אם מישהו תוהה מהיכן החדווה הגדולה של שרי קבינט הימין לאשר בנייה של 715 יחידות דיור המיועדות לפלסטינים בשטחי C בהם קיימת שליטה ביטחונית ואזרחית ישראלית, כמעט במקביל להגעתו של השליח האמריקני ג'ארד קושנר לאזור, הרי שהכתובת על הקיר הולכת ומתבהרת. זהו מהלך שנועד להדיר את הרשות הפלסטינית משטחי C ולקבע את השליטה הישראלית באזורים אלה.
ישראל היא זו שתקבע כמה, היכן ומי יתגורר ביחידות הדיור הללו ולא הרשות הפלסטינית חלילה או אזרחים פרטיים. בד בבד אושרה בנייה של כמה אלפי יחידות דיור בשטחי C למתנחלים יהודים. ובמילים אחרות, זהו רק צעד ראשון בדרך לסיפוח עתידי של שטחי C לישראל.
עוד בוואלה!
אחד מראשי פתח, עזאם אל-אחמד הגיב להחלטה ואמר כי ממשלת ישראל פועלת להפוך את כל ההתנחלויות והמאחזים לגוש אחד. לא ברור עד כמה האמירה הזו מדויקת, אך אין ספק לנוכח הצהרותיו של שר התחבורה בצלאל סמוטריץ', שהמהלך נועד לסכל רצף בנייה פלסטיני או כל אפשרות למדינה פלסטינית.
מעבר לכך, הכותרת המתנוססת מעל ההחלטה הזו אינה נוגעת רק לסיפוח אלא גם למה שמסתמן כקריסה הגדולה של הרשות הפלסטינית. זה כמה חודשים שהרשות הזו בדרך לפשיטת רגל כלכלית בעקבות ההחלטה של יו"ר הרשות אבו מאזן להפסיק לקבל מישראל את כספי המסים כל עוד מנוכים מהם משכורות האסירים ומשפחות המחבלים ההרוגים.
לכך מתווספת פשיטת רגל מדינית של הרשות. הגוף, שהוקם ב-1994 כדי ליישם את הסכמי אוסלו, הופך מיותר בכל שנה שחולפת: למרות הקשר הביטחוני שנשמר, הממשל האמריקני ניתק עמו מגע מדיני וכך גם ממשלת ישראל. חמאס מוביל מדיניות עצמאית לחלוטין ברצועת עזה ואפילו במחנות הפליטים בלבנון, פתח, הארגון שעליו מבוססת הרשות, איבד את הבכורה לטובת חמאס, שמוביל כעת את המאבק על הזכויות הסוציאליות של הפליטים במדינה.
בעיני בכירי הרשות, נוצרה בשטח קונספירציה של ממש שלה שותפים ממשל טראמפ, ממשלת ישראל וחמאס, יחד עם כמה ממדינות ערב - אותן אלו שנראו בפסגה בבחריין. הרשות הודיעה רק לפניי כמה ימים שתפסיק לפעול לפי ההסכמים החתומים בינה לבין ישראל. לא ברור עדיין מה משמעות ההחלטה הזו, אך ניתן לשער שאם מישהו ברשות עוד קיווה למסמס את ההחלטה הזו, כעת חברי הוועדה הפלסטינית שאמורים להחליט על המשמעויות של ההודעה, יגלו מוטיבציית יתר במסקנותיהם.
אגרוף עוצמתי
הבוקר (רביעי) חשף העיתונאי נחום ברנע בידיעות אחרונות שקושנר מתכוון לזמן את שלל מנהיגי ערב לפסגה מדינית בקמפ דייוויד כדי להציג בפניהם את עסקת המאה, עוד לפני הבחירות בישראל. אם נניח לרגע את השירות הנפלא שמתכנן ממשל טראמפ לעשות לראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו במסע הבחירות שלו, הרי שמדובר פה באגרוף עוצמתי במיוחד בפניי הרשות הפלסטינית.
רבים ממנהיגי מדינות ערב יחושו שאין בידיהם ברירה אלא להתייצב ולשמוע את הנשיא האמריקני מציג את תכנית השלום שלו, בעוד שאבו מאזן צפוי שלא להשתתף שוב, אם בכלל יוזמן. כך המנהיג הפלסטיני יהפוך לבלתי רלוונטי בזירה הבינלאומית, בעוד שברחוב הפלסטיני תעלה קרנו, מן הסתם, בשל העימות עם הממשל האמריקני. מעבר לכך אבו מאזן ישוב להיות אותו אפרוח ללא נוצות, כפי שתיאר אותו בעבר ראש הממשלה המנוח אריאל שרון.
רבים בישראל יקבלו את המהלך הזה בברכה מן הסתם. אך פירוקה של הרשות הפלסטינית במוקדם או במאוחר, אינו צפוי לשרת את מדינת ישראל ואזרחיה. אם ישראל היא שתיאלץ לשאת בעול הטיפול ב-2.8 מיליון פלסטינים תושבי הגדה, לכלכלם, לטפל באשפה, בביוב, בחשמל, בבריאות ובחינוך הפלסטיניים, צפוי הדבר להפוך לנטל אדיר על כלכלת ישראל. וזה עוד לפניי שדנים בכלל בהשלכות הביטחוניות של צעד שכזה ובעיקר בהפסקת התיאום הביטחוני.
ייתכן שהאמריקנים והישראלים מנסים לגרום לאבו מאזן להזיע ולצרף אותו בכוח ל"עסקת המאה". אלא שספק אם הדבר הזה יקרה. "הזקן" שבנובמבר חוגג 84, ידוע כמנהיג עקשן במיוחד שאינו ממהר להתפשר על עמדותיו. ובסופו של דבר, היום אחרי אבו מאזן, במציאות שבה אין רשות פלסטינית, עלול להפוך מבחינתה של מדינת ישראל לאחד האתגרים הביטחוניים, כלכליים ומדיניים הקשים ביותר שידעה.
(עדכון ראשון: 10:22)