המקצועות שייעלמו ואלו שמרוויחים יותר: נתוני שוק העבודה בישראל נחשפים

משרד העבודה והרווחה מפרסם היום (רביעי) את דוח שוק העבודה בישראל - הדוח המציג את תמונת המצב, הנוכחית והצפויה, של שוק העבודה בישראל, לרבות מצב האבטלה, פערי השכר בין המגזרים השונים ואילו מקצועות יפרחו בעתיד בעוד אחרים צפויים להיעלם משוק העבודה בישראל.

שיעור האבטלה בישראל עומד על כ-4% - נתון שעל פי משרד העבודה מוערך כשיעור נמוך מאוד, המבטא אבטלה שברובה, אם לא כולה, היא אבטלה חיכוכית "בריאה" שמקורה בכך שאנשים מחליפים מקומות עבודה. מדובר על עשור של צמיחה מאז 2008, אז הייתה תקופת המיתון העולמית. החל משנת 2010 קבעה ממשלת ישראל יעדי תעסוקה לשנת 2020 והחלה בפריסה משמעותית של תשתיות תומכות תעסוקה. במשרד העבודה מזהירים כי אם בעתיד תחל תקופת שפל, יש לצפות כי האבטלה תעלה והקבוצות החלשות באוכלוסייה יהיו הראשונות להיפגע.

בין קבוצות האוכלוסייה שקיים אתגר רב בשילובן בשוק העבודה נמצאות נשים ערביות וגברים חרדים. שיעור התעסוקה של נשים ערביות עומד על 38.2% ושל גברים חרדים על 50.2% בלבד, על פי נתוני 2018. מדובר בשיעורים נמוכים משמעותית מהממוצע הכללי במשק - כאשר היעד של המדינה לאוכלוסיית הגברים החרדים לשנת 2020 עמד על 63% תעסוקה ואילו לגבי הנשים הערביות עמד היעד על 41%. עד שנת 2030 מקווה המדינה להביא את אוכלוסיית הגברים החרדים לשיעור תעסוקה של 65% ואילו את הנשים הערבית ל-53%.

מבט על שיעורי התעסוקה בעשורים האחרונים מעלה כי שיעורי התעסוקה של גברים חרדים היו במגמת ירידה עד שנת 2003, אך לאחר מכן חל כעשור של עלייה. אולם, חשוב לציין כי בשנים האחרונות מתקיים קיפאון בשיעורי התעסוקה של גברים חרדים, ואולי אף מדובר בתחילתה של מגמת ירידה. לעומת זאת, נשים ערביות הגדילו את שיעורי תעסוקתן באופן עקבי בעשרים השנים האחרונות, ולמעשה הכפילו אותו. גם נתון זה מתעתע במעט, שכן נשים ערביות הן הפלח באוכלוסיה שמשתכר בשיעור הנמוך ביותר. לעומת שתי קבוצות אלו, רוב קבוצות האוכלוסייה במדינת ישראל עומדות על שיעורי תעסוקה גבוהים.

בשנת 2017 עמד השכר הממוצע במשק על כ-11,500 שקלים לשכירים בגילאי 25-64 (גילאי העבודה העיקריים, ד"י) ומאחורי ממוצע זה נמצאים פערי שכר גדולים בין קבוצות שונות בישראל. באופן לא מפתיע, השכר הגבוה ביותר הוא של גברים יהודים שאינם חרדים. שכרן של נשים נמוך משל גברים ושכרם של ערבים וחרדים נמוך משכרם של יהודים שאינם חרדים. שכרן של נשים ערביות הוא הנמוך ביותר.

פערי השכר והתעסוקה חשובים במיוחד מאחר שההתפלגות הדמוגרפית בישראל צפויה להשתנות בעשורים הקרובים. על פי נתוני הלמ"ס, בשנת 2015 האוכלוסייה בגילאי העבודה העיקריים הורכבה ברובה הגדול מיהודים שאינם חרדים, ואילו קבוצות האוכלוסייה החרדית והערבית היוו רק 7% ו-19% מתוכה, בהתאמה. לעומת זאת, בקרב ילדים בגילאי 14-0 התמונה שונה באופן משמעותי: כ-19% הם חרדים ו-25% הם ערבים, כלומר: כ-44% מאותה שכבת גיל מורכבת מאוכלוסיות שכיום שילובן בשוק העבודה בכלל, ובעבודה איכותית בפרט, מהווה אתגר. על מנת לאפשר שוק עבודה יעיל וכלכלה משגשגת, בעשורים הבאים יש לשים דגש מיוחד על שילוב אותן אוכלוסיות בתעסוקה איכותית.

