סיום הלוחמה והסכם חלקי: הציפיות של טראמפ וקים מהפסגה

האנוי, הבירה הסואנת, המרתקת והצבעונית, היא אחד מסמלי השיקום הכלכלי המרשים של ויאטנם. אחת מהמדינות האחרונות בעולם שעדיין מתנהלת רשמית תחת משטר קומוניסטי. כאשר יבקר בה השבוע מנהיג צפון קוריאה קים ג'ון און וייפגש עם נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ הוא יוכל להיווכח מקרוב ביתרונות המודל הווייטנאמי: חשיבות הפתיחות הכלכלית למערב, אימוץ עקרונות הקפיטליזם, והאפקט שנוצר מהשקעות הענק של חברות זרות.

סביר שקים מודע לכך היטב: כדי לשמר את שלטונו במדינה המבוצרת הוא יצטרך להביא לפריצת דרך כלכלית, ולצורך כך עליו להגיע להסכם שיאפשר את הסרת הסנקציות. אם אכן ברצונו ללכת בעקבות פטרוניו הסינים - שמשמרים ביד ברזל את שלטון המפלגה הקומוניסטית לצד פיתוח כלכלי מואץ - עליו לדאוג למעמד הביניים ולצעירים, אחרת הוא עלול להסתכן באבדן לגיטימציה פנימי.

עוד בוואלה! NEWS:
רוצים להיראות כמו טראמפ או קים? בבירת וייטנאם תספרו בחינם
עריק צפון קוריאני בכיר: קים לא יוותר על הגרעין

מאז פסגת המנהיגים הקודמת ביוני 2018 בסינגפור, לא חלה לכאורה התקדמות בין הצדדים. בפועל השיחות בדרגים שונים נמשכו כל העת, תוך בניית אמון איטית. קים, המתנהל בסבלנות רבה, חזר על מחויבותו להתפרק מהנשק הגרעיני, אם כי לא הגדיר תהליך ומועד. בינתיים הוא עומד בדיבורו להפסיק את הניסויים ולהקפיא את העבודות בכור הגרעיני ביונגביון, ומצפה בתמורה להסרת סנקציות.

למרות הביקורת העוקצנית מצד מבקרי הנשיא האמריקני, נראה ככל שעובר הזמן אכן יש התקרבות והתקדמות בין הצדדים, ובעיקר בגיבוש גישה פרגמטית יותר: הקוריאנים הפסיקו לאיים ישירות על ארצות הברית, והצהירו שהם מוכנים לחדול מייצור פלוטוניום.

משרד החוץ האמריקני הצהיר לאחרונה שהשגת פירוק מלא של הנשק הגרעיני איננו תנאי הכרחי להסכם שלום או להסרת כל הסנקציות. הנשיא טראמפ מצדו הכריז שפירוק הנשק הגרעיני אינו דחוף, והעיקר שהצפון קוריאנים ממשיכים בהקפאת ניסויי הגרעין והטילים. אחת הנקודות הרגישות ביותר היא הדיון שטרם החל על ההגדרה מהו "פירוק מלא של נשק גרעיני", והאם קים יתעקש על הסגת כוחות אמריקנים מדרום קוריאה ויפן. תקוותו של טראמפ להשיג הסכם סופי עד הבחירות לנשיאות בשנת 2020 אינה נראית ריאלית. בינתיים יתכן ויושג הסכם ביניים, בדומה לדרך בה ניהל ממשל אובמה את תהליך המשא ומתן מול איראן, שכלל הסכם ראשוני לפני המשא ומתן על הסכם כולל.

גם שאיפת טראמפ לזכות בפרס נובל לשלום נראית בינתיים מעט מוקדמת; אם יהיה בשנים הקרובות מועמד מתאים לכך בהקשר הקוריאני יהיה זה - לצד טראמפ - נשיא דרום קוריאה, ג'י אין מון. הפוליטיקאי המנוסה, בן 65, הוא בן לזוג פליטים שברחו מצפון קוריאה בשנת 1950, עם תחילת מלחמת קוריאה.

