בסצנה שכמו נלקחה מימי המלחמה הקרה, חנו שני מטוסים בנמל התעופה בווינה, כשהם נושאים מרגלים רוסים המוכנים לקראת השלמת עסקת שחרורם בין ארצות הברית לרוסיה. היה זה לפני שמונה שנים, כשממטוס אחד ירדו עשרה מרגלים רוסים ששוחררו על ידי ארצות הברית וממטוס שני יצאו ארבעה אזרחים רוסים שהורשעו בריגול עבור מדינות המערב.
בתוך כשעה וחצי הסתיימה העסקה הגדולה מסוגה מאז קריסת ברית המועצות, שהתנהלה תחת מעטה חשאיות, כזו שמנעה מצוותי הטלוויזיה לקלוט את הסוכנים עוברים מצד לצד. מירב תשומת הלב ניתנה לקבוצת המרגלים ששולחה לחופשי על ידי וושינגטון, ובפרט למרגלת אנה צ'פמן, שתמונתה כבשה את עיתוני העולם עם חשיפת רשת המרגלים שהתחזו לאזרחים אמריקנים מהשורה, אך למעשה הופעלו על ידי שירות ביון החוץ של רוסיה (SVR), שהורה להם לחדור למעגלי ההשפעה בוושינגטון ולהעביר מידע על כך לרוסיה.
לקריאה נוספת בנושא
הרעלת המרגל הרוסי בבריטניה: "מצוד אחרי רשת מתנקשים מיומנים"
משטרת בריטניה: המרגל הרוסי הורעל במכוון בגז עצבים
הקבוצה השנייה זכתה להתעניינות פחותה, לפחות מצד התקשורת המערבית. מחלקת המדינה בארצות הברית הסבירה אז כי הרציונל מאחורי העסקה הוא הרצון להימנע מפגיעה ביחסים העדינים עם רוסיה, תוך שחרורם של אסירים שהיו במצב בריאותי רע. רשת הריגול הוותיקה כבר איבדה מיכולתה לפגוע בביטחונה של ארצות הברית, והנשיא דאז ברק אובמה הוביל מהלך לשיפור היחסים עם רוסיה. רק ימים קודם לכן הוא נפגש בוושינגטון עם נשיא רוסיה דאז, דימיטרי מדבדב.
מי שלא הסיר את עיניו מארבעת ה"בוגדים" היה ולדימיר פוטין. על אף שהחזיק באותה תקופה בתואר ראש הממשלה בשל מגבלות על כהונתו כנשיא, הוא היה ונותר האדם החזק ביותר ברוסיה. פוטין, שהיה מרגל במזרח גרמניה, הפך במרוצת השנים לאדם שעמד בראש שירותי הביטחון הפדרליים (FSB), הגלגול הפוסט-סובייטי של הקג"ב. הוא מינה בכירי השירות לתפקידי מפתח בהנהגה וסמכויות ה-FSB התרחבו בהדרגתיות, ועליו מוטלת האחריות לסגור חשבון עם אויביה של רוסיה מבית ומחוץ.
אחד מקבוצת הארבעה היה סרגיי סקריפל. הוא היה קצין בדרגת קולונל בסוכנות הביון הצבאית (GRU), שלפי רוסיה, גויס על ידי סוכנות הביון הבריטית MI6 ב-1995. סקריפל חשף את זהויותיהם של סוכנים רוסים שהיו פרוסים ברחבי אירופה, מידע יקר מפז עבור כל סוכנות ביון מערבית הרוצה לסכל את מהלכיה של מוסקבה ביבשת.
הקצין המוערך פרש משירות צבאי ב-1999, אך לפי ה-FSB, הוא המשיך להעביר סודות מדינה לבריטניה תמורת מאה אלף דולר שהופקדו בחשבון בנק בספרד. הוא נעצר בסמוך לביתו ב-2004 ובתום שנתיים של משפט הורשע סקריפל ב"בגידה בריגול" על ידי בית משפט צבאי במוסקבה.
