מה הסיכוי להתערבות בג"ץ? כל מה שצריך לדעת על החסינות לחיים כץ

הכנסת אישרה אתמול (שני) את מתן החסינות מהעמדה לדין לשר לשעבר חיים כץ מהליכוד, המואשם במרמה והפרת אמונים בפרשת המניות. ההצבעה התקיימה בתום דיון סוער במליאה, לאחר שוועדת הכנסת, שהוקמה באופן חריג בתקופת בחירות, אישרה לפני כשבועיים את בקשתו של כץ.

לאור תוצאות ההצבעה, היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט לא יוכל להגיש את כתב האישום נגדו לבית המשפט. וואלה! NEWS מסבירה מה האישומים נגדו, מה החליטו חברי הכנסת והאם ומתי יעמוד כץ לדין.

היועץ המשפטי לממשלה הודיע כבר לפני כחצי שנה כי החליט להגיש כתב אישום נגד כץ, באשמת מרמה והפרת אמונים. כתב האישום מתייחס למערכת היחסים בין כץ לבין חברו הקרוב - איש שוק ההון מוטי בן ארי. על פי הפרקליטות, כץ הניח על שולחן הכנסת הצעה שיזם בן ארי לתיקון חוק ניירות ערך - שהיטיבה כלכלית בין היתר עם בן ארי ועם כץ עצמו. לאחר שההצעה עברה בקריאה טרומית, כץ ניתב אותה לוועדת הרווחה שבראשה עמד, "וזירז את ההליכים, תוך שהוא הודף במהלך הדיונים חלק ניכר מהערותיהם של גורמי המקצוע".

כץ אף הואשם כי הסתיר מחברי הוועדה את הקשר שלו עם בן ארי, והזמין את האחרון להופיע בפני הוועדה כמומחה אובייקטיבי לתחום. הנושא הגיע לדיון בוועדת האתיקה של הכנסת, ולפי כתב האישום כץ שיקר לחברי הוועדה והסתיר מהם את מהות ועומק קשריו עם בן ארי.

הכנסת קבעה כי לכץ תעמוד חסינות דיונית בשתי עילות הקבועות בחוק: הראשונה, מכיוון שחברי הכנסת סבורים שהעבירה שהוא מואשם בה נעברה "במסגרת מילוי תפקידו או למען מילוי תפקידו כחבר כנסת", ושנית משום שכבר עבר הליך בוועדת האתיקה, ולדעת חברי הכנסת "אי ניהול הליך פלילי, בהתחשב בחומרת העבירה מהותה או נסיבותיה, לא יפגע פגיעה ניכרת באינטרס הציבורי". עילה נוספת שלא עברה בוועדת הכנסת, לחוסר תום לב בהגשת כתב האישום, לא עלתה אתמול לדיון והצבעה.

חסינות דיוניות משמעותה שלא ניתן להגיש את כתב האישום נגד כץ לבית המשפט בתקופת כהונתה של הכנסת הנוכחית.

חסינות מהותית, לדברי ד"ר עמיר פוקס, חוקר בתכנית להגנה על ערכים דמוקרטיים במכון הישראלי לדמוקרטיה, חלה על פעולה שנעשתה במהלך מילוי התפקיד ושל חבר הכנסת ולשם מילוי התפקיד, וזה לא משהו שהכנסת נותנת או מצביעה עליו, אלא בית המשפט. "החסינות המהותית לא חלה רק בזמן הכהונה, ואי אפשר להעמיד לדין כלל על פעולה שמקיימת את התנאים שלה", אמר.

"כשחוקקו את הנוסח הנוכחי של חוק החסינות ב-2005, אחת העילות היא שחברי הכנסת סבורים שמתקיימים התנאים לחסינות המהותית, וזה אחד הדברים שקבעו היום לגבי חיים כץ", הסביר ד"ר פוקס. "זה לא נותן לו חסינות מהותית, שאותה רק בית משפט יכול לקבוע שהתקיימה, או שהתביעה מלכתחילה יכולה לא להגיש כתב אישום אם השתכנעה שמעשה מסוים נעשה כחלק ממילוי תפקידו של חבר הכנסת".

עם זאת, הדגיש ד"ר פוקס כי "ההצבעה היום לא יצרה חסינות מהותית, אלא דיונית. לכן זה לא ימנע את העמדתו לדין של כץ לתמיד, וההחלטה תפקע בסוף כהונת הכנסת הזו".

