פרומו לפסקת ההתגברות: החסינות לכץ - צעד לקראת הסתערות על בית המשפט

החלטת הכנסת היא קדימון לקרבות הגדולים שייפתחו לאחר הבחירות אם יהיה לנתניהו סיכוי להקים ממשלה. אם היועמ"ש ובג"ץ ייסוגו גם בקרב הזה, ייפתח הציר אל שיעבוד הרשות השופטת וגייסות נתניהו ידהרו לעבר ביטול הפרדת הרשויות - ולסופה של ישראל כדמוקרטיה

צילום: ערוץ הכנסת, עריכה: אסף דרורי

האור האדום ברמזור מפריע לשליחותו של הנהג, משרת ציבור הנוסעים. המכרז מפריע לשליחותו של חבר מועצת העיריה, משרת ציבור התושבים. האיסור בחוק לקבל שוחד, לרמות ולהפר אמונים מפריע לשליחותם של הח"כ, השר וראש הממשלה, משרתי ציבור האזרחים.

כשמרדדים לרמת קלישאות את הרצון לחמוק מעונש, כפי שעשו היום (שני) חבריו של ח"כ חיים כץ על דוכן הכנסת לפני שהעניקו לו חסינות מהעמדה לדין, הכל מותר. לפי אותו היגיון, איסורי הדיבה וההסתה מפריעים לחופש הדיבור של הח"כ. בפועל, נדרש איזון בין ערכים שונים ולעיתים סותרים. ההבדל בין החוקים הוא שכולם למעט אחד נתונים לאכיפת מערכת החקירה והתביעה, בעוד שהאחד, חוק חסינות חברי-הכנסת, נמצא בשליטת הנהנים הישירים ממנו. אם יניחו להם לקבוע, לעולם יגבר האחד על השאר.

כץ ותומכיו, שתיארו את השפע שהרעיף על הציבור ב-20 שנותיו בכנסת בכלל ובאותו תיקון 44 בפרט, סיפקו בכך נימוקים משכנעים להקלה בעונש, אם יורשע - לא לגניזת כתב האישום. רבים מהדוברים ומהשותקים גם יחד היתממו, באמצם את הטיעון המלאכותי בדבר "מורא" שיאחז מעתה בחברי הכנסת, אם כץ לא יזכה בחסינות. בהחלט כדאי שיהיה עליהם מוראו של החוק, לא פחות מאשר על האזרחים. הרי הם המחוקקים. האמנם כוונתם לומר שהם פוטרים עצמם מהחוקים שעליהם הצביעו, או שקיבלו בירושה מקודמיהם ונמנעו לשנות?

הרצון לחמוק מעונש רודד לרמת הקלישאה. כץ בדיון על החסינות במליאה, היום (צילום: ראובן קסטרו)

כן, זאת בהחלט כוונתם. הם לא נכנסו למועדון ה-120 כדי להתנגד לזכויות-יתר של מיוחסים. מלכים ורוזנים במאות קודמות לקחו לעצמם את זכות הלילה הראשון. חברי הכנסת ה-22 מתאווים לזכות כל הלילות והימים, עד שלא ידע.

כשמורידים את טיעוני חבריו של כץ עד לסוף דעתם, מבצבצת שם מכירת חקיקה למרבה במחיר. בעלי הון ועניין יוכלו לשלם לחברי כנסת סכום מוגדר או מעשר מהרווח, כדי שיובילו הצעות חוק או יצביעו בעדן, בוועדות ובמליאה, עם תעריפים שונים לקריאה טרומית, לתיקונים, לקריאה שנייה ושלישית. חסימת שחיתות כזאת תהיה התערבות בתהליך המקודש של החקיקה.

אחרי עשור של שררה יהירה ודורסנית, כשהליכוד במיעוט, נשמעות פתאום מספסליו קריאות עקרוניות, לזכור שהגלגל הדמוקרטי סובב, פעם אלה למעלה ואלה למטה ולהיפך. זאת אינה פילוסופיה, אלא פוליטיקה: כולנו באותה סירה, אומרים האלקינים, יחד נצוף או יחד נטבע, הבה נחתור במלוא משוטינו אל מעגן המבטחים של החסינות.

