כשחגיגות נעמה ייגמרו, נתניהו יישאר עם הג'טלג מוושינגטון וכאב הראש של הסיפוח

בין וושינגטון, מוסקבה ובית המשפט המחוזי בירושלים, שלוש תמונות נוספו השבוע לאלבומי הקמפיין של הבחירות השלישיות: הביקור הראשון של בני גנץ בחדר הסגלגל, לחיצת היד החגיגית של בנימין נתניהו והנשיא טראמפ בהכרזה ההיסטורית על תכנית המאה, וקבלת הפנים המרגשת של בני הזוג נתניהו לנעמה יששכר בשדה התעופה במוסקבה. בעידן האינסטגרם המתרחב, תמונה אחת מוצלחת באמת יכולה להיות שווה אלפי מלים, והוויזואליה מהבית הלבן ומהקרמלין תהיה הלחם והחמאה של הקמפיינרים בליכוד ובכחול לבן בשבועות הקרובים; את גנץ ישווקו כמדינאי שפרץ את תקרת הזכוכית בוושינגטון, את נתניהו כפודה שבויים ומגן על ביטחון ישראל.

בעודו מקפץ בדרמטיות בין טראמפ לפוטין בבירות תבל, נתניהו הצליח להסיט לגמרי את תשומת הלב מהאירוע הדרמטי שהתחולל כאן בארץ הקודש: משיכת בקשת החסינות והגשת כתב האישום בעבירות של שוחד, מרמה והפרת אמונים. לבקשת החסינות היה סוף ידוע מראש: ללא רוב בוועדת הכנסת, לא היה ספק שהיא היתה נדחית, והוא העדיף לחסוך את המופע הפוליטי הקשה והמביך ולקצר תהליכים. כך, הרגע ממנו ניסה להימנע בכל השנה האחרונה, שבגללו הלך שוב ושוב לבחירות, יהפוך בעוד מספר שבועות לממשי, כשהנאשם נתניהו יתייצב לראשונה בבית המשפט בירושלים. אבל זה יקרה רק אחרי ה-2 במרץ. עד אז, כחול לבן יוכלו לתרחש תרחישי אימה על ראש ממשלה שמחלק את זמנו בין ישיבות קבינט להופעות בבית המשפט, ואילו הוא ינסה לגרור אותם לסדר היום המדיני. כבר בשבוע הבא הוא מתכנן נסיעה לאוגנדה, ולא מן הנמנע שבדרך, או בהמשך, הוא גם יקפוץ למדינה ערבית אקזוטית ורחוקה. המטרה: לאסוף כמה שיותר תמונות לאלבום.

רק שהשבוע המדיני של נתניהו, שהחל ביום חמישי שעבר לצדם של הנשיא פוטין וסגן הנשיא מייק פנס באירועי פורום השואה בירושלים, והסתיים אתמול עם הבאתה של נעמה יששכר במטוס ראש הממשלה חזרה לישראל אחרי עשרה חודשים בכלא, לא בהכרח הצליח לחזק את המותג "רק ביבי". אחרי שלוש מערכות בחירות, כשיש מעט מאוד מתנדנדים או אנשים שאין להם עמדה ברורה ומוצקה בשאלה, הכול כבר מגולם, לא ברור כמה השפעה יש לתמונות ולהכרזות ההיסטוריות, וגם אם יש - אם היא תחזיק עד הבחירות. גם התמונות של החיבוקים החמים של נתניהו ורעייתו ליששכר ואמה אתמול בשידור חי לעיני המצלמות לא צפויות להזיז הררי קולות מצד לצד; תומכיו יהללו את יכולותיו המדיניות, מבקריו יסלדו מהמופע המוגזם שבוים לכבוד שובה ויטענו שהכול פוליטי. אלה היו אמורים להיות ימים משני סטטוס, עם הזדמנות המאה והבטחות נלהבות על סיפוח, אבל הסקרים - נותרים קפואים.

ההתרגשות משחרור יששכר לפחות מטשטשת את הג'טלג הקשה שנתניהו חוזר איתו מוושינגטון ובתחנת הביניים במוסקבה הוא קיבל גלולת הרגעה זמנית לכאב ראש של הסיפוח. שעה קלה אחרי הטקס בבית הלבן, הוא מיהר להכריז בתדרוך לכתבים שכבר בשבוע הבא הוא מתכוון להביא לממשלה החלטה על החלת ריבונות בבקעת הירדן והיישובים היהודיים ביהודה ושומרון. הימניים בפמליה כבר פצחו בחגיגות וריקודים בהשראת ימות המשיח, אבל כעבור כמה שעות כבר הגיע ברקס מהבית הלבן. יועצו וחתנו של הנשיא, ג'ארד קושנר, יצא בסדרת ראיונות בה הבהיר שהממשל מתנגד למהלכים מיידיים ודרש לתאם הכול דרך וועדה. אתמול, נתניהו כבר התפתל עם הסברים "טכניים" לעיכובים. זו הפעם הראשונה שיש לו עימות פומבי עם ממשל טראמפ, ברגע מאוד לא מתאים.

מקור הבלגאן בחילוקי הדעות בתוך הבית הלבן, בין השגריר דיויד פרידמן שמושך לטובת הימין והמתנחלים ובין קושנר, שחתום על הצלחת התוכנית ותלוי בירדן, מצרים, סעודיה ועוד מדינות ערב כדי שהיא לא תושלך לפח; סיפוח חד צדדי צפוי להביא למשבר מיידי עם לפחות אחת מהמדינות הללו ולהגדיר אותה מיד ככישלון. נתניהו עוד צפוי לקיים שיחות אינטנסיביות עם וושינגטון בניסיון לשנות את רוע הגזרה, אבל נכון לעכשיו, האור האדום של קושנר השאיר אותו עם מגה-הבטחת קמפיין לא ממומשת, שיכולה לעורר כעס גדול בבייס. כגודל הציפיה מהבילד אפ המטורף שהוא עשה לסיפוח, כגודל האכזבה שתהיה אם יתברר שזה לא הולך לקרות.

לא רק לגבי הסיפוח החגיגות היו מוקדמות מדי. גם ההזמנה של בני גנץ לוושינגטון התהפכה ובמקום מופע השפלה פומבי הוא קיבל פגישה אקסלוסיבית ונדירה בבית הלבן. במקור, נתניהו תיכנן שגנץ יהיה תפאורה בלבד, מוזמן בקהל, בזמן שהוא עומד על הבמה לצד טראמפ בהכרזה על תוכנית המאה; רק שהוא לא התאפק, ומיהר להתרברב לצדו של סגן הנשיא מייק פנס שהוא זה שהזמין אותו. ההנמכה המכוונת הדליקה נורות אדומות אצל אנשי גנץ, שהצליחו להפוך את הקערה על פיה ולארגן לגנץ פגישה נפרדת עם הנשיא. כך, נתניהו חזר מוושינגטון עם הצרות של הסיפוח ועם תמונה של גנץ וטראמפ שמשדרת בדיוק את המסר ההפוך מזה שהוא רצה לקדם: לא "רק ביבי" יכול להגיע לבית הלבן ולדבר עם האמריקנים. אם זו היתה השקת הקמפיין השלישי של "ליגה אחרת", זו תוצאה קצת בינונית, או לכל הפחות חורקת.