תמימות דעים נדירה שוררת בין שני המנהיגים ערב פסגת האנוי: שניהם מעריצים את מנהיג קוריאה הצפונית קים ג'ונג און, ובגלוי, שניהם מעוניינים לצאת עם מסמך שיראה התקדמות. חשוב מכל - שניהם מעוניינים, ובגלוי, להוציא את הכוחות האמריקניים מקוריאה הדרומית. כשאלה תנאי הפתיחה של מה שאמור היה להיות משא ומתן נוקשה ובמרכזו בכלל נושא אחר - סגירת תכנית הגרעין של קוריאה הצפונית והשמדת מאגר הנשק הגרעיני שלה - לא נתפלא אם אכן יושג הסכם, וכלל לא נתפלא אם ההסכם יהיה, ברובו אם לא בכולו, לטובת קוריאה הצפונית.
פעם נוספת מתברר שלנשיא ארצות הברית דונלד טראמפ יש הערכה בלתי מוסברת לשליט קוריאה הצפונית, שאותה הוא מפרסם בפומבי בחשבון הטוויטר שלו ובהצהרותיו. נניח בצד את הנושא שמדובר במשטר הטרור והרודנות הגרוע בעולם, אפילו מבחינת משא ומתן - והרי שניהם מגיעים לצורך זה - התחום שבו טראמפ אמור להיות אלוף, אתה לא מגיע למשא ומתן כשאתה מפרסם בפומבי עד כמה אתה מעריך את הצד השני ומאמין בו.
לקריאה נוספת בנושא
יומיים לפסגת טראמפ-קים: "צפון קוריאה נותרה איום גרעיני"
צפון קוריאה: ארה"ב לא תהיה בטוחה ללא תוצאות בפסגה עם טראמפ
עריק צפון קוריאני בכיר: קים לא יוותר על הגרעין
טראמפ מפחית את הציפיות: הוא כבר לא מדבר חד משמעית על הפיכת חצי האי הקוריאני למפורז מנשק גרעיני. עם זאת, הוא כן משוכנע בכך שקוריאה הצפונית יכולה להפוך לאחת המעצמות הכלכליות המובילות בעולם, בין השאר בזכות הובלתו של קים, ובטוח שגם הוא רוצה בכך. איש הרי לא מנע מקים מלהפוך את מדינתו לדמוקרטיה קפיטליסטית, ובה זכות קניין, זכות דיבור, בלי קשר לארצות הברית.
באופן נדיר, כל הצדדים מביעים אופטימיות רבה לקראת הפסגה. זה קשור לרמת הציפיות. נשיא קוריאה הדרומית מון ג'ה-אין פרסם לקראת הפגישה הצהרה שכולה אופטימיות. בכלל, השלטון בהצהרתו של מון אין כמעט התייחסות לנושא הגרעין הצפון קוריאני, ואין שום דרישה לקוריאה הצפונית להתפרק מנשקה הגרעיני. מדובר רק על אפשרות לתום הסכסוך האחרון מהמלחמה הקרה, אפשרות להגיע להבנות ולשגשוג. מטרות ראויות, בלי ספק, בלא שמץ של ציניות.
השאלה היא מה ארצות הברית רוצה. מבחינת הממסד הביטחוני, הדרישה הייתה תמיד פירוק נשק מלא וניתן לבדיקה ופיקוח. הדרישה מאיראן, למשל. ניתן לתהות מדוע ממשל טראמפ יצא מהסכם הגרעין האיראני, שאין מחלוקת על כך שכעת לפחות עומד בתנאיו, ובה בעת הולך לקראת קוריאה הצפונית שיש לה תכנית מוכחת ומאיימת הרבה יותר על ארצות הברית, ולא דורשים ממנה את אותן דרישות באותה חומרה. אולם זה סיפור אחר.
הממסד רוצה פירוק נשק גרעיני מלא - טראמפ יסתפק בהצהרות. כך עשה בעבר, אחרי פסגת סינגפור, והוא אפילו לא הגיב על ההצהרות האחרונות המגיעות מקוריאה הצפונית, לפיהן אם הפסגה תיכשל ההשלכות תהיינה קשות וארצות הברית תעמוד בפני איומים קטלניים. הצהרות שהיינו מצפים לאיזו מילת תוכחה מטראמפ לגביהן, ערב ועידת שלום.
