי MBS של המשרד, משה בר סימן טוב. ובעוד ראש הממשלה מעלי אקספרס מנסה לחפות על מחדליו, גנץ משדר מסרים כפולים, תקיפים בפרשת אדלשטיין, רפים בשלילת נתניהו.

עמימות משונה ומסרים כפולים. גנץ בהשבעת הכנסת, השבוע (צילום: אתר רשמי, דוברות הכנסת, גדעון שרון)

שבריריותו מומחשת גם עכשיו. הנדל והאוזר מאיימים להכשיל את הממשלה שיביא באמצע אפריל להצבעת אמון בגלל תמיכת הרשימה המשותפת, ייהרג ובל יעבור, ימותו חולים ככל שימותו. המשמעות היא שבריאותם של הישראלים חשובה בעיניהם פחות ממה שהם מציגים כערך נשגב, טוהר הנשק הפוליטי שלהם, רק לא טיבי. עליהם האחריות. אדרבא, יישאו בה, יבהיר להם גנץ, אם לא ישתנק עד אז, כשידרוש מהם להתפטר מהכנסת.

למרות הערפל שמפיצים הרמקולים של נתניהו בתקשורת, הזמן פועל לטובת גנץ - ובלבד שגנץ לא יחשוש להשתמש בו. בתגובת המדינה לעתירת עו"ד שחר בן מאיר בעניין השימוש בשב"כ למעקב המוני (לאחור) סומן גבול של 14 יום - אך במקרה הוא זהה לתקופת הדגירה של הנגיף ולבידוד שנגזר ממנה - לתקנות שעת חירום שלא הובאו לאישור הכנסת, שבועיים לפני פקיעת מרחב ההרכבה של גנץ, ונרמז ש"דרך המלך" מחייבת הקמה מהירה של מוסדות הכנסת, על אפו של אדלשטיין וחמתו של נתניהו.

הייעוץ המשפטי ניסה להחזיק את המטוש משני קצותיו - להתגונן מפני טענת חיפזון החותר תחת הדמוקרטיה, כי עת חירום היא, ובו בזמן להתחשבן עם בן מאיר על שלא כילה ימים יקרים במיצוי הליכים בטרם עתירה. זאת הזמנה לעקיצה מבג"ץ, הרואה איך בעזרת אדלשטיין מנסה נתניהו לדבוק בכיסאו בתקופת משפטו באמצעות המומחיות המשפחתית ל"קבלת דבר בתחבולה או בניצול מכוון של טעות הזולת", לטשטש בפעלתנות ההווה את חטאי עברו במשרד הבריאות, לתמרן את תיאטרון הבובות של ביבי המתקרא ליכוד ולקוות שגנץ יתייאש וייכנע.

גנץ פועל לאורך השנה האחרונה כולה כחותר למקום השני המכובד ורואה בו הישג מספק למי שהתחיל בסוף 2018 מאפס. כרגע הוא מצטייר כמפקד הססן המוביל את כוחותיו ללא חשק, כשכידונו של אביגדור ליברמן בין צלעותיו, מפני שליברמן חצה את נקודת האל חזור בהכריזו ש"תם עידן נתניהו" ובנכונותו להשתתף בממשלה שלהקמתה, אם כי לא לקיומה, חיונית הסכמת הרשימה המשותפת.

שיאן הנצלנות. אדלשטיין (צילום: אתר רשמי, דוברות הכנסת - עדינה ולמן)

לבחירות אפריל אשתקד הגיע נתניהו כחשוד לפני שימוע. בספטמבר עמד לקראת כתב אישום. מאז נובמבר הוא נאשם. גנץ הכריז אלף פעם שלא יישב בממשלה עם הנאשם נתניהו. עם, במובן תחת, כי נאשם פסול לכהן בתפקיד שר ("הלכת דרעי"), אף שגם מוסכמה זו ניתנת לתקיפה כי החוק לכאורה גובר עליה. לא ייפלא אם נתניהו יאתגר אותה בבג"ץ, היה ויתברר לו שאיבד את ראשות הממשלה ואין לו עוד מה להפסיד; שמא יוכל להחתים את השופטים על הסכמה לכהונתו כסגנו של גנץ וממלא-מקומו.

עמדתו המוצהרת של גנץ פוסלת לחלוטין את הנאשם נתניהו, להבדיל ממפלגת הליכוד, כשותף לממשלה. הוא גם תומך, לא ברור באיזו מידה של התלהבות, בחקיקה שתמנע מח"כ במצבו המשפטי של נתניהו לעמוד בראש הממשלה. בה בעת, הוא פוגש אותו אצל הנשיא ריבלין בלי להודיע מראש שאין נסיגה מהפסילה האישית על הרקע הפלילי, מוכן להידבר איתו על "אחדות" ושולח את נציגיו להיפגש עם שליחי נתניהו. גנץ הופך עצמו בכך לשמעון פרס החדש. פרס, ההוא ששמט ניצחון על נתניהו בגלל ליקויי תיפקוד פוליטי ברגעי ההכרעה; פרס של כן ולא, גם וגם.