"לא כל מעשה שנכנס מילולית תחת הביטוי 'בזמן מילוי תפקידו' יזכה בחסינות מהותית", הדגיש ד"ר פוקס. "אחרת, גם אם חבר כנסת היה מקבל שוחד תמורת הצבעה שלו, אז זה במילוי תפקידו. אבל בית המשפט אמר מפורשות שהחסינות לא אמורה להגן על מעשים פליליים, ולא לאפשר עבירות שחיתות, גם אם הן קשורות לחקיקה או להצבעות, אלא לתת לחבר כנסת שוליים של ביטחון, בעיקר בנושאים של חופש ביטוי. למשל, אם חבר כנסת משתתף בהפגנה, ותוך כדי היא הופכת להפגנה לא חוקית".

בעוד החסינות המהותית משמעותה שהמעשה של חבר הכנסת הוא חלק מתפקידו, ולכן לעולם לא יעמוד לדין בגינו, החסינות הדיונית יכולה להתייחס לכל עבירה, ומשמעותה היא רק שלא ניתן לדון באישומים בזמן כהונתה של הכנסת. המטרה היא למנוע מרשויות החוק אפשרות "לטרפד" כהונה של חבר כנסת באמצעות אישומים מופרכים.

"חסינות דיונית יכולה להיות על כל עבירה, ואותה רק הכנסת מוסמכת להעניק", אמר ד"ר פוקס. "היא נועדה להגן על חברי הכנסת מרדיפה של הרשות המבצעת", הבהיר. "זה קיים בעוד כמה מקומות בעולם, והמקור ההיסטורי של זה הוא משטרים לא מאוד דמוקרטיים, שבהם שליטים יכלו להיפטר מהאופוזיציה על ידי האשמות סרק".

לדברי ד"ר פוקס, הרעיון הוא שהפרלמנט יוכל להתגונן מפני האשמות מופרכות של הרשות המבצעת, ששולטת בדרך כלל בתביעה ובמשטרה. "מה שנשאר מזה הוא הגנה על הח"כים מפני התעמרות של הרשות המבצעת, ולכן העילה המרכזית של החסינות המהותית, שדווקא לא הוענקה לכץ, היא שכתב האישום הוגש שלא בתום לב או בהפליה. מעין עילה של תפירת תיקים".

כן. מיד לאחר החלטת המליאה להעניק לכץ חסינות הוגשה עתירה לבג"ץ נגדה מטעם עמותת "משמר הדמוקרטיה הישראלית", וגם התנועה לאיכות השלטון הודיעה כי תגיש עתירה דומה. לדברי ד"ר פוקס, ההיסטוריה מלמדת שבגלל שמדובר בהחלטה "מעין שיפוטית" של הכנסת, ולא בהחלטה חקיקתית קלאסית, בג"ץ מרגיש חופשי יותר להתערב ועשה זאת בעבר. "ככל שאין באמת ראיות לקיום העילות להענקת חסינות - בית המשפט יכול להתערב", אמר.

"אני לא יודע אם הוא יעשה את זה באופן מידי, כי יכול להיות שהוא יאמר שהחסינות ממילא הולכת לפקוע בעוד שבועיים, אז כדאי לחכות ולראות מה תחליט הכנסת הבאה", סייג ד"ר פוקס. "אבל ככל שהכנסת הבאה שוב תעניק חסינות, בית המשפט יצטרך להידרש לזה. בהיסטוריה של ההחלטות האלה בית המשפט לא ראה בזה החלטה פוליטית, אלא החלטה מעין שיפוטית, מה שמאפשר לו להיכנס לעומק ולבדוק את ההליך". לדבריו, "לא צריך שההחלטה תהיה לא סבירה באופן קיצוני (כדי לבטלה), ולדעתי בית המשפט יכול להתערב ככל שימצא שלא מתקיימים התנאים להענקת חסינות".

"אנחנו ממליצים, כמו שהמליצה בעבר ועדה בראשות שר המשפטים לשעבר משה ניסים, לקחת את את ההחלטה הזאת מהידיים של הכנסת, ולהעביר אותה לוועדה ציבורית מקצועית", המליץ ד"ר פוקס. "אני חושב שזה מתבקש. הח"כים כאילו מחליטים לגבי ניגוד העניינים של חיים כץ, אבל יש שם בעיה כי יש להם שיקולים פוליטיים, וזה גם משפיע שמדובר באדם שאתה מכיר הרבה שנים, וחלקם אף אמרו את זה בדיונים".

"מה שהכי בעייתי הוא העילה שהכנסת קובעת שלדעתה יש חסינות מהותית", הוסיף. "זה מכניס את הח"כים לפינה שהם צריכים להחליט עד כמה תהיה ביקורת עליהם עצמם. זה כמו לתת להסתדרות המורים להחליט מתי יש למורים פטור מאחריות פלילית - אז ברור שהאינטרס שלהם הוא להרחיב".