טראמפ כנראה יהיה מוכן להמשך המצב הקיים - שיש בו צדדים חיוביים: אין שיגורי טילים ואין ניסויים גרעיניים. השאלה מה יהיה מוכן לתת תמורת מה: אם קים מוכן, נניח, להתחייב לפירוק עוד מתקן גרעיני, או פירוק טילים המגיעים לארצות הברית - האם טראמפ יוציא את הכוחות האמריקניים מקוריאה הדרומית? האם יסיר את מטריית ההגנה הגרעינית האמריקנית? הוא הצהיר שהוא רוצה להוציא את הכוחות. הוא הפסיק את התמרונים המשותפים. שני דברים שהוא רוצה - וקים רוצה מאוד. שניהם לרעת קוריאה הדרומית והביטחון הקולקטיבי באזור.
האנוי - מיקום מעניין ומלא באירוניות
הפסגה נערכת בהאנוי, מקום מעניין ומלא אירוניות: וייטנאם חולקה בפועל בין הגוש הקומוניסטי למערב יחד עם קוריאה. בשתיהן היו התחייבויות לדמוקרטיה - שלא קרו. בשתיהן היו מלחמות קשות בין המערב לבין הקומוניסטים. בקוריאה המלחמה הסתיימה בתיקו, ותיאורטית נמשכת עד היום. בוייטנאם צרפת ואחריה ארצות הברית הובסו והסתלקו. אם נמשיך עוד קצת את ההקבלות - בוייטנאם נחתם הסכם שלום ושני החותמים קיבלו פרס נובל לשלום.
שנתיים אחרי ההסכם והנסיגה האמריקנית הסופית הצפון תקף, וכבש את הדרום תוך שבועות ספורים. ההתחייבויות האמריקניות לסיוע במקרה של הפרה נותרו על הנייר. וייטנאם היום מאוחדת - בשליטת יורשיו של הו צ'י מין. כיום היא רוצה להתקרב לארצות הברית ולהפך, והיא "מתמערבת" יותר ויותר. ועדיין, ברגע האמת, אחרי שארצות הברית הוציאה את חייליה היא לא עמדה בהתחייבות לסייע לבת בריתה.
סין מתבוננת בעניין רב במתרחש. מיקום הוועידה לא מוצא חן בעיני בייג'ינג - ויייטנאם מדינה סוררת מבחינתה, שנלחמה בה מלחמת גבול, וניצחה, וכעת נמצאת במחנה המדינות החוששות מהתעצמותה. סין תומכת בקוריאה הצפונית, אך רוצה שקט בזירה הזו.
ויש לה סיבות רבות: בעוד טראמפ עושה את דרכו לוייטנאם הוא השהה את מלחמת הסחר המאיימת לפרוץ שוב בין וושינגטון לבייג'ינג. סין פגיעה כעת למלחמת סחר, ולא מעוניינת בה. היא ממתינה, כדרכה, מחשבת מסלול בזהירות. צריך לומר שעיתוי מלחמת הסחר - או השהייתה - מבחינת טראמפ הוא עיתוי מעולה להפעיל מנופי לחץ על בייג'ינג כדי שזו בתור תפעיל לחץ על פיונגיאנג.
מבחינת הציפיות, ברמה האישית כמעט אין ספק שהפסגה תהיה מעולה. הצהרות מלאות אופטימיות יינשאו. השאלה היא המהות: מדובר בתהליך. תהליך שבו עד כה שני הצדדים מרוויחים - כשקים מרוויח יותר. משטרו לא מאויים עוד, הוא מקבל מעמד שווה לנשיא ארצות הברית פעם שנייה, הוא מחוזר, מפונק במחמאות. שורה של הישגים תמורת הפסקה, אולי זמנית, בניסויים - ובלי שעד כה פירק ולו פצצה אחת או טיל אחד.
לא ברור מה יהיו הציפיות בסופה של הפסגה או בזו שאחריה. קשה לראות את קוריאה הצפונית מוותרת על הנשק והטילים הגרעיניים, הבסיס למשטר, המשענת הסופית של שושלת קים ולא משנה התמורה.
ייתכן שבסופו של דבר נראה חתימה על סיומה הרשמי של מלחמת קוריאה ושלום בין שתי המדינות האחיות, הצהרה מעורפלת על הרצון בפירוז חצי האי הקוריאני שמשמעותו היא הכרה דה-פקטו בקוריאה הצפונית כמעצמה גרעינית, והמשך הפחתת - או סיום - ההתלהמויות הרגילות שראינו בעבר מכיוון פיונגיאנג. אם נוסיף לכך, וזה אם גדול, פתיחה מסוימת של קוריאה הצפונית לעולם, זה מאזן לא רע בכלל. פחות ממה שדרשו ארצות הברית וקוריאה הדרומית, יותר ממה שיכלו לצפות לו, ריאליסטית - זאת למעשה היא מהות הדיפלומטיה.