התנגדות מנדלבליט למינוי מ"מ לפרקליט המדינה טורפת שוב את הקלפים

(בווידאו: השר אוחנה מגן על החלטתו למנות את עו"ד בן ארי-גינזברג לתפקיד מ"מ פרקליט המדינה)

במצב נורמלי, הודעתו של שר המשפטים אמיר אוחנה על מינוי עו"ד דן אלדד לממלא מקום פרקליט המדינה הייתה מגיעה כבר לפני שלושה חודשים - ומסיימת את קרב האגרוף הציבורי בינו לבין היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט. אלא שהמצב הנוכחי הוא הכל חוץ מנורמלי, ומסתמן שמדובר רק בצלצול הפעמון שמכריז על תחילתו של סיבוב נוסף בזירה.

חודשים לפני פרישתו של שי ניצן, מי שסומן כמועמד המוביל להחליפו היה המשנה שלו לעניינים פליליים - עו"ד שלמה (מומי) למברגר - לצד שמות נוספים בהם אלדד, מנהל המחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה. אלא שככל שהתקרב תאריך הפרישה, התברר כי לא ניתן למנות פרקליט מדינה קבוע בממשלת מעבר, והקלפים נטרפו. במקום מחליף קבוע, שנבחר על ידי ועדת איתור, פרץ ויכוח עז על סמכות המינוי.

אוחנה מדגיש כי החוק קובע שכאשר יש צורך למנות ממלא מקום לפרקליט המדינה, הסמכות לעשות זאת היא שלו, לאחר התייעצות עם נציב שירות המדינה. מנדלבליט, מנגד, סבר שלאור רגישות המינוי - הן בזמן ממשלת מעבר והן בגלל זיקתו של פרקליט המדינה הזמני לניהול תיקי ראש הממשלה - אין למנות ממלא מקום ללא הסכמתו.

מנדלבליט אף הודיע פומבית שהמועמד המקובל עליו הוא למברגר, וכל החלטה אחרת של השר תדרוש נימוקים כבדי משקל, ועשויה להיפסל בבג"ץ. זו הייתה הטעות הגדולה ביותר שלו. הוא דחק לפינה את השר, שלא יכול היה להרשות לעצמו להיראות כמי שמקבל תכתיב של מועמד יחיד מהיועץ.

לכאורה, כבר אז ניתן היה לבחור באלדד, שהיה בין המועמדים שהציג השר, ואמור היה להיות מקובל גם על היועץ. אך באמצע דצמבר החליט אוחנה למנות את אורלי בן ארי גינזבורג, סגנית פרקליטת מחוז מרכז. היא הועדפה הן על פני מועמדים בכירים ומנוסים יותר, כמו למברגר ואלדד, במהלך שהרגיש כניסיון להראות למנדלבליט מי הבוס. המינוי התפוצץ לאוחנה בפנים. לאחר כמה ימים סוערים, הודיעה סגנית פרקליטת המחוז כי היא מוותרת על התענוג. מאז ועד היום נותרה הפרקליטות ללא מנהל, אך בפועל היועמ"ש קיבל את מה שרצה, וחסם את מועמדיו של השר.

בחודשים שחלפו נפגשו השר והיועץ כמה פעמים, כאשר האחרון הציע לא פחות משבעה מועמדים - בהם התובעת בתיקי נתניהו, ליאת בן ארי, המשנים לפרקליט המדינה למברגר ונורית ליטמן, פרקליט מחוז חיפה עמית איסמן ועוד פרקליטים בכירים מהתחום האזרחי. השר לא הסכים לקבל אף אחד מהם, והיום הודיע על החלטתו.

אלדד הוא מנהל ותיק מהדרג הבכיר ביותר בפרקליטות, שהמחלקה שלו מטפלת בשנים האחרונות בכמה מתיקי השחיתות השלטונית המורכבים ביותר - ובראשם פרשת ישראל ביתנו. רק לאחרונה הותרה לפרסום פרשת שוחד חמורה בגוף ביטחוני, גם היא נחקרה בליווי המחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה.

היועמ"ש הכריז כמה פעמים בחודשים האחרונים שאין חולק על כך שסמכות המינוי היא של אוחנה. אלא שגורמים בסביבתו אמרו לאחר המינוי כי הוא סבור שיש מניעה משפטית להוציאו לפועל, משום שנעשה בלא תיאום איתו. הוא אף אמר זאת לשר מראש. המשמעות היא שלשיטת מנדלבליט, הסמכות היא אולי של השר - אבל לו עצמו יש זכות וטו. השר החליט, בפעם השנייה, לאתגר את קביעת היועץ.

בניגוד לבן ארי גינזבורג, לא ניתן לומר בשום צורה שמדובר במינוי לא סביר. לו היה נבחר על ידי ועדת איתור, שהיועמ"ש אמנם עומד בראשה, אך הוא רק אחד מחמישה חברים בה, מנדלבליט היה נאלץ לכהן לצד פרקליט מדינה שהוא סבור שאינו המועמד מתאים. כל עוד מדובר במועמד ראוי כמו אלדד, זה לא נורא. אלא שקביעה חד משמעית כי יש מניעה משפטית להוציא את המינוי לפועל עשויה לאותת שהמילה האחרונה טרם נאמרה.