במשחקו הכפול מול נתניהו, גנץ מבלבל את הציבור. נתניהו מנוסה מכדי להתעלם ממתנה המוגשת לו. הוא מרגיל את קהלו לדיווחים על התפתחות המיקוח ועל בעיות בתוך כחול לבן. הנימה הכללית: גנץ רוצה "אחדות", כלומר מבין שעליו לגנוז את התנגדותו לראשות נתניהו תחילה; המחלוקת היא רק על משך כהונת נתניהו עד להצרחתו עם גנץ, בין שנה לשנתיים; לעזאזל העיקרון, יחי המחיר. שוב, התבוסתנות הממאירה של גנץ, בגידתו במצביעי רק-לא-ביבי, חששו מבחירות נוספות שאליהן כבר לא יגיע בראש מפלגתו, אם תוסיף להתקיים, הרכנת הראש בפני נתניהו.

קפטן בלתי-מעורער של אחת משתי הקבוצות

המיוחד במגעי נתניהו עם התקשורת, לעומת פוליטיקאים אחרים, הוא שבעיניו עוצמת המסר חשובה מחשיפת המקור. הוא יודע שהכל ינחשו איך נולדות ידיעות רעות לגנץ, כמו החדירה האיראנית לטלפון שלו (אמנם עכשיו, לפי הצורך, גנץ חדל להיות סחיט ורופס והפך לשותף ראוי) או הקלטת השיחה עם היועץ-הרועץ ישראל בכר, כפי שניחשו מי הדליף את מצגת כיבוש עזה ב"צוק איתן", אבל לא אכפת לו - ההשפעה על דעת הקהל שווה לו יותר. לכן הוא גם מנהל מהלכים שתכליתם פירסומם. למשל, התקשרותו עם גבי אשכנזי - אותו אשכנזי שלדעת נתניהו הכרח לחקור את שיחותיו עם מנדלבליט - שעות לפני הגעת הממליצים לנשיא, כדי לפרסם את עובדת השיח עם מי ששתק עד אז בסוגיית המגעים עם הרשימה המשותפת ובכך לערער את מוצקות תמיכתם של כל 15 חברי המשותפת בגנץ. כשכל דקה חשובה, שקיפותם של גלגלי השעון, מאחורי המחוגים, אינה מרתיעה את נתניהו.

כל זה מתרחש כי נתניהו נחשב, גם בעיני צמרת כחול לבן (והענפים הנמוכים, הנוטשים את הצמרת), לשחקן מן המניין, ואף לקפטן בלתי-מעורער של אחת משתי הקבוצות, במשחק הפוליטי. לדימוי זה אחראים, בסירובם להכחישו, מנדלבליט ובג"ץ.

מנדלבליט מתרפק על ראייה מלאכותית של בין השמשות, לא יום ולא ערב, כאילו הדרישה לפסילת אדם שהיועץ עצמו מאשים בשוחד היא עתידנות, משום שהרכבת הממשלה לא הוטלה עליו מאז שמנדלבליט הודיע על הגשת כתב האישום נגדו לפני ארבעה חודשים. כרגיל אצל מנדלבליט, הוא מוכן לסטות מכלל זה ולצפות פני עתיד כשמדובר בחצרו הפרטית, בפרקליטות המדינה. לנוכח התעקשות שר המשפטים אמיר אוחנה לכפות עליו את מינוי דן אלדד לממלא-מקום פרקליט המדינה התנבא מנדלבליט, מתוך תחושתו המוצדקת אך ללא סימוכין בנתונים ובלי להמתין למבחן מעשי, ל"חששות כבדים ביחס להשלכות על אמון הציבור".

הוא לא טעה, והכרזת אלדד על חקירה בפרשת הממד החמישי כדי לפגוע בגנץ ולסייע לנתניהו הוכיחה זאת, אבל העוקץ נעוץ ביועץ מתקפד, הפכפך ובררני, כי כשמדובר בנאשם נתניהו, ניטל ממנדלבליט כושר הנבואה באשר להשלכות על אמון הציבור - וחשוב מכך, למשמעות החוק והפסיקה בסוגיה זו - והוא נסוג לעמדת המתנה, שמא נתניהו לא ישיג די ממליצים להרכבה והיועץ יציל את נפשו.