הוא הודח מכל דרגותיו ותאריו, ונשלח ל-13 שנות מאסר, עונש שתואר כקל יחסית למעשיו שפגעו קשות בשירותי הביון הרוסיים. ברוסיה דווח בזמנו כי המידע שהעביר ללונדון הביא למעקב צמוד אחרי כמה עשרות סוכנים של ה-FSB, שלבסוף גורשו ממדינות אירופיות רבות.
בימי ברית המועצות, היו מי שציינו, היה מוטל עליו גזר דין מוות מוצא להורג בירייה. התביעה נימקה זאת בכך שהוא שיתף פעולה עם החוקרים ובשל מצבו הבריאותי, וכעבור ארבע שנים הוא זכה לחנינה וגורש מרוסיה באותה עסקת חילופי סוכנים עם ארצות הברית. הוא התמקם בבריטניה עם משפחתו ושמר על פרופיל נמוך, אך מעשיו נחקקו היטב בקרמלין.
כך יעשה למי שבוגד ברוסיה
באותה שנה שבה הורשע סקריפל, עלה לכותרות גורלו של מרגל רוסי אחר. אלכסנדר ליטוויננקו, לשעבר קצין ב-FSB, נמלט מרוסיה בשנת 2000 אחרי שנרדף על ידי הקרמלין בשל התבטאויותיו נגד שירותי הביטחון. עוד כשהיה בשירות, הוא טען יחד עם קצינים נוספים כי ממוניו נתנו הוראה לחסל את האוליגרך בוריס ברזובסקי. ברזובסקי היה אחד מבעלי בריתו של פוטין בתחילת הדרך, אך כמו רבים אחרים נבהל מאופיו הרודני והפך ליריבו. ברזובסקי,
אחד מעשירי העולם נמלט לבריטניה עם עליית פוטין, שהשתלט על נכסיו ברוסיה. ב-2013 הוא נמצא מת בנסיבות מסתוריות בביתו, אחד מיני רבים. בתחילה נקבע כי הוא שם קץ לחייו, אך דוח החקירה נותר פתוח ולא קבע חד-משמעית אם הוא זה שתלה את עצמו או שמישהו "עזר" לו בכך. הוא הצטרף לרשימה הארוכה של מתנגדי פוטין, שמסתלקים מהעולם בדרכים מסתוריות.
אל הממלכה הגיע גם ליטוויננקו, שם קיבל מקלט מדיני וגם אזרחות בריטית. הוא החל לגלות עוד ועוד סודות אפלים ממולדתו, ובספר מהדהד האשים את ה-FSB באחריות לסדרת פעולות הטרור שהרעידו מתחמי מגורים ברוסיה בשנת 1999, כל זאת כדי להעלות את מפקד לשעבר פוטין לשלטון.
הוא הספיק להטיל על פוטין את האשמה ברצח העיתונאית החוקרת אנה פוליטקובסקיה, שנורתה למוות במוסקבה באוקטובר 2006, בטרם הורעל באופן מסתורי חודש לאחר מכן, אחרי שנפגש עם שני סוכני FSB בלונדון. אלו, ככל הנראה, הרעילו את כוס התה שלו בפולוניום-210, חומר רדיואקטיבי נדיר שמעט מעבדות בעולם יכולות לייצר.
היחסים בין לונדון ומוסקבה התדרדרו בעקבות הפרשה, ועשור מאוחר יותר קבעה ועדת חקירה ציבורית כי פוטין הורה על החיסול בעצמו. הקרמלין הכחיש מעורבות כפי שיעשה בכל עת ביחס להאשמות בפעולות זדוניות ובחרחורי מלחמה, ואחד מאותם סוכנים - אנדריי לוגובוי - אף הפך לחבר פרלמנט ולגיבור ברוסיה.
מוות במשפחה
אחרי שזכה לחנינת מדבדב ושוחרר ב-2010, סקריפל התמקם בעיירה השקטה סולסברי, שבדרום-מערב אנגליה. הוא הגיע עם אשתו לודמילה וילדיו, אך הטרגדיות החלו לפקוד את בני משפחתו בזה אחר זה. ב-2012 מתה לודמילה מסרטן, וביולי האחרון מת גם בנו אלכנסדר, בזמן שביקר בסנט פטרסבורג. הוא מת מכשל בכבד, אך קרובי המשפחה נותרו ספקנים לגבי הסיבה הרשמית למותו של אלכסנדר, שהגיע לעירו של פוטין יחד עם בת זוגו. לפי דיווחים שונים, הוא מת מתאונת דרכים.