שני גורמים המשפיעים על תעסוקת נשים מהמגזר הערבי הם השכלה ושליטה בשפה העברית. שיעור התעסוקה בקרב נשים ערביות בעלות השכלה על-תיכונית גבוה בצורה ניכרת משיעור התעסוקה של נשים בעלות השכלה תיכונית. הדבר חשוב במיוחד מאחר שכ-60% מהנשים הערביות אינן מחזיקות תעודה הגבוהה מתעודת בגרות - נתון המלמד כי שיפור רמת ההשכלה טומן בחובו פוטנציאל רב להגדלת שילובן בשוק העבודה.

יוצאי אתיופיה מהווים 1.4% מהישראלים בגילאי העבודה העיקריים, ותמונת התעסוקה של אוכלוסייה זו היא מורכבת. מצד אחד יוצאי אתיופיה עובדים בהיקפים נרחבים עם שיעורי תעסוקה גבוהים ובעלי שיעורי אבטלה נמוך. מצד שני מדדי איכות התעסוקה של יוצאי אתיופיה ירודים מאוד: שכרם של יוצאי אתיופיה נמוך, ועומד כמעט על מחצית משכרם הממוצע של כלל היהודים שאינם חרדים.

את הפערים בשכר מסבירים במשרד העבודה על ידי פריסת יצאי אתיופיה על פני משלחי היד השונים במשק. בעוד שבכלל האוכלוסייה היהודית שאינה חרדית היו כ-31% מהעובדים ב-2017 בעלי משלח יד אקדמי, באוכלוסייה זו עסקו באותם תחומים כ-7% בלבד. לעומת זאת, כ-28% מכלל העובדים יוצאי אתיופיה הועסקו כעובדים לא מקצועיים, בעוד שיעור העובדים הלא-מקצועיים מכלל העובדים מהחברה היהודית שאינה חרדית עמד על כ-3% בלבד. תמונה זו מתכתבת גם עם הנתון לפיו שיעור האקדמאים מקרב יוצאי אתיופיה בגילאי 34-25 עומד על 12% בלבד, בעוד הנתון המקביל לכלל היהודים שאינם חרדים הוא 45% - כמעט פי ארבעה.

במשרד העבודה אומרים כי בעוד שבאוכלוסיית יוצאי אתיופיה קיים רצון ברור וחזק לעבוד בקרב נשים וגברים כאחד, בשוק העבודה קבוצה זו מתקשה להגיע לתעסוקה איכותית והולמת, בין היתר בשל מחסור בעובדים בעלי השכלה המתאימים למשרות מתגמלות.

התוצר לשעת עבודה בישראל - הפריון - אמנם נמצא במגמת עלייה, אך הפער בין ישראל לבין הממוצע במדינות ה-OECD נשמר. בעוד שהתוצר לשעה בממוצע של מדינות ה-OECD עומד על 48.2% במדינת ישראל האחוז עומד על 35.7% בלבד. על פי משרד העבודה, הנתון מושפע מגורמים רבים ובהם ההון האנושי, ההון הפיזי, העסקי, תשתיות המדינה, הרגולציה הקיימת, היות ישראל כלכלת-אי ושירות החובה בצה"ל.

אחוז המשתתפים במערכת ההשכלה הגבוהה בישראל הוא מהגבוהים במדינות המפותחות. נכון לשנת 2017, שיעור האזרחים בגילאי העבודה העיקריים בישראל בעלי תואר ראשון, שני או דוקטורט עומד על כ-37% ונמצא רק מאחורי איסלנד, בלגיה ושוויץ. הממוצע ב-OECD עומד על 30%.

במבט על גילאי 40-30 - שכבה צעירה יחסית, רובה לאחר השלמת השכלה אקדמית - שיעור בעלי התארים האקדמיים גבוה אף יותר ועומד על כ-43%. גם כאן ניכרים פערים בין האוכלוסיות השונות בחברה הישראלית. נשים ככלל משכילות יותר מאשר גברים, יהודים שאינם חרדים משכילים מערבים, וערבים משכילים מחרדים.

יצוין, כי אחת הקבוצות שעושה שימוש ניכר במסלול לימודי הנדסאות היא אוכלוסיית הנשים החרדיות, אשר מציגות נתונים יוצאי דופן בהשוואה לכלל בוגרי לימודי ההנדסאות. רובן הגדול של הנשים החרדיות בתוכניות מה"ט לומדות במסלולים ייעודיים בסמינרים החרדיים וכ-78% מהן במגמת הנדסת תוכנה. למעשה, הנשים החרדיות מהוות כ-38% מכלל המשתתפים במגמה (יותר מפי שבעה משיעורן בקבוצת הגיל הרלוונטית). אחוזי הדפלום של קבוצה זו גבוהים מאוד - 86%, בעוד שהשיעור הכללי במה"ט נמוך משמעותית.