הפכפך ובררני, כשמדובר בנתניהו. מנדלבליט לצד נשיאת העליון חיות (צילום: שלומי גבאי)

לכאורה, הטלת ההרכבה על גנץ אכן העניקה למנדלבליט ארכה נוספת, של 28 עד 42 יום, לפני שהעניין עשוי להתעורר מחדש, אם גנץ ייכשל במשימתו ואם לא יוכרזו בחירות רביעיות גם ללא העברת ההרכבה למועמד אחר. רוח זו נשבה השבוע גם משלושה משופטי בג"ץ, בסירובם להתייחס לגופה של עתירה שהגישה עו"ד דפנה הולץ לכנר מטעם עשרות אזרחים. השופט נועם סולברג, שפסק בשם עמיתיו עוזי פוגלמן ואלכס שטיין ותמצת את הטיעונים נגד כשירות נתניהו, שיבח - ברצינות אמיתית או מעושה - את "רום מעלתם" של העותרים, "מנהיגים מובילים מקהילת ההיי-טק, האקדמיה, הביטחון והחינוך" ואת "הגדולות והנצורות ב-135 סעיפי העתירה", לפני שמנע מהם את מבוקשם. "לא ראינו הצדקה לבוא מהפרוזדור אל הטרקלין" ולשקול את חומרת כתב האישום נגד נתניהו ושאר נימוקים, כי ריבלין הטיל את הרכבת הממשלה על גנץ.

מעגל הקסמים בפעולה: נתניהו לא נפסל - וגם לא הוכשר - משום שאינו המרכיב המיועד של הממשלה. ומאחר שלא נפסל, הוא שותף למיקוח עם המרכיב המיועד, גנץ, וחותר להכשיל אותו ולהיות במקומו למרכיב המיועד, או - אולי טוב יותר - להוביל לבחירות ולהנציח את מצב הביניים, שמש בגבעון דום וירח בעמק העליון. והרי הלולאה כולה היתה מבותקת אילו התגברו מנדלבליט ובג"ץ על פחדיהם.

עוד בוואלה!

הכנסת מושבתת: אדלשטיין פיזר את המליאה, כחול לבן תעתור לבג"ץ

לכתבה המלאה

יש שופטים בירושלים, אך מקום אין להם

אלה זמנים רעים למשפטנים של הממלכה הישראלית. הם נחשפים כחיים בבועה ונטולי יכולת לראות תמונה רחבה. דוגמה אופיינית: פרשת דחייתה של השקת משפט נתניהו, באופן שחסך מהנאשם מסך מפוצל של ספסל נאשמים (לא ממש; בוודאי היה בוחר לו מושב בקהל, בין סניגורים ומוקף מאבטחים) לצד תדרוכי קורונה.

במוצאי שבת המתינו בהנהלת בתי-המשפט, ללא ערוץ מסודר למידע ממשרד הבריאות, לתידרוך המשודר של הנאשם/רה"מ. שמעו יחד עם הציבור כולו שמספר המתקהלים יצומצם מ-100 ל-10 ויצאו לבצע, ללא מחשבה, מתוגברים בחתימת אוחנה על החלת התקנות על בתי-המשפט, ליממה אחת. מכאן קפצו למסקנה: באולמה של השופטת רבקה פרידמן-פלדמן, בתחילת משפט נתניהו (ואלוביץ' ומוזס) יצטופפו יותר ממניין, גזירות אוחנה צפויות להימשך יממות נוספות, ועל כן דין הדיון להידחות.

לפנים היו בבניין בית-המשפט המחוזי ברחוב סלאח-א-דין גם אולמות נרחבים יותר, כגון זה ששימש במשפט אריה דרעי בסוף האלף הקודם ושהפך עם הזמן למבואה. במשפט הולילנד בתל-אביב, על נאשמיו ופרקליטיו ועיתונאיו וסקרניו הרבים, היה די מקום לאהוד אולמרט ומאבטחיו ולשולה זקן ולעוד עשרות, כי נשיאת המחוזי דבורה ברלינר נידבה את אולמה המרווח, כמעט קולנוע-זוטא, לשופט דוד רוזן. זאת תל-אביב הגדולה לעומת ירושלים הקטנה. יש שופטים בירושלים, אך מקום אין להם; בקושי מקום חנייה (הפרקליטות, ממול, אינה חולקת איתם את החניון שלה) ואף לא די לשכות לשופטים החדשים שנוספו והם כנוודים. פתרון יצירתי יותר, בהעתקת הדיונים לאתר שונה, מערבי, שלא יפריע למשפטים האחרים בבניין ושיאובטח כראוי, צץ כהרהור חולף. ויעוד וידיאו, כמו בממשלה או במטה הארצי של המשטרה, קילומטר משם, אינו בהישג ידה של המערכת הענייה והנחשלת. תקציבית, זה מצער אך מובן: מטוס נתניהו תחילה.

