הזמנה לדו-קרב: המינוי של אוחנה צפוי להביא להתנגשות עם מנדלבליט בבג"ץ

החלטתו של שר המשפטים אמיר אוחנה למנות את עו"ד אורלי בן ארי-גינזברג לממלאת מקום פרקליט המדינה היא שיא חדש בעימות בינו לבין הפרקליטות והיועמ"ש, אביחי מנדלבליט. כעת צפוי שדה הקרב לעבור לבג"ץ.

בן ארי-גינזברג היא פרקליטה ותיקה שמכהנת כיום כמשנה לפרקליטת מחוז מרכז. בדומה לפרקליט המדינה היוצא, שי ניצן, גם לה רקע נרחב בתיקים ביטחוניים. בימים האחרונים אמרו גורמים בפרקליטות לוואלה! NEWS כי מדובר בפרקליטה מקצוענית ומנוסה, והעריכו שלולא הייתה נקלעת לעימות אישי עם שי ניצן הייתה צפויה לזכות מזמן במינוי לפרקליטת מחוז.

אבל ניהול פרקליטות המדינה אינו רק שאלה של כישורים, אלא גם של ניסיון: בן ארי-גינזבורג לא כיהנה יום אחד כפרקליטת מחוז, כמנהלת מחלקה או כמשנה לפרקליט המדינה. ניתן להשוות זאת למינוי מפקד אוגדה לרמטכ"ל, מבלי שהיה אלוף פיקוד או בכלל חבר במטכ"ל. חיסרון זה בולט במיוחד לעומת שני המתמודדים האחרים שהגיעו לקו הגמר: שלמה (מומי) למברגר, המשנה לפרקליט המדינה לעניינים פליליים, שכיהן כפרקליט מחוז בשני מחוזות, ודן אלדד - מנהל המחלקה הכלכלית הוותיק, שניהל כמה מתיקי השחיתות הבולטים בשנים האחרונות.

הן מנדלבליט והן אוחנה דחקו אחד את השני לפינה בהתנהלותם סביב המינוי. ראשון היה מנדלבליט: למרות שהסמכות למנות את ממלא המקום נתונה בחוק לאוחנה, הוא הכריז כי מבחינתו ממלא המקום צריך להיות למברגר, והוא בלבד, וכל החלטה אחרת תדרוש "נימוקים כבדים משקל". הרמיזה היתה ברורה: אם השר ימנה מישהו שאינו המועמד המועדף עליו, היועמ"ש עשוי לקבוע שישנה מניעה משפטית להוציא לפועל את המינוי, ולסרב להגן עליו בבג"ץ.

האמירה של מנדלבליט, שיצאה בהודעה פומבית לתקשורת, רמזה כי השר עשוי לשקול שיקולים זרים ופסולים בעת המינוי. אבל יותר מזה, ההודעה נגעה בנקודה הרגישה ביותר של אוחנה - המשילות. היועץ המשפטי לממשלה הציג את סמכות המינוי שמעניק החוק לשר ככמעט חסרת משמעות, ואת השר כחותמת גומי. במצב שנוצר, בחירה בלמברגר הייתה נראית כהתקפלות פומבית של השר בפני היועץ המשפטי - והשר לא יכול היה להרשות זאת.

"אני חושב שזה דבר מגונה מאין כמותו לקבוע שמתוך אלף פרקליטים בשירות המדינה, יש רק אחד, יחיד ומיוחד שמסוגל למלא את תפקיד פרקליט המדינה לשלושה חודשים", הגיב אוחנה בכנס של העיתון "מקור ראשון" לפני עשרה ימים. "יש חוק ברור שקובע שהשר ימנה ממלא מקום בהתייעצות עם נציב שירות המדינה. כל המועמדים שלי הם מתוך הפרקליטות. כולם בעלי ותק של 25-30 שנה בפרקליטות. אלה אנשים מתוך הפרקליטות שלכל אחד מהם יש יותר ניסיון ממה שהיה לשי ניצן כשהוא נבחר לפרקליט המדינה. אם היועץ לא יעמוד מאחורי ההחלטה, אני מניח שנתכתש בבג"ץ".

ואכן, בחירתו של אוחנה היא הזמנה עבור מנדלבליט להעביר את זירת הקרב לבית המשפט העליון. אין ספק שכבר בימים הקרובים יוגשו עתירות נגד מינויה של המשנה לפרקליטת המחוז. הוא ישמח לראות את מנדלבליט קובע בחוות דעת רשמית שמינויה של פרקליטה בעלת ותק של כמעט שלושה עשורים מלאים אינו סביר ואינו ראוי.

אבל יותר מזה, נראה שאוחנה רוצה שמנדלבליט יטען בפני בג"ץ שהמינוי עשוי להיות נגוע בשיקולים זרים. כבר בנאומו בשבוע שעבר אמר אוחנה כי אם יצטרך, יביא בפני בג"ץ את תשובת המדינה לעתירה שהוגשה בזמנו נגד מינויו של שי ניצן לפרקליט מדינה. הממשלה הצביעה אז על המינוי כאשר הפרקליטות הייתה צריכה להחליט אם לערער על זיכויו של אביגדור ליברמן בפרשת השגריר. החשש היה כי השרים יצביעו על ניצן, שהיה המועמד המועדף על היועמ"ש דאז יהודה וויינשטיין, כדי לרצותו לקראת הכרעה בעניין הגשת הערעור.

המדינה דחתה את הטענות האלה מכל וכל. "אין מקום לייחס לשרי ממשלת ישראל שיקולים זרים", נכתב בתשובת המדינה. "לאמיתו של דבר, חזקה על שרי הממשלה שהם יחליטו בעניין מינוי פרקליט המדינה החדש בהתאם לשיקול דעתם הענייני בלבד. אין לייחס לשרים שיקולים זרים רחוקים וספקולטיביים מן הסוג הנטען בעתירה".

עימות כזה מול היועמ"ש בבג"ץ עשוי לשרת את אוחנה היטב - אבל הוא גם עלול לפגוע קשות באמון הציבור בפרקליטות, ואולי אף במוסד היועץ המשפטי לממשלה, שממילא נמצאים בירידה. גם בימים האחרונים הצדדים היו יכולים למצוא פתרון ראוי שייתן לשניהם את האפשרות לרדת מהעץ בכבוד, אך אוחנה בחר להגביר את הלהבות, ולהחזיר את הכדור למנדלבליט. כעת יצטרך היועץ להחליט כיצד לפעול מול הבג"צים שיוגשו, והאם לסרב להגן על המינוי.

אם בן-ארי גינזברג אכן תזכה להיכנס ללשכת פרקליט המדינה, המבחן העיקרי שלה יהיה להוכיח שלמרות דרך מינויה, החששות סביבו היו מופרכים. כל פעולה שלה תיבחן בזכוכית מגדלת, והיא תצטרך להוכיח בכל יום מחדש כי היא לא חייבת דבר לשר שמינה אותה. היא חייבת את זה לאנשי הפרקליטות, ליועמ"ש, ומעל הכל - לציבור.