"עוד יהיה כאן ראש עיר אתיופי": הכדורגלן שחולם לכבוש את עיריית נתניה

עוד מימיו כשחקן מכבי נתניה, נהג אמייה טגה למשוך תשומת לב בשל פעילותו האזרחית. כשעלה למגרש עם חולצה הנושאת את הכיתוב "עד מתי אברה מנגיסטו?" ונקנס בידי ההתאחדות לכדורגל, הוא הואשם שביצע "מעשה פוליטי" על כר הדשא. "בסך הכול העליתי למודעות בחור ממוצא אתיופי שנמצא בשבי חמאס", הסביר. "גם לגלעד שליט עשינו את זה". את הקנס הוא שילם להתאחדות באמצעות מטבעות. "לאברה אין לו את הלובי שיש לאחרים. אין למשפחתו את הכוח הכלכלי שיכול להזיז ולשנות דברים, זה הכי קל להתנער מאנשים כאלה".

כשנתיים לאחר מכן, טגה שהפך לקול בולט במחאת בני העדה האתיופית, חוצה את הקווים ומתמודד ברשימתה של ראשת עיריית נתניה מרים פיירברג למועצת העיר נתניה. את הכדורגל, הוא מדגיש, עזב לעת עתה בעקבות פציעה. ברחבי העיר נתלו שלטים עם תמונתו לצד ראשת העיר המכהנת.

לקריאה נוספת
הרבנים כבר החליטו: כשהמועמד לראשות העיר לא באמת צריך להיבחר
דרמה בבחירות בחיפה: נפסלה המועמדת עינת קליש המובילה נגד ראש העיר יהב
יורים לכל הכיוונים, כמעט: המרוץ לראשות עיריית ירושלים מתחמם
"מפציצים אותנו": כך מגיעים המועמדים בבחירות לטלפון שלכם

טגה, בן 33 נשוי ואב לשלושה ילדים וסטודנט למשפטים, הצטרף לרשימתה של פיירברג לאחר פרישתו הצורמת מקבוצת מכבי נתניה, לא הייתה מפלגה בעיר שלא פנתה אליו כדי שיהיה הפנים החברתיות שלה. הוא דמות מייצגת בקרב הקהילה האתיופית בעיר, ואף מדריך בהתנדבות בני נוער ברחבי הארץ בנושאי ספורט. "פנו אליי לא מעט אנשים מכל המפלגות בנתניה", הסביר. "עם חלקם נפגשתי ועם חלקם לא, עשיתי את החישובים שלי איפה אני הכי יכול להשפיע ובדרך שלי, דרך הספורט. קיבלתי החלטה ללכת עם מרים. זאת הייתה ההחלטה הטובה ביותר שעשה גם ברמה האישית, וגם כדי להשפיע ולהחזיר לעיר".

עם זאת, בעולם הספורט יש שטוענים כי הפוליטיקאים בנתניה מנצלים את הספורטאי הלוחם כדי להשיג את קולות הקהילה בעיר. אלא שטגה מצדו, דוחה את הטענות. "אני מייצג גם סטודנטים, גם את אוהדי מכבי נתניה ועוד הרבה אנשים שפזורים בכל רחבי העיר", הבהיר. "יש לי את האנשים שאוהבים אותי ומעריכים אותי הרבה מעבר לספורט, אני מקווה שהעולים מצרפת לא זוכרים לי את הגול שהבקעתי מול צרפת, הדחנו אותה ובפעם הראשונה והאחרונה בהיסטוריה עלינו לאליפות אירופה", הוסיף בגיחוך.

טגה אמנם מתמודד בזירה המוניצפלית, אך הוא אינו נמנע מלסמן את היעד הבא: הכנסת. מבחינתו החלום הוא קבלת תיק הספורט המחוזק היום בידי השרה מירי רגב. לדבריו, הוא קיבל בעבר הצעה להצטרף לאחת המפלגות הגדולות בכנסת, אך הרגיש שזה מוקדם לו מדי. "הייתי מאוד רוצה להצטרף למפלגה של אורלי לוי, מה שהיא מייצגת מאוד קורץ לי". אמר.

בינתיים הוא קורא להשתתפות פעילה יותר של בני העדה האתיופית בחיים הפוליטיים. "עוד לא היה אף פעם ראש עיר יוצא הקהילה בישראל, אבל גם זה יבוא", אמר. "אני מאמין שזה יקרה בבחירות הבאות. אם יש היום סגנים אז למה לא, בתל אביב יש את מהרטה ברוך, בקרית גת יש סגנית ראש עיר יוצאת הקהילה, יש לא מעט חברי מועצה ברחבי הארץ, אני לא רואה סיבה שלא יהיה ראש עיר אתיופי גם בעתיד". הוא אף אינו שולל את האפשרות שהוא בעצמו יבחר יום אחד לתפקיד ראש העיר בנתניה.

כמי שמגיע מכדורגל אתה חושב שתוכל להסתדר עם הדילים הפוליטיים והתרגילים המלוכלכים?

"אני לא מתכוון לשנות את עצמי בשביל אף אחד, יש לי את הדרך שלי, האני מאמין שלי שעל פיו אני אפעל. גם אם לא אצלח את זה אני יודע שעשיתי את זה בדרך הישרה ביותר, אני לא מתכוון לשנות את עצמי בשביל הפוליטיקה, אנשים יצטרכו לקבל אותי לטוב ולרע".