הסתערות לכל רוחב חזית הפרדת הרשויות

תומכי החסינות, בהניחם שההצבעה במליאה היא תחנת הביניים שלאחר המלצת ועדת הכנסת ולפני הדיון בבית המשפט העליון, נחלקו לשתי קבוצות. אחת, החומלת על כץ ורוצה רק להגיע הביתה בשלום, שמחה להתנער מאחריות ולהטיל אותה על השופטים. יחליטו הם, וידם של עמיתי כץ לא תהיה במעל. זאת הקבוצה הפחדנית, ההולכת בקטנות ושאינה מתיימרת לשמש מופת.

עוד בוואלה!

פרי העד המורעל: בפרשת הרפז אין חדש, רק אודיו מאותו דבר

לכתבה המלאה

מחושבת ומסוכנת ממנה הקבוצה שמייצג יריב לוין ונושאת את דגל המהפכה. גם היא ממתינה לבג"ץ, אבל בגישה הפוכה, מאיימת: אוי לשופטים אם יעזו לבטל את החלטת הכנסת ולשלול מכץ את חסינותו הטרייה. לוין, מבטאו המובהק של קו הנאשם בנימין נתניהו, מציב בפני הנשיאה אסתר חיות אתגר אי-התערבות בהחלטות הכנסת, חוזה אי-התקפה, חיות ותני לחיות, פן החקיקה תטרוף גם את השפיטה.

זאת הסתערות לכל רוחב החזית של הפרדת הרשויות. הרשות המבצעת, הממשלה, כבר בלעה את הכנסת, הרשות המחוקקת. עכשיו מתבשרת הרשות השופטת שהיא הבאה בתור.

רשימת התומכים בהצבעה על אחת עילות החסינות (צילום: אתר רשמי, -)

כץ הוא רק הקדימון לקרבות הגדולים שייפתחו לאחר הבחירות, אם יהיה לנתניהו סיכוי חשבוני למנוע מבני גנץ הרכבת ממשלה. קרב ההתקדמות ייערך על פסילת כשרותו של הנאשם לעמוד בראש הממשלה. אם קרב זה יסתיים שוב, כמו לפני שבועות מעטים, בנסיגה של היועץ המשפטי ובג"ץ, ייפתח הציר אל היעד העיקרי וגייסות נתניהו ידהרו אל פסקת ההתגברות, שתשעבד את פרשנית החוק, הרשות השופטת, לראש הממשלה השולט בשרים השולטים בחברי-הכנסת החותמים על החקיקה. זה יהיה סופה של ישראל כדמוקרטיה, אבל לא חשוב, היא תישאר יהודית.

הצבעת החסינות הציבה ברירה חדה, בין המאבק הנחוש בשחיתות שמבטיח יואב סגלוביץ' לבין השחיתות הטבועה במצעם של נתניהו, לוין, כץ, גדעון סער, דוד ביטן, אריה דרעי ויעקב ליצמן.

לא על כץ יתלבט בג"ץ, אלא על עצמו: בבואתו-הוא תשתקף מהמראה שמאחורי בעלי הדין. השופטים מקווים, כהרגלם, ששוב יצליחו להשתמט מהקטטה - שהמצביעים יחסכו מהם את כורח ההכרעה ואת מחיר העוינות ההמונית. אבל התקווה היא רק המנון, וכשהמפגינים מתופפים ומזמרים ש"העם דורש צדק חברתי", אין לכך שום ראייה. ייתכן מאד שהעם אינו דורש צדק כזה או אחר. נוח לו, או לרוב בתוכו, ששליטיו יבעטו בצדק ויתעטפו בחסינות. והכנסת, ברוב של שלושה נגד שניים, מאותתת שאין בה עוצמת מנהיגות, לפחות לא בהרכב שתוקפו יפוג בעוד שבועיים.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully