"החשוד המיידי" בשיגורים מעזה מבליט את התרופפות שלטון חמאס

התקרית שאירעה הלילה (רביעי) ברצועת עזה, שבמהלכה נהרגו שלושה שוטרי חמאס כתוצאה מהשלכת מטען חבלה לעברם, מבהירה את מורכבות המצב הנוכחי מנקודת מבטו של חמאס. לארגון יש כיום מתחרים ברצועת עזה וגם מתנגדים נוסח קבוצות סלפיות קטנות שחמאס רודף אותן. בעקבות האירוע הלילה, פתח חמאס בגל מעצרים בקרב פעילי התנועות הסלפיות. כמה שעות מוקדם יותר נורו לעבר ישראל כמה פצצות מרגמה לעבר ישראל מרצועת עזה. במקביל, כמה מכלי התקשורת הערביים ובראשם אל-ג'זירה ואל-מיאדין (המזוהה עם חיזבאללה), פרסמו בהרחבה הצהרה של "גורמים בהתנגדות" בעזה (שם קוד לבכיר בג'יהאד האסלאמי או בחמאס, קשה לקבוע). על פי אותם "גורמים", במקרה שתיפתח מלחמה בין ישראל לחיזבאללה, "אנו נהיה בקו העימות", כלומר, נצטרף למלחמה.

לא ברור מי החמור שקפץ בראש, במטרה אולי ליצור סולידריות עם הציר האיראני לנוכח ההסלמה האחרונה בין חיזבאללה לבין ישראל, אך אין ספק שמישהו ברצועה מנסה לחמם את הגזרה ואין מדובר בחמאס. אותו גורם שירה היום את פצצות המרגמה, כנראה גם עומד מאחורי ירי הרקטות לעבר ישראל בימים האחרונים. החשוד המיידי הוא הג'יהאד האסלאמי, גם אם מדובר בפעילים מרכזיים בתוך הארגון שאינם פועלים על דעת המנהיגות בדמשק.

לעת עתה לפחות, אין בישראל מידע פוזיטיבי על הכוונה איראנית לירי של הרקטות או פצצות המרגמה. אולם ניתן לשער שקבוצות או חוליות בג'יהאד האסלאמי מנסות לייצר רושם בעזה, באזור ואולי גם בביירות ובטהראן, שאחיהם הפלסטינים נלחמים איתם בשוחות. בעבר כבר הוזכר שמו של בהא אבו אל-עטא, מפקד החטיבה הצפונית בג'יהאד האסלאמי שמוכר בתור ה"טרבל מייקר" הסדרתי מטעם הג'יהאד - שאינו שומע להוראות המזכ"ל זיאד נחלה, וכזה שמוביל סדר יום עצמאי ברצועה. קשה לומר.

אך מלבד סוגיית זהותו של "החשוד המיידי" בשיגורים האחרונים, השאלה הקריטית שצריכה להישאל כאן, נוגעת לתפקודו של חמאס ולאי מניעת הירי מצדו. מדוע הארגון שרק לפני כמה ימים קיבל סכומי כסף משמעותיים מטעם קטאר (לטובת משפחות עניות אמנם), מאפשר לאבו אל-עטא וחבריו את המשך חימום הגזרה. לשאלה הזו ישנן כמה תשובות. הראשונה, שעבור חמאס הסלמה בשליטה אינה בגדר התפתחות שלילית במיוחד. הארגון אמנם אינו רוצה במלחמה, אך השארתו של מתח קבוע בין ישראל לחמאס בעזה עושה טוב לארגון, בוודאי בתקופת בחירות בישראל. בחמאס מאמינים כי ערב הבחירות, ראש הממשלה בנימין נתניהו סחיט וחלש יותר, כך שהמשך לחץ מתון גם אם באמצעות גורמים חיצוניים כמו הג'יהאד, עשוי לשרת נאמנה את הרצון של חמאס בהקלות נוספות.

התשובה השנייה היא שחמאס לא תמיד יכול ולא תמיד מצליח. לג'יהאד האסלאמי יש כיום יכולות לא מבוטלות כלל וכלל והזרוע הצבאית שלו הפכה להיות מתחרה משמעותית לזו של חמאס. למעשה כיום לג'יהאד האסלאמי יש יותר רקטות בעזה מאשר לחמאס.

התשובה השלישית היא שבעזה לא כולם חפצים להיראות כמי שנלחמים בגי'האד האסלאמי ובשאר מיני סוררים, כשבעוד כשנה וקצת יתחילו הבחירות ללשכה המדינית של חמאס. בראשות הלשכה המדינית הכללית עומד כיום איסמעיל הנייה. בראשות הלשכה המדינית של עזה עומד יחיא סינוואר. השניים מובילים את המדיניות של חמאס בשלל נושאים ובעצם מכתיבים לחו"ל את האסטרטגיה כמו גם את הטקטיקה.

מכאן שיש להם לא מעט מתחרים ואוייבים בחמאס, בעיקר אלה היושבים בחו"ל. גם הם מתחלקים לשתי קבוצות. בראשות הקבוצה הראשונה עומד סאלח אל-עארורי, סגן ראש הלשכה המדינית של הארגון, תושב הכפר ערורה שמצפון לרמאללה במקור ותושב ביירות בהווה. הוא גורש ב-2010 מהשטחים לאחר שחרורו מהכלא, והפך לאחד מכאבי הראש הגדולים של כוחות הביטחון הישראליים. אל-עארורי נחשב למקורב יותר לציר האיראני ולאחרונה אף ביקר בטהראן.

הוא נחשב למתחרה המשמעותי של הנייה בבחירות הבאות, יחד עם ראש הקבוצה השנייה, חאלד משעל, שכבר כיהן במשך יותר מ-20 שנים כראש הלשכה המדינית. משעל נחשב מקורב לתנועת האחים המוסלמים ולמדינות שבהן התנועה שולטת, כלומר, קטאר וטורקיה. כאשר הבחירות נראות באופק, ספק אם הנייה וסינוואר מעוניינים להצטייר כמי שרודפים את אנשי "ההתנגדות" בעזה וחותרים להבנות עם ישראל. המטרה של השניים היא להביא את ישראל לוויתורים מעמדה של כוח ולא במו"מ ובפשרות.

היום הגיעו לקהיר כמה מבכירי חמאס בעזה, תאופיק אבו נעים ורווחי מושתהא, אנשיו של סינוואר, כדי לדון עם אנשי המודיעין המצרי על שימור ההבנות מול ישראל. בהמשך צפויים להגיע גם אנשי הגי'האד האסלאמי. האם השיחות הללו יביאו לרגיעה מוחלטת בעזה? ספק אם אלה פני הדברים, אבל לזכותם של המצרים צריך לומר, הם לפחות מנסים. מצרים הזהירה את חמאס שלא להתערב בעימות בין ישראל לאיראן וחיזבאללה ואף הפצירה בו לעצור את ירי הרקטות משטח הרצועה.