אז איך זה מסתדר עם זה שראש הרשימה שלך מרים פיירברג חשודה בפלילים?

"אם היה לי ספק שיגישו נגדה כתב אישום, לא הייתי מתמודד ולא הייתי רץ איתה ,אבל אני באמת מאמין בחפותה. עם כל הכבוד, עברו כבר שנתיים. אם בכל הכותרות הייתה טיפת אמת כבר היו מגישים נגדה כתב אישום. אני מאמין בחפותה, ובגלל הצטרפתי אליה. אתמול השתתפנו בחוג בית, היא הצליחה להביא 550 אנשים, אם תחברי את כל שאר המתמודדים הם לא יצליחו להביא את המספר הזה. המשמעות היא שאנשים מאמינים בה".

טגה גדל בקרית עקרון לצד חמשת אחיו. בחלוף השנים המשפחה עברה לנתניה. "ההורים שלי עבדו קשה מאוד כדי שלא יחסר לנו דבר", הוא מספר. אביו עוסק בגינון, בעוד שאימו עבדה בפרויקט אתגר, שמכינה את בני הקהילה האתיופית לכיתה א'. מגיל 17 שיחק במכבי נתניה, בליגת העל בהפועל אשקלון, הפועל עכו ואחרי שוב חזר לנתניה. "עוד לא סיימתי את הקריירה", הוא מתעקש, "אני קודם כל צריך לעבור ניתוח, לשים את כל הדברים על כף המאזניים, גם מבחינה משפחתית, אני לא איזה רווק בן 20. אני אקבל את ההחלטה הטובה, אני עדיין חושב שאני יכול לשחק בליגת העל".

חרף הדיבורים על פוליטיקה, טגה עדיין מתאר את הכדורגל כאהבתו הגדולה אחרי משפחתו. אחרי שנאלץ לפרוש, העיתונאי איתי אנגל חיבר אותו לעמותת לתת ומאז הוא מתנדב להרצות לנוער בסיכון. כמי ששואף ביום מן הימים לנהל את תיק הספורט לא חוסך ביקורת מתפקודה של שרת הספורט רגב בכל הקשור לכדורגל ולספורט בכלל.

"מי שמבין בספורט צריך לנהל את הספורט", הוא טוען. "אני יודע מה הספורט עשה לי, לאיזה מקומות הוא יכול להביא ילדים, לרגב אין את ההבנה בספורט, צריך לשים את האנשים המתאימים במקום המתאים, רק מי שחווה ספורט יכול לקדם אג'נדות כאלו: תכניות שיתוף פעולה עם התאחדות הכדורגל, מנהלת הליגה, השחקנים והקבוצות עצמם כדי להכשיר כדורגלנים ליום שאחרי. הנה תראי את גל פרידמן מוכר את המדליה שלו, איפה הבכירים ברמה המדינית שיתערבו בזה? איפה מירי רגב, היא בכלל לא מבינה בספורט, עולה לדבר ברדיו ומבקשת ממנו לא למכור, אוקיי ומה הלאה? למה לא משתמשים באותם ספורטאים ומנצלים אותם לדור העתיד, אלו דברים שמטריפים אותי, יש אנשים שהגיעו להישגים חסרי תקדים, למה שהם לא יהיו חלק מהספורט?"

כמי שלקח חלק פעיל במחאת בני העדה בשנים האחרונות הוא טוען כי לא השתנה הרבה ביחס למצבם בישראל. "אם אני ואת נגיש קורות חיים, זה ברור שקודם יפנו אלייך. המחאה הייתה ונגמרה, המדינה הקימה ועדות על וועדות אבל הגזענות עדיין קיימת בהרבה מקומות, גם בכדורגל במקרה בו השחקן זריהן קרא לשחקן מהקבוצה שלו כושי, אנחנו חיים בחברה גזענית ואם יש משהו שאני אלחם עליו כל חיי זה הגזענות".

עם זאת, לדבריו חל שינוי במצבם של בני העדה המשתלבים בעולם הספורט. "יש היום שחקים מובילים", אמר. "הדור הזה שמשחק בליגת העל הם לא הדור שלי. ההורים שלי למשל, שמרו שבת ולא יכלו להגיע איתי למשחקים, להדריך אותי, ללוות אותי. היום הדור הזה הוא דור שני במדינה, גדלו בארץ, יש יותר פתיחות. בנבחרת ישראל הצעירות השחקנים המובילים הם בני העדה האתיופית". הוא טוען בתקופתו הרבה מאוד שחקנים יותר מוכשרים נפלו בתפר כי לא היה מי שידריך וילווה אותם. "רק מי שהיה לו אופי מספיק חזק, נשאר, רבים מהם היו יותר מוכשרים ממני, באותה מידה גם אני הייתי יכול למצוא את עצמי מחוץ לכדורגל אבל היה לי את האחים שלי שליוו אותי".

כיום, עם התמודדותו על מקום במועצת העיר, הוא נוקט עמדה נחרצת גם בנוגע למקרי האלימות נגד נשים שהתרחשו לאחרונה בקרב העדה. האחרון שבהם היה רצח אנגווץ וואסה בעירו בשבוע שעבר. "רצח נשים זה משהו מדאיג ומזעזע, יש שבעה יתומים בשבועיים", הצהיר. "חייבים לטפל בתופעה הזו בלי שום קשר לעדה האתיופית. אם עשרים נשים נרצחות זה משהו שאמור להרעיד את המדינה".