בעוד ששיעור האקדמאים בישראל גבוה - רמת הכישורים נמוכה. מנתוני סקר PIAAC 19 העולמי עולה כי בהשוואה למדינות ה-OECD, בישראל רמת המיומנות במתמטיקה, בקריאה ובפתרון בעיות בסביבה ממוחשבת נמוכה. בחלוקה לאוכלוסיות ניתן לראות שמיומנויות האוכלוסייה היהודית שאינה חרדית דומות לממוצע ה-OECD, מיומנות החרדים נמוכים מהם במעט למעט בפתרון בעיות בסביבה ממוחשבת, שם מתקיים פער גדול, ואילו רמת המיומנות בחברה הערבית היא נמוכה מאוד. חשוב לשים לב כי גם בניכוי האוכלוסיות המוחלשות בחברה הישראלית מצב המיומנויות אינו טוב - שהרי לכל מדינה יש את האוכלוסייה החלשה שלה - וגם כאשר משווים רק את "החזקים" בישראל למדינות המפותחות בשלמותן, היהודים שאינם חרדים בקושי מגיעים לממוצע ה-OECD.

אחת המגמות הבולטות בשיח העולמי בנוגע לצורות העסקה הינה המעבר להעסקה כפרילנסרים. קיימות כמה הגדרות לתופעה זאת, כאשר אחת הבולטות בהן היא "עובד עצמאי תלוי כלכלית". כלומר: עובד עצמאי שאינו מעסיק אחרים והכנסתו תלויה במעסיק עיקרי. עיקר הגידול בתחום זה בישראל בעשור האחרון היה בקרב נשים. ישנה עלייה של פי שניים כמעט תוך עשור בחלקן היחסי מתוך כלל המועסקות, לעומת קיפאון בנתון המקביל בקרב גברים.

העולם מצוי בעיצומה של מהפכה טכנולוגית מהירה ומשמעותית. די אם נזכיר כי עד לפני עשור לא היו ברשותנו טכנולוגיות מובייל, ענן ומדיה חברתית. על פי התחזיות, טכנולוגיות כגון בינה מלאכותית, מערכות לומדות ו"אינטרנט של הדברים" ישפיעו על כל ענפי המשק ועל סדרי עולם כלכליים, חברתיים ופוליטיים.

על פי ההערכות, המציאות החדשה תוביל לכך שתחול ירידה חדה בתפקידי מזכירות וניהול משרד לעומת עלייה במקצועות כמו הנדסה ומחשבים. במקצועות הכלכלה, קשרי הלקוחות והבנייה לא יחול כנראה שינוי מהותי בשנים הקרובות. במשרד העבודה מסבירים כי עקב השינויים הטכנולוגיים, בשנים האחרונות ישנה ירידה במספר המועסקים בתחום עיבוד המתכת הקונוונציונלי מצד אחד, ומצד שני: עלייה במספר המועסקים בתחום עיבוד שבבי ממוחשב.

בגילאי 25-34 ניכרת מגמה של גידול כולל במספר העובדים במקצועות כמו מעצבי פנים, מרפאים בעיסוק, צלמים ומתכנתי יישומים. העלייה במגמה הינה בשיעורים של 20%-80% - שיעורים הגבוהים משיעור הגידול הכללי במספר העובדים במשק בשנים אלו, העומד על 11%.

במקביל לכניסה של עובדים צעירים למשלחי יד מסוימים, אפשר לראות מגמה הפוכה במקצועות אחרים, ששיעור המועסקים בהם שגילם 45 ומעלה גדל. עם זאת, חלק מאותם משלחי יד הם כאלו שניתן לראות כי מספר המועסקים בהם נמצא במגמת ירידה בין השנים 2012 ל-2016, בעוד שיעור המבוגרים בהם עולה, כלומר לא נכנסים עובדים חדשים למקצוע ואין עתודות כוח אדם למקצועות אלו. מדובר במקצועות כגון מפעילי מכונות קונוונציונליות, מטפלים סיעודים בבתים פרטיים, חייטים ותופרים, מורי נהיגה ונהגי אוטובוסים וחשמליות. במשלחי יד אלו נרשמה עלייה בקרב עובדים מבוגרים, אך מחקרים רבים מסמנים אותם כ"משלחי יד בסיכון לאוטומציה". ייתכן שצעירים המשתלבים בשוק העבודה המודרני אינם נוטים לעסוק במקצועות אלו, בין היתר מסיבה זו.