זמנים רעים למשפטנים של הממלכה הישראלית. ביהמ"ש המחוזי בירושלים (צילום: עומר מירון)

אילו היה זה רק עניין של עליבות התנאים בבניין המחוזי, ניחא. אלא שהבעיה נעוצה גם בקושי להמריא ולהתבונן בנוף הסובב. משרד הבריאות ירד מ-100 ל-10? בו ברגע, על משפט נתניהו להידחות. אם שופטים לא יצייתו להנחיות, מי יציית (ואין מדובר הפעם בליקוקים לאפי נווה). והנה, בצה"ל חשבו על תכלית ההנחייה ולא על הערך המיספרי השרירותי שהוצמד לה ושניתן להגמישו לפי הנסיבות. הרמטכ"ל אביב כוכבי קבע שאמנם ככלל אין לכנס יותר מעשרה, אבל שאימוני מחלקות חייבים להימשך, לטובת כשירות הצבא, ולכן מותר ל-30 חיילים במחלקת חי"ר, הנדסה, טירונים, צוערים וכדומה, שאינם צפופים כחרדים בריקודי חתונה, להמשיך באימוניהם.

פתיחת משפט נתניהו חשובה קצת יותר מעוד אימון מחלקה; אפשר היה לעכב נקודתית וביומיים את מימוש התקנות, מה גם שבמהרה הוחרגו מהן בתי המשפט ובתי הדין לעבודה. החיפזון הכשיל את השופטת פרידמן-פלדמן, שאותה ואת חבריה החשיד בחוצפתו האופיינית הנאשם ערב הבחירות כ"שמאלנים".

על גבו הזערורי של הנגיף רוכב נתניהו לכיווץ הדמוקרטיה לתוך כיסו, בלי כנסת, עם שב"כ. אבל את הקורונה אפשר לרתום גם לכיוון הנגדי, בשירות הדמוקרטיה. האמצעים החריגים שנתניהו מפעיל כדי לשמר את שלטונו יכולים גם להפיל אותו.

עד לקורונה, גדול פחדיהם של היועמ"ש ובג"ץ היה מפני המון מסתער על מוסדות החוק, כאשר תתפרסם חוות הדעת, או ההחלטה בעתירה, נגד כשירות נתניהו להרכיב ממשלה. הילכו עליהם אימים: מיליון בוחרים מתוסכלים ומוסתים ייצאו לרחובות, להפגנות אלימות, למלחמת אזרחים. בסרט הזוועות שהוקרן על קיר העליון, הדי-ניין נוגח והדין בורח.

צפירת הארגעה של מנדלבליט וחיות

זה היה לפני הספירה, בעידן הרחוק ההוא, לא בהווה המשוגע, כשיעקב ליצמן מפרסם הוראה מגה-גרבוזית האוסרת לנשק מזוזות. עכשיו אסור להתקהל, בצו המדינה, שהפרתו תיתקל באכיפה משטרתית, וגם בפקודת השכל הישר ובריאות המשפחה. כמה שוטים, מתאבדים, יסכנו את יקיריהם ואת עצמם למען המטרה הנשגבת של השארת בנימין, שרה ויאיר נתניהו בבלפור; ואם יימצאו כאלה, תבוא הטכנולוגיה המשוכללת של השב"כ - שהצגתה לעין כל כבר לימדה מתכנני פיגועים בחמאס ממה להיזהר - ותשלוף מן ההמון כל פורע ופורע, בשמו ובכתובתו, עוד טרם שובו הביתה מההסתערות על העליון.

בהלת הקורונה היא צפירת ארגעה לאוזני היועץ מנדלבליט והנשיאה אסתר חיות. ארגעה, גם מלשון רגע. זה הרגע לפרסום עמדתם הכבושה בשאלת כשירות נתניהו. הדעת נותנת שאילו נימנו וגמרו שנאשם בשוחד ועוד אינו מנוע מהרכבת ממשלה, היו אומרים זאת לפני חודשים. סביר שהעריכו שעמדתם לא תנעם לנתניהו ולתומכיו. הם אינם מתערבים בפוליטיקה, חלילה, עד כדי כך שבאי-התערבותם הם מעכבים ואולי אף מונעים הקמת ממשלה, באחד ההרכבים האפשריים, בין עם הליכוד שסולק ממנו מחסום נתניהו ובין בלעדיו, ככל שיצליח הראש המיועד גנץ. עת חירום היא זאת, אך לא עת נתניהו. הפחד סר (לפחות למרחק של שני מטרים), ואם תימשך סבילותם של היועץ ובג"ץ, תיפגע בריאות הציבור.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully