הסיבות לכישלונן של רשויות המודיעין והאכיפה האמריקניות לסכל מעשי-טבח דוגמת אלו שבטקסס ובאוהיו בשבת האחרונה, דומות לאלה שהכשילו את שב"כ, צה"ל והמשטרה במשימת סיכול הרציחות שביצעו ברוך גולדשטיין במערת המכפלה ויגאל עמיר בכיכר מלכי ישראל.
הכל מתחיל בהגדרת היעדים ובהפנמת ההכרה שהפושע ייראה כמו "אחד מאתנו" - לא האויב הצפוי. פושע, כמובן, הוא מונח מתחום הפלילים. מדינות נוהגות לאפשר לאזרחיהן לפשוע תחילה - אם האבטחה קורסת - ולשלם רק לאחר מעשה בהליך חוקי האמור לשמור על חזקת החפות. זכויות האזרח, שאינן כוללות את זכות הקורבנות להמשיך לחיות, מגבילות את הפלישה המקדימה ובעצם המתמדת לפרטיות. הנתונים הנאספים נסרקים לאחור רק כשקמה עילה סבירה לכך.
מותר הביטחוני מהפלילי הוא השימוש העודף בכלים הפולשניים לסיכול התקפות טרור או פשעים נגד יעדים מאובטחים. מניעת התנקשות בראש ממשלה, המעדיפה את הגנת חייו של האדם הממלא תפקיד זה (וקומץ "סמלים ממלכתיים" נוספים, אבל לא כל שר המלווה בשומרי-ראש) על פני אזרח מהשורה, מוגדרת כבעיה ביטחונית. זו הגדרה שרירותית, המעוגנת בישראל מאז תחילת העשור שעבר בחוק השב"כ כדי להתוות את גבולות הסמכות והאחריות. אבל כנופיות חמושות היורות זו בזו ובעוברי-אורח, ועלולות לגרום לקטל גדול מזה של חוליות פיגוע, חוסות תחת פרקיו הרגילים של החוק. ההישג הנדרש מהמשטרה, הכפופה לפרקליטות, אינו סיכול, אלא כתב אישום שבסופו הרשעה, ענישה והרתעה.
ה-FBI הוא גוף דו ראשי, פלילי וביטחוני, חצי להב 433 וחצי שב"כ. בחצי הביטחוני הוא משתייך לקהילת המודיעין, לצד ה-CIA וסוכנויות רבות אחרות. בחצי הפלילי, המוביל מתוקף הכפיפות למשרד המשפטים, חוקרת הבולשת עבירות פדרליות מסוימות ואינה נהנית, או סובלת מבלעדיות, למרות הבכורה שנהוג לייחס לה. שלוחת ה-FBI באל פאסו, למשל, מתחככת בגופים רבים של הממשל הפדרלי, כגון ATF (הפיקוח על אלכוהול, טבק ונשק), DEA (סמים), השירות החשאי (אבטחת אישים והגנת המטבע), מנהל ההגירה והמכס ומשמר הגבול - מקצתם במשרד המשפטים ואחרים במשרד להגנת המולדת; ורמה או שתיים למטה, במדרג הרישמי אך לא בהכרת השטח, המשטרה המדינתית (טקסס ריינג'רס), העירונית והמחוזית.
אל פאסו, או דייטון שבאוהיו, הן רק דוגמיות למורכבות במדינה ששיטחה גדול פי 400 מזה של ישראל (כולל הגדה המערבית) ואוכלוסייתה - פי 40 (בלי). וכידוע, תרבות האלימות, קדושת הנשק האישי - פן תחזור הרודנות הבריטית, או תשתלט כת צבאית אמריקנית - בחסות פרשנות מאובנת לתיקון השני לחוקה, הכוח הפוליטי של חובבי הציד ויצרני הרובים והאקדחים, האווירה הכללית של מערב פרוע בטעם שיקגו. במרכז פורט וורת, התאומה של דאלאס, לא הרחק מהמפעלים המייצרים את מטוס הקרב F-35, מתנוססת יד לבוקר האלמוני, המתנחל שכבש את טקסס עם רובה באוכף ואקדח עלי מותן. אמריקה, כת הקת וצדק ההדק.
זהו צבר חלקי של הסברים לתופעה, אך לא צידוק לכישלון האירגוני של הגורמים המופקדים על הטיפול הבא. שורשי הכישלון נעוצים ברתיעה מפעולה מקצועית שתכעיס את הדרג הפוליטי הממונה.
מנהל המודיעין הלאומי, גוף התיאום שהעומד בראשו דן קואטס ונדחף עתה החוצה בידי הנשיא טראמפ, הפיץ לאחרונה בשיתוף עם ה-FBI מדריך לזיהוי פעילי טרור פנים. טרור חוץ מוגדר כארגון זר, כגון אל קאעדה או דאעש, השולח ממרחקים מחבלים לפיגועים מידיים או לשתילת תאים רדומים שיתעוררו לפעולה לפי פקודה. טרור פנים אינו בהכרח מאורגן. זהו איום של יחידים, היכולים אומנם לחבור לזוגות או לחוליות, אך ללא שרשרת פיקוד המגיעה עד עיראק או אפגניסטן.
המדד העיקרי במדריך הוא של "מאובחנות" - סימנים מעידים האמורים לספק התרעה מפני כוונות והכנות לביצוע פיגועי התאבדות, הקרבה, נכונות למות בעת הפיגוע - אך כסיכון אפשרי ולא כחלק ודאי ממנו כמו בהפעלת חגורת נפץ, או ירי המוני המסתיים בכניעה למשטרה.
המדריך, בהתאמה לנסיבות האמריקניות השונות, כמו מתורגם משב"כ - אבל לא מהחטיבה היהודית שלו. התקרבות לאסלאם, שוטטות באתרי ג'יהאד, תקשורת עם מורי הלכה ופוסקים, התנהגות מתבודדת, התעניינות בחברות תעופה או בסוכנויות נסיעות, הזמנת דרכון וכרטיסים, אימונים במטווח, איסוף מודיעין לקראת מבצע באתרים ממשליים ובריכוזי אוכלוסייה, כתיבת או הקלטת צוואה, פרסום מנשרים לוחמניים במדיה החברתית. שלוש דרגות חומרה לפי קירבת הסכנה. תצפיתנים במשפחה, בעבודה, בקהילה. אור צהוב, אור אדום. חשדהו ודווחהו. הכול ממוקד בשאהיד המיועד. אחמד, מוחמד, או ג'ון שהתאסלם. שום מפגש בין "דע את האויב" ל"דע את עצמך", לפטריק מטקסס או לקונור מאוהיו, שהרג תשעה בחצי דקה.
אומנם ה-FBI חוקר גם פשעי שנאה, שהמניע להם הוא רצון לפגוע בקורבנות לפי חתך של דת, לאום, מוצא אתני, מגדר או נטייה מינית; אבל אין לכך ביטוי אירגוני מובהק. אין אגף, מרכז או יחידה שזאת התמחותם ואין קשב בכיר לטיפול באיום.
על הכוונת של הטרור הביתי שאינו מבית-מדרשם של בן לאדן, אוולקי וזווהירי נמצאים גם מוסדות הממשל. לכן טבעי שב-FBI מנסים להפעיל סוכנים ולגייס מקורות בקבוצות כמו "אריאן ניישנס" - המתעצמות בבתי הכלא עוד יותר מאשר בחוץ - ושרידיו המנוונים של הקו-קלקס-קלאן. אלא שמעטים מהרוצחים ההמוניים המונעים משנאת הזר והאחר חברים בארגונים אלה וחשופים למעקב. שב"כ, אחרי גולדשטיין, ביקש ללכוד את הזאבים הבודדים באמצעות פיתויים להצטרף ללהקות דמה, דוגמת אי"ל של אבישי רביב. השיטה, שיגאל עמיר לא נלכד באמצעותה, ידועה גם לאמריקנים, אך אם היא מופעלת - לא הצליחה.
בעידן של מאגרי נתונים ממוחשבים המאפשרים חיתוך ופילוח רב-ממדיים, תמוה שאין ל-FBI אלגוריתם המקפיץ שמות חשודים שהצטיידו בנשק, התבטאו באלימות והזדהו כגזענים לבנים גם יחד. ההסבר היחיד למחדל הוא הקושי לסווג כגזענים את תומכי המסית הראשי, טראמפ.
נכדו של המהגר מבוואריה, הנוהג לאחרונה לומר כלאחר יד שבכוחו להרוג תוך ימים מיליונים באפגניסטן או באיראן (כאילו שהמופקדים על החוק והביטחון היו מצייתים לו בשיגעון שואתי כזה), פולט צרורות של קליעים מילוליים נגד כל מי שאינו די זכר לבן אמריקני - ורצוי נוצרי; גם יהודים מתקבלים - לטעמו. חסידיו מהווים את המאתר המתבקש לרוצחי המונים, בין כשהם מאזכרים אותו (לשבח או להתכחשות להשפעתו עליהם) ובין שלא. אבל מי ב-FBI, לאחר שלוש שנות התכתשות עם טראמפ, ירהיב עוז להכניס את פרטי הקהל בעצרות ההסתה של הנשיא לקובץ שישודך לקובץ הזוממים החמושים?
דעתה של אמריקה נטרפה כשבחרה באדם זה לנשיא. האלימות הרצחנית קדמה לו ותשרוד אותו, אך כל עוד הוא בבית הלבן לא יתכן מאבק עיקש בגזענות הלבנה. העיקר שהחבר הכי טוב שלו, מומלצו לראשות הממשלה בנימין נתניהו, הודיע שהוא משתתף בצער המשפחות השכולות בטקסס ובאוהיו בשם העם בישראל ו"כל שרי הממשלה" - נשכחו החותמים הנוספים בסיעת הליכוד על שבועת הנאמנות לו.