קצת יותר מחצי שנה לאחר מכן, המשפחה המשיכה להיפגע. ביום ראשון בילו סקריפל ובתו יוליה במרכז קניות בעיר. עדי ראיה סיפרו כי סרגיי היה לחוץ ועצבני, וזעם על המלצרים במסעדה שבה אכלו. הם המשיכו לפאב סמוך, ונמצאו בשעות אחר הצהריים על ספסל מחוץ למרכז הקניות, כשהם מפרכסים ומחוסרי הכרה. נדרשה יממה נוספת עד שזהותו של סקריפל בן ה-66 נחשפה, ובריטניה והעולם כולו חשו דז'ה-וו. עוד מתנגד של פוטין נפגע מחומר לא מוכר בדרך מסתורית, בלבה של מדינה שבה הוא היה אמור להיות מוגן.
סרגיי ויוליה בת ה-33 מאושפזים מאז בתרדמת ובמצב אנוש בבית החולים. גם ליטוויננקו הצליח לשרוד בחיים כמה שבועות שבהם נשר שיערו מהקרינה, עד שההרעלה הקשה הכניעה אותו. ייתכן שהמתנקשים לא רק רצו לחסל את המרגל לשעבר ואת בתו, אלא גם לגרום להם סבל וכאבים עד למותם. יש הרואים בכך שינוי בכללי משחקי הריגול - לא רק פגיעה במרגל או בבוגד עצמו, אלא גם בקרוביו.
בימים שאחרי התקרית, התכנסו מיטב המדענים הצבאיים של בריטניה התכנסו כדי לאתר את עקבות גז העצבים, והכל מצביע על כיוון אחד - רק תשתית מפותחת הייתה יכולה לייצר חומר שכזה, תשתית שרק מדינות מחזיקות בהן, ולא ארגוני פשיעה או ארגוני טרור. התקשורת הבריטית לא המתינה להשלמת ממצאי החקירה כדי להפנות אצבע מאשימה לעבר מוסקבה, שכהרגלה בקודש התגוננה ותיארה זאת כהיסטריה אנטי-רוסית. בציניותה האופיינת, היא אף הציעה לסייע בחקירה.
ממשלת בריטניה נותרה זהירה, אך הבטיחה לנקוט צעדים נחרצים אם אכן יוכח שרוסיה אחראית לכן, כולל החרמת הדרג הדיפלומטי הבריטי את המונדיאל הקרוב. לונדון ספגה בזמנו לא מעט ביקורת על טיפולה בחיסול של ליטווננקו. וגארי קספרוב, אחד ממתנגדיו הבולטים של פוטין, אמר כי התגובה הרפה ההיא אפשרה את ניסיון החיסול האחרון.
על פניו, לא ברורה הדחיפות של רוסיה לחסל את מי שכבר אינו בשירות קרוב ל-20 שנה. ואולם, גורמים ביטחוניים סיפרו לפייננשל טיימס כי סקריפל המשיך לספק מידע לבריטניה ולסוכנויות מערביות אחרות אחרי התמקמותו בממלכה ב-2010. אמנם הערך שלו כמקור מבצעי התפוגג במהירות, אך קצין המודיעין הצבאי לשעבר עדיין החזיק בידע על יכולות הריגול ושיטות המודיעין של ארצו.
לצד החשיבות הביטחונית בהשתקו של מרגל לשעבר בעל ידע רב, לפגיעה בכבוד הלאומי יש משקל לא מבוטל, אם לא רב יותר. באותה שנה שבה שוחרר סקריפל, שחרר פוטין רמז שאפשר לפרשו כאיום ישיר על המרגל לשעבר ולמעשה על כל מי שהוקע כבוגד. "סופם של הבוגדים הוא תמיד רע. שירותי המודיעין חיים על פי החוקים שלהם, והם מוכרים לכל מי שעובד עבור שירות מודיעין", הזהיר אז נשיא רוסיה, בנבואה שממשיכה להגשים את עצמה בכל פעם מחדש.