ימים אחרי שהיריות הדהדו בסניף של "וולמארט" וגם במרחק קילומטרים רבים ממנו, הטבח ב-22 בני האדם באל פאסו טלטל קהילות רבות. בקרב היספאנים ומהגרים ברחבי ארצות הברית, הירי ההמוני העצים את תחושת הפחד שבה הם היו מצויים גם כך.
בניגוד לעבר, לא היה מדובר בעוד סרטון ויראלי ברשת של אדם צועק על אנשים שמדברים בספרדית, וגם לא בעוד ציוץ גזעני בטוויטר הקורא לחברות קונגרס "לחזור למקום שממנו הגיעו". הפעם, היה מדובר באירוע מפחיד הרבה יותר - מארב שבוצע על ידי מחבל אמריקני שלא הסתיר את שנאתו כלפי יוצאי ארצות אמריקה הלטינית.
עוד בוואלה!
"כולנו מרגישים את זה. כולנו מזועזעים מזה", מעידה ויקי גאובקה מטוסון, אריזונה, המנהלת את "קואליציית קהילות הגבול הדרומי". "יש רטוריקה שנותנת למקום לגזענים, תומכי עליונות הגזע הלבן ואנשים ששונאים את האחר. היא מעודדת אותם לפעול בדרכים אלימות להחריד הפוגעת בקהילות שלנו".
ברחובות אל פאסו ובאזורים אחרים בארצות הברית, אנשים רבים אמרו השבוע שהם הזדעזעו - אך לא הופתעו - מכך שהיורה פרסם מניפסט גזעני נגד היספנים ומהגרים, הכולל כמה אזכורים לדבריו של הנשיא דונלד טראמפ.
בהצהרה שמסר אחרי הירי, קרא טראמפ לאומה לגנות את הגזענות ואת העליונות הלבנה. עם זאת, רבים טוענים שעליו להכיר בהשלכות השיח הגזעני והמפלג שהוא מוביל בעצמו. "הוא אמר את המילים הנכונות, אבל הלב שלו ללא ספק לא היה במקום הנכון. הוא לא סטה אפילו במילה אחת ממה שהיה כתוב לו בטלפרומפטר", טוען חורחה צ'יפוטה, מנהל עסק בן 49 מסנט לואיס. "אתה שופט אנשים על סמך המעשים שלהם. עד עכשיו, המעשים שלו רק תרמו לתופעה".
מריה אסונסיון בילבאו מזכירה שרק לפני חודשים, בעצרת שהתקיימה בפלורידה, טראמפ תיאר את ה"פלישה", כלשונו, של המהגרים החוצים את הגבול. כשאחד המשתתפים בקהל קרא "לירות בהם" - הוא צחק. אסונסיון בילבאו, מנהלת קהילתית של ארגון "United We Dream" בפלורידה, טוענת שטראמפ "מעודד את זה. הוא זורע את הזרעים של השנאה כאן". לדבריה, "זה רציני. משהו כזה עלול לקרות שוב".
קריאת השכמה
עוד לפני שהפרטים התבהרו בנוגע למניעיו הגזעניים של היורה, צ'יפוטה היה משוכנע שאירע מה שמפניו הוא חשש. רק לפני שבועות אחדים הוא אמר בריאיון ל-CNN שהוא פוחד מהיום שבו יתבצע ירי המוני המכוון נגד מהגרים.
"עכשיו כשזה קרה, זה הפך להיות אמיתי יותר", הוא אומר. "זה לא שאנחנו הולכים לשנות את הדרך שבה אנחנו חיים את חיינו, מפני שזאת תהיה כניעה לפחד, אבל זה ללא ספק משהו שאנחנו צריכים לדאוג יותר לגביו".
צ'יפוטה, שהתאזרח בארצות הברית, אמר שהוא פוחד לביטחונם של ילדיו - אבל יותר מפחיד אותו הכיוון שבו צועדת המדינה. הוא מקווה לראות אמצעי ביטחון רבים יותר באירועים הכוללים את הקהילה ההיספאנית וחשוב מכך, הוא מקווה שהטבח האחרון יהווה קריאת השכמה.
"אני פשוט מקווה שלא נשכח מזה", הוא אומר. "אם אנשים יראו ששום דבר לא קורה, האלימות תמשיך לקרות. לפעמים אתה עומד בלב ההיסטוריה ולא מבין כמה זה גדול. אנחנו לא יכולים לתת לזה להפוך לנורמלי. וזה הופך לנורמלי. זאת הדאגה העיקרית שלי".
כריסטין ניומן-אורטיס מוויסקונסין מספרת שהירי באל פאסו גרם לה לחשוב התהליכים המתרחשים בקהילה שלה - החל מעלייה בפשעי השנאה כלפי מהגרים ועד לבריונות בבתי הספר. "אין בכלל שאלה בנוגע לכך שאנשים מבינים שהם הפכו למטרה, שהם איבדו חלק גדול מהביטחון שהיה להם בעבר. יש יותר פחד", אומרת ניומן-אורטיס המנהלת את הארגון לזכויות מהגרים "Voces de la Frontera".
עם זאת, היא אומרת, המצב הנוכחי מעודד אנשים להתארגן ולהיאבק עבור זכויותיהם. "המועמדות של טראמפ וכהונתו כנשיא גרמה בבת אחת להסלמה במתקפות על כולם. והיא איחדה אנשים, ללא ספק, והעירה אנשים שלא עסקו באקטיביזם לפני כן", מתארת ניומן-אורטיס. "אני חושבת שככל שאיבדנו יותר זכויות, כך הדברים הפכו להיות ברורים יותר".
"אל פאסו השתנתה"
אל פאסו, עיר ש-80% מהאוכלוסייה שלה מורכבת מהיספאנים, לא התאוששה מהטבח. אפילו אנשים שלא הכירו את הקורבנות באופן אישי מעידים שהם מתקשים להמשיך הלאה.
"תמיד הרגשתי ביטחון. זה תמיד היה מקום שבו יכולתי תמיד להיות בטוח שזה לא יקרה פה", אמר אדריאנו פרז בן ה-26. "לגלות שזה היה טרור פנימי שנובע מגזענות לבנה, היה נקודת התפנית מבחינתי, שהפכה את זה לגרוע יותר. הוא הגיע לכאן במכוון מאותן הסיבות שאני אוהב את העיר הזאת. הוא הגיע כדי לתקוף את קהילת המהגרים היפהפייה שלנו שבה אנחנו דואגים זה לזו".
קמלה מוראלס, בת 59, אומרת שהיא נמנעה מלקנות מצרכים מאז הירי. לבסוף, ביום שלישי היא הזדקקה לבקבוק מים, בשר חזיר וביצים ונאלצה ללכת לסניף "וולמארט" אחר בעיר.
כשהייתה במגרש החנייה, היא נבהלה מכך שראתה גבר בלונדיני שנראה כאילו הוא בודק את לוחיות רישוי. היא חששה שהיא עלול להיות מחבל נוסף המחפש לתקוף היספאנים. "עכשיו הם בחוץ, צדים אותנו", היא חשבה לעצמה.
מתברר שהגבר היה רק לקוח אחר בחנות, אך היא עדיין מיהרה לקנות את מצרכיה. מוראלס הבחינה בכמה מבצעים של ציוד לבית הספר, אך לא הרשתה לעצמה להתמהמה. "פשוט לא הרגשתי בטוחה", היא משחזרת. "קניתי את הביצים שלי, את המים שלי ופשוט רציתי לצאת משם".
לטענתה, זאת הנורמליות החדשה, והיא לא מצפה שהמצב ישתפר. "החלק העצוב ביותר הוא לא מה שקורה עכשיו, אלא מה שיקרה לילדים של הילדים שלנו. זה רק יחמיר במדינה שלנו ויהיה גרוע יותר עבור האנשים שלנו".
איוואן פלורס, סוכן ביטוח בן 27 באל פאסו, מצטרף לדבריה ואומר ש"האנשים שהיו על הכוונת היו אנשים שנראו כמוני. יש לי ילד בן שישה חודשים בבית. אני לא יודע מה המשפחה שלי תעבור אם הוא יאבד אותי ואת אימא שלו כמו שלושת הילדים שאיבדו את הוריהם".
תושבת אחרת, קלאודיה פורטיו בת ה-52, יודעת חיים בפחד מהם. היא נמלטה מהעיר המקסיקנית סיודד חוארס לפני יותר משני עשורים, אחרי שבעלה נהרג, כדי להתחיל חיים חדשים עם ילדיה מעבר לגבול. לדבריה, אל פאסו קיבלה אותה ואת משפחתה בברכה.
כעת, העיר שהיוותה עבורם מקלט השתנתה. חברי הקהילה המקומית מהססים יותר לצאת החוצה ומחפשים דרכים להגן על עצמם. "אני חיה מחדש את הזיכרונות האלה מחוארס של שנות ה-90. אתה מסתכל לאחור כל הזמן", היא מתארת. "הילדים שלי כבר מבוגרים, בני 27 ו-29. הם קברו את אביהם לפני 23 שנים ועכשיו - אלוהים אדירים - זה כאן. אני לא רוצה שזה יהיה כאן".