ותודה לדאעש: הירי לגולן עשוי לסמל את הניצחון הגדול של אסד

(נתניהו נפגש שר ההגנה הרוסי ודן עמו בהתעצמות איראן בסוריה, בשבוע שעבר)

הרמטכ"ל הסורי עלי איוב חתם אתמול (שבת) על מזכר ההבנות בפגישה בדמשק עם עמיתו האיראני מוחמד בקרי. על פי ההודעה שפרסמה סוכנות הידיעות הסורית סאנא, המזכר נועד למסד את היחסים בין הצבאות בתחומים כמו העברת מודיעין, טכנולוגיה ותחומי התמקצעות צבאיים שיביאו "לשיפור הלחימה בטרור". כמה ימים בלבד לאחר שחרורה של א-רקה בירת ארגון "המדינה האסלאמית" (דאעש) בידי כוחות המזוהים דווקא עם הכורדים וארצות הברית, ברור כי מזכר שיתוף הפעולה הזה בין דמשק וטהראן הינו רק טפח נוסף מהאיראניזציה שעתידה לעבור סוריה החדשה ביום שאחרי דאעש.

לעת עתה לפחות, לא נראה באופק מי שיעצור את ההתפשטות האיראנית. הרוסים אולי יעצמו עין לנוכח המתקפה האווירית הישראלית הבאה אך לא יפעלו בשטח כדי לטרפד תכניות איראניות.

גם האמריקנים מעבירים מסר של התעלמות - בכירכוכ שבעיראק, הממשל "מכר" את הכורדים לממשלת בגדאד שזכתה לגיבוי מיליציות שיעיות הנתמכות על ידי האיראנים, ולו רק כדי להותיר את העיראקים קרוב לוושינגטון. אולם יתכן שהתרת דמם של הכורדים מצדם של האמריקנים, תשליך על מעמדה של ארצות הברית ואיראן באופן משמעותי יותר באזור.

עוד בנושא:
אחרי התקיפה: נתניהו ופוטין שוחחו בנוגע לסוריה והגרעין האיראני
רמטכ"ל איראן: "לא מתקבל על הדעת שהציונים מפרים ריבונות סוריה"
פוטין רוצה משקל נגד לאיראן בסוריה - ומנסה לפייס את ישראל

במובנים מסוימים, כירכוכ עלולה להפוך למה שהייתה המתקפה הכימית של אסד על תושבי רוטה, בפאתיה המזרחיים של דמשק, באוגוסט 2013. החולשה האמריקנית שהתבטאה אז בהבלגה של הנשיא ברק אובמה על אותה "חציית קווים אדומים" שהוא עצמו צייר הובילה לתחושה הכללית במוסקבה, בדמשק ובכל רחבי המזרח התיכון, שארצות הברית מפחדת מדי מכדי להתערב. או במילים אחרות, במלחמה הזו הכול מותר.

במקרה או שלא במקרה, במקביל לביקורו של הרמטכ"ל האיראני בסוריה נורו אתמול לפנות בוקר חמש רקטות מסוריה לרמת הגולן. ייתכן אמנם שאכן מדובר ב"תאונת לחימה" (או, זליגה) נוסח אלה שקרו לא פעם בשנים האחרונות. ועדיין, משהו באירוע אתמול נראה חשוד, אולי אפילו יכול להתפרש כהעברת מסר סורי. ראשית, שעת התקרית - חמש לפנות בוקר לערך. לרוב, הלחימה בצד הסורי בין כוחות תומכי המשטר לבין מתנגדיו מתנהלת לאור יום, ולא בשעה מוקדמת כל כך, כשעדיין חשוך. שנית, שיגור של חמש רקטות ברצף אינו מאפיין "זליגות" קודמות ומעלה אף הוא חשד שאין מדובר ביד המקרה.

התקרית הזו מתחברת כמובן לירי טילי הנ"מ לעבר מטוסי חיל האוויר שהיו בגיחה מעל שמי לבנון בשבוע שעבר ולהחרפת הטון מצד דמשק. ההתפתחויות הללו מסמלות במידה רבה את העלייה בתחושת הביטחון של דמשק. רק אתמול כבש צבא אסד, יחד עם חברי מיליציות שיעיות, את העיירה אל-קריאטין הנוצרית, ששימשה בשבועות האחרונים בסיס יציאה דווקא לפעילי דאעש שהסתננו אליה.

כך עם שלל ניצחונות צבאיים וכאשר טהראן לצדו, יחד עם אלפי חברי מליציות שיעיות מעיראק, פקיסטן ואפגניסטן, וכן עם כ-8,000 פעילי חיזבאללה חמושים היטב, ניתן לשער שהנשיא הסורי מרגיש שהוא על סף ניצחון. ואולי בעיניו זה הזמן לנסות להעביר מסר לישראל כי "אנחנו לא מפחדים".

אם יש מישהו, גורם אחד מרכזי, שלו חייב בשאר אסד את שרידות שלטונו, הרי שזה ארגון דאעש. אי אפשר להתעלם מחלקה של רוסיה בהצלתו של אסד, או מזה של חיזבאללה. אבל הארגון השיעי הלבנוני לא הצליח להביא לתמורה של ממש במלחמה והנשיא הסורי היה על סף תבוסה כל עוד הרוסים לא התערבו. מה בעצם הביא להתערבות הרוסית שהביאה לשינוי בפני המלחמה? אחת הסיבות המרכזיות הייתה החשש מפני התפשטותו של דאעש, כארגון וכרעיון, לכיוון השטח העלאווי שבו יש לרוסים אחיזה בעלת חשיבות אסטרטגית וכן לזירה הרוסית ולמדינות ברית המועצות לשעבר.

לא בטוח כלל שאם המשטר הסורי היה נלחם באופוזיציה נוסח "צבא סוריה החופשי", או קבוצות מתונות אחרות, מוסקבה הייתה ממהרת להתייצב לצדו של אחד העריצים הגדולים של ההיסטוריה המודרנית. אדם שאחראי למותם של כחצי מיליון בני אדם פחות או יותר - בעינויים, בהוצאות להורג, בנשק כימי. במובן הזה, דאעש שהיה לאיום הצבאי הגדול ביותר על שלטונו, היה למעשה גם חבל ההצלה של משטרו של בשאר אסד.