אין מון נחוש להביא להפחתת המתיחות ולהסכם בין הצדדים. הוא זוכה בינתיים לשיעורי תמיכה גבוהים בקוריאה הדרומית, ועשה שימוש מתוחכם באולימפיאדת החורף בדרום קוריאה בפברואר 2018 על מנת לסייע לקים ג'ונג און להראות לעולם "את הצדדים היפים" של פיונגיאנג. בדומה לאולימפיאדת סיאול בשנת 1988 - גם הפעם הקלף האולימפי העלה את מעמדה של דרום קוריאה.

מנהיגי שתי הקוריאות קראו לשקול אירוח משותף בחצי האי של האולימפיאדה בשנת 2032. אם תאושר ההצעה כזו היא תרסן עוד יותר את התוקפנות הפוטנציאלית של קים ויכולה להוות מנוף לשיפור קשרי המסחר עם צפון קוריאה. מון הוא גם זה שתיווך בין קים לטראמפ וטיפל במשברים ערב הפסגה הקודמת בסינגפור. הרבה בזכותו פחת המתח בגבול בין הקוריאות. בינתיים גם הוקפאו תרגילי המלחמה המשותפים של צבא הדרום עם כוחות אמריקנים. מנהיגי שתי הקוריאות קים ומון הצהירו שהם חולקים חלום משותף; הסכם שלום, ואחריו איחוד חצי האי הקוריאני. בפועל קים חושש להיבלע על ידי הדרום העשיר, ואינו שש לשחזר את טראומת התפרקות המשטר הקומוניסטי במזרח גרמניה. רעיון האיחוד נתקל גם בהתנגדות נרחבת בדרום קוריאה, שחלק ניכר מאזרחיה חושש מנטל השיקום האדיר של הכלכלה הנחשלת בצפון, וקבלת האחריות על מיליוני צפון קוריאנים רעבים.

בינתיים ניצל מנהיג צפון קוריאה את ההפשרה כדי להיפגש שלוש פעמים בשנה האחרונה עם נשיא סין שי ג'ינפינג. על רקע המתיחות האמריקנית-סינית מאותת קים לאמריקנים שהוא איננו מבודד. הוא גם מבין כנראה שממשל טרמפ בוחן כל סוגיה גלובלית דרך פריזמת "המשחק הגדול" בין המעצמות. כישלון התהליך הדיפלומטי יגביר עוד יותר את התלות הכמעט מוחלטת של קים בסין. לכן הסכם שלום עם צפון קוריאה הוא גם אינטרס אסטרטגי אמריקני ארוך טווח, שיכול להשפיע לחיוב מבחינתה על מאזן הכוחות בחצי האי הקוריאני למול הדומיננטיות הסינית באזור.

מאז שנת 1998 צפון קוריאה הייתה המדינה היחידה בעולם שביצעה ניסויי גרעין, והפסקתם היא צעד סמלי וחשוב בדרך ליישום האמנה הבין לאומית לאיסור הניסויים, שעדיין לא אושררה. המודיעין האמריקני אמנם העריך לאחרונה שקים לא יוותר על תעודת הביטוח העיקרית לשרידות שלטונו ולא יפרק את מאגר כלי הנשק הגרעיניים. ממילא הנשק הגרעיני מאבד מיוקרתו ההיסטורית: זהו כלי תודעה הרתעתי בלבד, שלא ניתן לעשות בו שימוש בשדה הקרב.

הנפנופים של טראמפ וקים בעבר הלא רחוק בכפתורים האדומים ובטילים הגרעיניים שלהם היו לא יותר משימוש ציני באסטרטגיות מתחום תורת המשחקים, ובהליכה לכאורה על "סף התהום", וזאת במטרה להניע תהליך מדיני.

פסגת האנוי תשווק בוודאי כהצלחה על ידי הממשל האמריקניי. טראמפ אף עשוי להכריז במהלכה על הכוונה לסיים את מצב הלוחמה בחצי האי קוריאני. הנשיא יתקל בוודאי שוב בביקורת ובלעג מצד מתנגדיו, ושני הצדדים בוויכוח ככל הנראה יפריזו: באופק הקרוב לא צפויה הצלחה מידית, וגם לא כישלון מוחלט. התהליך ההיסטורי יהיה כנראה עוד רצוף משברים, אבל נדמה שלפחות יש לו כיוון: רכבת הדיפלומטיה יצאה מהתחנה, גם אם הדרך ליעדה הסופי תהיה מפותלת וארוכה מאוד.