כשהמיאוס גובר האחדות מתרחקת: הקמפיין של נתניהו מקרב ממשלת מיעוט

מחשבון הטוויטר של ראש הממשלה בנימין נתניהו צויצו השבוע 34 ציוצים: שני ציוצים על איראן, אחד על חמאס, שני ציוצי תגובה לסרט "קינג ביבי", ציוץ ברכות לח"כ מיקי זוהר על בחירתו ליו"ר סיעת הליכוד, סרטון ברכה ליום העלייה וקטע וידיאו של ראש ממשלת קנדה לשעבר, סטיבן הארפר, מרעיף מחמאות באירוע משותף. 26 הציוצים האחרים הוקדשו לנושאים שונים שקשורים כולם בכותרת אחת - גורלו המשפטי.

בשבוע שעבר, אחרי שנחשפו תמלילים של ח"כ לשעבר איתן כבל בתיק 2000, האכיפה הבררנית כיכבה בראש מעייניו של הצייצן נתניהו; השבוע המושא העיקרי היה עד המדינה ניר חפץ, הלחצים הפסולים שהופעלו עליו שנחשפו על ידי עמית סגל, יחד עם סערת חקירת היועצים שחשודים בהטרדת עד מדינה אחר, שלמה פילבר, שעדיין נמשכת מהשבוע שעבר. ברוב המקרים, נתניהו רק מצייץ מחדש עיתונאים ופרשנים שמבקרים את ההליכים נגדו, לפעמים הוא מעלה את הדברים בשמו. בכל הציוצים, המאמרים והסרטונים המסר הוא דומה: תיקי ראש הממשלה תפורים, פסולים וקורסים, ולכן היועץ המשפטי חייב לסגור אותם.

לפני כחודש וחצי, פרקליטיו של נתניהו ביקשו מהיועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט לערוך שימוע בשידור חי ונתקלו בסירוב מוחץ. אז את השימוע הם עשו בסוף ללא מצלמות, ובמקום שידור חי - הם עושים עכשיו סדרה בהמשכים. אבל למרות הגילויים החשובים והמסעירים של השבועות האחרונים על כשלים בגיוס העדים ובתהליך החקירה, יש תחושה עזה שכבר היינו בסרט הזה. מה שקרה למשטרה בשלב החקירות ולפרקליטות בזמן הליך השימוע, קורה עכשיו גם למנדלבליט, שיקבל בשבועות הקרובים את ההחלטה הגורלית על כתב האישום של נתניהו. במקביל - יתברר אם יש פתרון לכאוס הפוליטי או שמא חוזרים שוב לבחירות.

הקמפיין של נתניהו טוב לשני התרחישים: מסקר שפורסם אמש בגלובס עולה כי לשליש מהציבור (31%) יש רמת אמון נמוכה או נמוכה מאוד במערכת המשפט, ובמיוחד בקרב המחנה שלו: 44% ממצביעי הימין ו-39% ממצביעי הימין המתון לא מאמינים לבתי המשפט, ורק 27% בימין המתון ו-23% בימין מחזיקים ברמת אמון גבוהה. מערכת המשפט עוד במצב טוב לעומת רמת האמון במשטרה. כשאלה הנתונים, הקמפיין של נתניהו גדל בקרקע פורייה כבר שלוש שנים והעמיק את שורשיו בתוך חוסר אמון עמוק של הבייס כלפי מערכת אכיפת החוק. ואם יהיו בחירות - מבחינתו שיהיו רק על זה.

כשהמערכת מסתגלת לחיים מבחירות לבחירות כפי שהיה בשנה האחרונה, אין פלא בכך שכולם, כל הזמן, באווירת קמפיין, אבל הציוצים של נתניהו בעיקר לא תורמים לניסיונות למנוע אותן. על השעון נותרו עוד 33 ימים שבהם מי מהצדדים יכול לעשות מהלך דרמטי ולמנוע את החזרה המיותרת לקלפי - 12 יום למנדט של יו"ר כחול לבן בני גנץ ועוד 21 יום שבהם כל ח"כ יכול לנסות להרכיב ממשלה עם 61 חתימות.

דרך המלך היחידה לממשלה יציבה וארוכת טווח היא ממשלת אחדות, אבל ההתנהלות של נתניהו ומקורביו בשבועיים האחרונים פוערת פער עמוק של חוסר אמון בין הצדדים, שגם ככה מתחיל בשפל. נתניהו מתכונן לשימוע, יועציו נאבקים על חיסיון הטלפונים שלהם ונערכים לכתב אישום על הטרדת עד, ויאיר נתניהו חושף בטוויטר פרטים אסורים בפרסום על ניר חפץ. ככל שהמתקפות על עדי המדינה ועל סלאח א-דין מחריפות, כך המיאוס בכחול לבן מהליכוד גובר והאחדות מתרחקת. ולמרות הרמות הגבות והסבירות הפוליטית הקלושה שגנץ יצליח לעשות את זה, האופציה של ממשלת מיעוט הופכת מקלף מיקוח לאפשרות ממשית.

מי שמסייע לנתניהו יותר מכל, ואולי גם יותר מדי, הוא שר המשפטים אמיר אוחנה. ביום רביעי, שעתיים לפני שהחלה ישיבה של צוותי המשא ומתן של כחול לבן והליכוד בכפר המכביה, הוא נאם במליאת הכנסת. גנץ ונתניהו דווקא שלחו הפעם את אנשיהם בגישה חיובית קונסטרוקטיבית, אבל בה בעת שראשי המסע ומתן של כחול לבן והליכוד, יורם טורבוביץ' ושר התיירות יריב לוין מנסים למצוא מכנה משותף, שר המשפטים השתלח בכנסת במוסדות אכיפת החוק והפר גם הוא, כמו יאיר נתניהו, את צו איסור הפרסום על תרגיל החקירה השפל שנעשה לניר חפץ.

שעה קלה אחר כך, נתניהו הצעיר מחק את הציוץ הבעייתי, ונתניהו האב התנער משניהם. "על אף שפרשת הסחיטה של עד המדינה ניר חפץ חמורה ביותר וצריכה להטריד כל אזרח, יש לכבד את צו איסור הפרסום שהטיל בית המשפט", נמסר בהודעה מטעמו. ההודעה הזו, משום מה, לא צויצה על ידו בטוויטר, וגם לא הועלתה לידיעת מיליוני העוקבים שלו בפייסבוק. גם לגינוי של נתניהו לדבריו של הד"ר ההזוי מוטי קידר על רצח רבין בכיכר גורן בשבוע שעבר אין כל זכר ברשתות החברתיות - רק פוסט תודה לאלפי המפגינים שהריעו בפתח תקווה למען חפותו.

בין אם היא בהשראת נתניהו או בני ביתו או לא, ההתנהגות של אוחנה לא רק שלא עוזרת לבוס שלו, אלא פועלת כבומרנג ומרעה את מצבו; היא מחזקת את הפלגים הנציים בסביבת גנץ (משמע: יאיר לפיד) שלוחצים ללכת בכל הכוח על ממשלת מיעוט שבתור התחלה תדיח את נתניהו - ומשם נתקדם. ממשלת מיעוט היא האופציה הכי גרועה מבחינתו של נתניהו, כי המשמעות שלה היא שבעוד שבועיים הוא כבר לא ראש הממשלה - בתזמון שאמור לחפוף פחות או יותר את ההחלטה של מנדלבליט, ויש לכך השלכות לגבי האופן שבו ינוהל המשפט שלו. לכן, הוא מתאמץ כל כך להבטיח שנפתלי בנט ואיילת שקד לא יחצו את הקווים, ומוכן להרעיף על בנט שלל תופינים כדי שהוא ומתן כהנא לא יערקו לכיוון גנץ. אין ספק שהוא שואב הנאה מהניסיון לסכסך בין השניים, אבל למספר הזוגי של בנט וכהנא יש משמעות מיוחדת.

לכחול לבן מספיקים רק שני קולות מגוש הימין כדי להקים ממשלת מיעוט - מבלי להזדקק לתמיכת הרשימה המשותפת; החשש בליכוד הוא מקואליציה של כחול לבן, ישראל ביתנו, העבודה-גשר, והמחנה הדמוקרטי, שמביאה את גנץ למספר 52, ואז הוא צריך רק שני עריקים מבלוק ה-55 כדי להגיע ל-54 ולהוריד את גוש הימין-חרדים ל-53. גם למספר שלוש יש משמעות, אגב: אם כחול לבן יגייסו את כל שלישיית הימין החדש לצדם - יהיה להם בלוק חוסם גם לחבירה אפשרית של יו"ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן חזרה לגוש הימין-חרדים. במצב כזה - גוש ה-55 יאבד שלושה קולות וירוויח שמונה של ישראל ביתנו, אבל הוא יעמוד רק על 60 - ולא יהיה לו רוב לאישור בכנסת.

בינתיים, בזוג או בשלישייה, אלא בעיקר חלומות באספמיה בכחול לבן וסיוטים בבלפור: גם ראשי הימין החדש בנט ושקד שוללים על הסף את התרחיש לפיו הם ממשיכים ממשלת שמאל. בנט אמנם סירב להצעות הנדיבות של נתניהו להתמנות לשר ולהשתריין בליכוד אבל חבירה לגנץ מבחינתו משוללת הדיון פוליטי ימני. כל עוד ליברמן לא זורם עם שום ממשלת מיעוט בשום הרכב ובשום קונסטלציה, בכל מקרה זה לא ממש על הפרק, אבל בכחול לבן מחבקים אותו קרוב קרוב כדי שלא יעבור לצד השני.

אתמול בישרו צוותי המשא ומתן על הסכמות ראשונות עם ישראל ביתנו בנושאים חברתיים, ומבטיחים בשבוע הבא שיחות המשך על "קווי היסוד". ליברמן בינתיים הכריז על סבב התייעצויות "לקראת הכרעה" בין שלוש אפשרויות ריאליות שעומדות בפניו - תמיכה בממשלת מיעוט, חבירה לבלוק הימין-חרדים של נתניהו, או בחירות. ליברמן, כמו ליברמן, יקבל בסופו של דבר את ההחלטה לבד - וישמור אותנו במתח עד הרגע האחרון.

בניגוד להערכה הרווחת עד כה, לפיה שום דבר לא יזוז עד ה-21 יום, בכירים בשתי המפלגות הגדולות סבורים שאם יקרה משהו דרמטי הוא יקרה בשלושת הימים האחרונים של המנדט של גנץ, או בעגה המקצועית "בתוך ה-28". או אז נדע אם ליברמן יהפוך את עורו הימני ויתמוך במהפך של המרכז-שמאל או שהוא משאיר את הפתח לפיתויים מכובדים מנתניהו והימין בשלושת השבועות שלאחר מכן. אם ליברמן יברח מגנץ, האופציה של ממשלת מיעוט תהפוך ללא ריאלית, ותחזיר את הכדור למגרש של נתניהו - שינסה להביא את גנץ (בלי לפיד), ליברמן או עמיר פרץ בתנאים שלו - ולהכתיר אותם כמי שהצילו את המדינה מבחירות.

יש הרבה יותר מדי "אם" באוויר, זה נכון, והתשובה אליהם תתברר רק כשסוף המנדט של גנץ יתקרב, אבל בכל התרחישים יידרש אומץ פוליטי של מספר שחקנים בודדים אחרת ברירת המחדל תהיה בחירות. ייתכן והמתקפות של נתניהו ואוחנה על מערכת אכיפת החוק מלהיבות את הבייס לקראת בחירות, אבל בה בעת הן גם מסנדלות את מתנגדיו עמוק בתוך הבייס הנגדי, ומרחיקות הלכה למעשה את האפשרות שמישהו יגלה אומץ לכיוונו.