באור הנר החליפו את החשש בהתרגשות: "הפיצוץ היחיד יהיה הגול של מסי"

פחות משבוע אחרי סבב הלחימה האחרון, בקיבוץ אור הנר שבמועצה האזורית שער הנגב מתרגשים היום (שני). הפעם אין חרדות או חשש מצבע אדום, אלא שמחה והתרגשות. כשארגנטינה מגיעה לארץ כולם בקיבוץ עומדים דום, או כמעט כולם.

חבר הקיבוץ אדי פלויאנסקי, שעלה לישראל לפני 40 שנה מבואנוס איירס, זוכר את גמר המונדיאל לפני יותר מחמש שנים בו הפסידה ארגנטינה לגרמניה. אז, באמצע מבצע "צוק איתן", התארחו בביתו קציני צה"ל ויחד צפו במשחק. בנו ים, שהיה אז ילד קטן פרץ בבכי. כששאל אותו אחד הקצינים למה הוא בוכה, ענה לו ים: "עכשיו נגמר המונדיאל ואנחנו נחזור להתעסק בבומים וברקטות".

הערב ייסעו אדי וים למשחק הידידות בין ארגנטינה לאורוגוואי שיתקיים באצטדיון בלומפילד בתל אביב-יפו. ליום אחד נדחקת הפוליטיקה לצד ואת מקומן של התרעות הצבע האדום תופסים מסי והנבחרת. "בקיבוץ לא יהיו הרבה אנשים הערב, אולי שניים, אחד לחליבת ערב ואחד לשמירה", סיפר פלויאנסקי. "אנחנו נוסעים היום לחוות חוויה בינלאומית בבלומפילד, נוסעים 58 דקות, בלי פוליטיקה, בלי מלחמות, בלי פיצוצים, אולי הפיצוץ היחיד יהיה הגול של מסי".

"אני מלא התרגשות, כולי התרגשות", תיאר פלויאנסקי את תחושתו. לבוש בחולצת ארגנטינה, סיפר כי "יש לי התלבטות מאוד גדולה איזו חולצה לשים למשחק, אבל אבחר חולצה שאין בה צבע של אורוגוואי".

לדבריו, "המשחק של היום הוא מספר 200 בין השתיים, זה המשחק העתיק בדרום אמריקה. אני מתרגש מאוד מהמשחק, מקווה ששתי הנבחרות יקבלו אהדה ואהבה, אני לא יודע אם קבוצות אחרות היו מגיעות אחרי מה שהם רואים שקורים בארץ ישראל. אנחנו פה חווים אזעקות, שריפות, טילים, זה 18 שנים, כל דקה חרוטה בלב".

מעיין הוגו מונדקה ורוי אראיה, תלמידי כיתה ח' בתיכון שער הנגב, חלוקים בדעתם. רוי הולך עם רוב הקיבוץ בעד ארגנטינה ומעיין, שהשיג כרטיסים למשחק, הולך עם אורוגוואי. "העיקר לא ארגנטינה", הכריז מעיין. "אני מעדיף את אורוגוואי. רוב המשפחה שלי מצ'ילה, אבל סבתא שלי מאורוגוואי אז אם הבחירה בין ארגנטינה לבין אורוגוואי, אז כמובן אורוגוואי. קניתי כרטיס למשחק אני ואבא שלי נלך. אני לא אוהב את ארגנטינה, אבל לראות את כל השחקנים של אורוגוואי בארץ זה מרגש. כשהיה משחק בין צ'ילה לבין ארגנטינה בקופה אמריקה וצ'ילה ניצחו היה מפחיד בבריכה, כולם היו בעד ארגנטינה".

רוי ניסה לקנות כרטיסים למשחק אבל לא הצליח. הוא יצפה בשחקנים מהבית ויחזיק אצבעות שארגנטינה תנצח. "אבא שלי ניסה לקנות כרטיסים ולא הצליח", סיפר. "זה מבאס, ביקשתי מהחברים שלי שישדרו לי בסקייפ את המשחק, שארגיש את האווירה. שידברו איתי. אני ארגנטינה בלב, יש לנו פילוגים במשפחה, אבל ארגנטינה בשבילי מעל הכול".

לצד האוהדים נמצא יעקב סטר, שעלה לארץ מארגנטינה לפני 61 שנה, אך לא כל כך מתעניין בכדורגל. גם היום הוא מדגיש את החובה להגיע להסדרה מול רצועת עזה. "לא מתרגש מהמשחק", אמר סטר. "יש בקיבוץ התרגשות, אני פחות בקטע". עם זאת, גם הארגנטינאי לא הצליח להישאר אדיש. "לא להגזים, שיהיה ברור אני רוצה שארגנטינה תנצח".