(בוידאו: נשיא המדינה ראובן ריבלין מתייחס למכת הטביעות)
אביטל רחלי נזרית בת החמש טבעה למוות שלשום (שני)בג'קוזי שבצימר בצפון הארץ. גם היא יצאה עם משפחתה לחופשה בצפון ומצאה את מותה מטרים ספורים מהוריה, ברגע של חוסר תשומת לב.
המוות שלה העלה את מניין הילדים שטבעו למוות מתחילת השנה ל-31 ילדים, מהם 22 שמתו בבריכות פרטיות, מטרים ספורים מההורים. זאת מתוך 62 ילדים שטבעו בשמונת החודשים האחרונים - מספר שיא בהשוואה לשנים קודמות, ועל פי נתוני "בטרם" עלייה בלמעלה מ-100% במקרי הטביעה לעומת אשתקד.
עוד על מכת הטביעות:
מקרי מוות מטרים ספורים מההורים: מכת טביעות הילדים בבריכות
"הנפש של הפעוט הבא זועקת 'הצילו אותי'": מכת הטביעות בצימרים
כשהמוות מכה מתחת לאף: הצלקות של ההורים שילדיהם טבעו לנגד עיניהם
למרות עלייה בטביעות ילדים: תקנות בטיחות הבריכות לא נאכפות
ד"ר שירלי פרידמן, רופאת טיפול נמרץ ילדים בבית החולים לילדים באיכילוב, המטפלת בילדים הטובעים, יצאה בשבוע שעבר לקבוע את מותה של פעוטה בת חמישה חודשים שטבעה בכיור האמבטיה בעת שאמה רחצה אותה, והשאירה אותה, לפי דיווחי המשטרה, כמה דקות לבדה בכיור. היא טיפלה בפעוטה במשך שמונה ימים עד אשר מערכות גופה קרסו. סיפורה של הפעוטה וילדים נוספים בהם היא טיפלה לאחרונה גרמו לד"ר פרידמן לצאת בקריאה להורים בדף הפייסבוק של בית החולים איכילוב בתל אביב.
"זה הקיץ הכי שחור שאני זוכרת", כתבה היום (רביעי) בפייסבוק ד"ר פרידמן. "כמעט מדי יום יוצא לנו בבית החולים לטפל בילדים שטבעו בבריכה או במים. על תינוקת קטנה, בת חמישה חודשים בלבד, אפילו נאלצתי לקבוע מוות", סיפרה. ד"ר פרידמן פנתה להורים בבקשה למתן תשומת לב רבה יותר לילדיהם. "הורים יקרים, תקשיבו לי, אני זו שצריכה לנתק את המכשירים ולהחזיק לכם את היד ברגע הנורא ביותר בחייכם: תשימו עשר עיניים על הילדים שלכם - מספיקה שניה של חוסר תשומת לב והחיים שלכם ישתנו לעד, ותאמינו לי, ההורים האלו, יישארו מצולקים ועם רגשי אשמה שלא יתאחו לעולם. אני זו שנמצאת לצידם ברגעים האלו ואין מילים שיכולות לנחם".
ד"ר פרידמן קראה לבקר רק בחופים מוכרזים עם שירותי הצלה ולהקשיב להנחיות. "דגל אדום ובוודאי שחור - לא נכנסים למים. "ילד שלא יודע לשחות היטב - לא נכנס למים לבד. אפשר לטבוע במים בכל גובה. מצופים לא מגנים מטביעה - ילד יכול להיסחף ולטבוע עם המצופים. כשהולכים עם הילד לבילוי במים, להשאיר את הנייד בתיק, גם אם לא יהיו תמונות מהבילוי הזה. הטלפון גורם להסחות דעת. עדיפה תמונה פחות וילד חי", כתבה. גם באשר לצימרים הזהירה פרידמן: "כשהולכים לצימר - רק כזה שהבריכה מגודרת וסגורה ש[הפעוט] לא יכול להגיע לשם לבד", וקראה גם "לא להשאיר מים עומדים, אפילו בגובה של שני סנטימטר. לא בדלי, אמבטיה או בריכה מפלסטיק. כלום".
לדבריה של ד"ר פרידמן, ילדים אינם מראים סימני מצוקה לפני שהם טובעים, ונזק חמור עלול להיגרם להם במהירות. "נזק בלתי הפיך למוח מתחיל אחרי 4-6 דקות בלבד של חוסר בחמצן - יש הרבה ילדים שנותרו נכים קשה מאוד בגלל זה". היא סיכמה את הפוסט בקריאה נחרצת: "תצאו, תיהנו מהקיץ, תחגגו עם הילדים, גם בתוך המים, אבל רק כשאתם ביחד איתם ומחזיקים להם את היד כל הזמן הזה. אני לא רוצה לראות אתכם יותר כאן אצלנו".
אולם, לא רק הצוותים הרפואיים בבתי החולים נאלצים להתמודד עם המראות הקשים של ילדים כה קטנים, שגופם קורס בגלל תאונה שאפשר למנוע: המראות הללו מהדהדים גם לצוותי הרפואה בשטח שמוקפצים למקום דקות ספורות לאחר הטביעה, רבים מהם הורים בעצמם. "זה פשוט מטורף הקיץ הזה. אנחנו מוקפצים כל הזמן אבל בסופו של דבר מי הם המתים? ילדים תמימים, לא חולים. הם מגיעים לבריכה ליהנות ופתאום מוצאים את מותם. זה כל כך אכזרי בעיניי. מספיקה פעם אחת לראות טביעה מול העיניים כדי להבין כמה זה אכזרי, וגם מאד מיותר", מספר דוראל ארזואן, פרמדיק מד"א המסונף גם לים המלח וערד בעונה החמה.
ארזואן עובד במד"א מזה שבע שנים, ולפני כן היה מציל בבריכות המלונות ים המלח. כאשר הוקפץ לנסות להציל את הילדה בת ה-10 שטבעה למוות בבריכת מלון ליאונרדו, חשכו עיניו. "זה היה בשמונה בבוקר, שעה מאד רגועה. ילדה בת 10 הגיעה לשחות במלון, לא הפעם הראשונה שלה שם. מצד אחד מדובר בילדה גבוהה יחסית, לא קשה לשים לב אליה והבריכה די ריקה בשעות האלו, ומצד שני זו שעת בוקר. גם ההורים עסוקים בארגון וגם המצילים עסוקים בהכנת הבריכה - הייתי מציל שם, ואני מכיר כל בלטה בבריכה הזאת", הוא מספר בראיון לוואלה! NEWS, "אחרי כמה דקות, מתרחץ אחר פשוט זיהה גופה על הקרקעית. הוא צעק לשני המצילים במקום, הם זינקו ושלפו אותה, התחילו החייאה על שפת הבריכה והזעיקו אמבולנס. אנחנו היינו פנויים והגענו תוך שתי דקות. אחרי חצי שעה נאלצנו לקבוע את מותה. המקרה הזה מאד כואב. הקיץ הזה ספציפית זו מכה הזויה, שלא הכרתי מעולם".
מרבית הטביעות מתרחשות דווקא בבריכות פרטיות בביתם של הטובעים או בצימרים. אריאל פלאוט, פרמדיק מד"א במרחב לכיש, טיפל פעמיים בחודשים האחרונים במקרים כאלה. לפני מספר חודשים הייתה זו פעוטה בת שנתיים מאשדוד שאביה שמר עליה בבריכה הביתית. הוא נכנס לכמה דקות בחזרה לבית, וכשיצא ראה את שער הבריכה פתוח ואת בתו צפה. "הוא מיד הוציא אותה החוצה והתחיל פעולות החייאה ואנחנו המשכנו ופינינו לבית חולים קפלן. לשמחתי היא שוחררה אחרי מספר ימים אבל זה אירוע שאפשר להגדיר אותו נס. לצערנו רוב אירועי הטביעה שמגיעים להחייאה מסתיימים בטרגדיות", הוא אומר ונזכר במקרים נוספים.
במקרה נוסף הוא הוזעק ביום שישי אחד לבריכה ציבורית במושב עין צורים שליד קריית מלאכי, לאחר שבן שמונה טבע בבריכה. פלאוט הצליח להשיב לו את הדופק, אך נזק קשה נגרם למוח וכעבור שבועיים הילד נפטר. מקרה קשה וכואב אירע בסביבתו של פלאוט רק בשבוע שעבר - מקרה שלא הוא טיפל בו. נער בן 15 טבע אז למוות, לאחר שקיבל מכה בעת שקפץ לירדנית. אותו נער היה החבר הכי טוב של בנו, והוא גם זה שמשה את הנער מהמין וביצע בו החייאה עד שמד"א הגיעו למקום. "הבן שלי שבור. אנחנו בהרבה שיחות וחיזוקים, לא קל לו", הוא אומר.
"לצערי הרב אי אפשר להגיד שהטביעה בצפון מחזירה אותי לפלאשבק. אני מסתכל על זה כמגיפה. אם בקיץ שעבר הייתה מגיפה לאומית של שכחת ילדים ברכבים אז לצערי אנחנו מתמודדים עכשיו עם טביעה, וזו תאונה שאפשר למנוע. זו לא גזרת שמיים, אם בנאדם יושב עם הילדים שלו שמשחקים בבריכה של 60 ס"מ וחושב שלא יקרה להם כלום - הוא טועה. ילד שנופל על הפנים ולא מצליח להרים את עצמו, הוא יטבע גם ב-20 ס"מ. אם אנחנו עסוקים בטלפון או בלשתות בירה זו בעיה. כל יום אנחנו שומעים על אירוע אחר. אף אחד לא רוצה לאבד את הילד שלו. אני מקווה שאנשים ישאירו אותנו עם בטלה, הלוואי ונציל את הילדים הבאים".