פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      ארה"ב עמדה מנגד - וצפתה בבעלי בריתה מובסים בידי איראן

      צבא עיראק, בסיוע מיליציות שיעיות הנתמכות בידי טהראן, סילק את הכורדים במהירות משטחי מחלוקת וריסק את חלום העצמאות שלהם. טראמפ אמר כי הוא אינו לוקח צד בסכסוך, והניח לשותפיו היעילים ביותר נגד דאעש להיכנע ללא קרב. נטישת הכורדים צריכה גם להדאיג את ישראל

      ארה"ב עמדה מנגד - וצפתה בבעלי בריתה מובסים בידי איראן
      צילום: רויטרס, עריכה: יאיר דניאל

      זה היה מהיר ממה שאפשר היה לצפות. הכוחות הכורדיים, הפשמרגה, שקנו לעצמם שם בינלאומי על הצלחותיהם הכבירות נגד ארגון "המדינה האסלאמית" (דאעש), ויתרו ללא קרב של ממש על שטחים אסטרטגיים. מבלי התנגדות, נסוגו בימים האחרונים הלוחמים מעמדותיהם במחוז האסטרטגי כירכוכ, ואפשרו לצבא עיראק, יחד עם מיליציות שיעיות הנתמכות על ידי איראן, להשתלט על מבני השלטון ומתקנים אסטרטגיים.

      הכוחות ששלחה בגדאד מיהרו להסיר את דגלי החבל הכורדי, שהונפו בעיר השנויה במחלוקת והייתה בידי הכורדים מאז קיץ 2014 - במהלך הקריסה המסחררת של כוחות הביטחון העיראקיים מול לוחמי דאעש השועטים. במקומות מסוימים, הם הניפו דגלי מיליציות והסירו את תמונותיו של מנהיג החבל הכורדי מסעוד ברזאני, שהימורו על קיום משאל עם על עצמאות החבל מתחיל להתברר ככישלון צורב. במקומו, נתלו תמונותיו של המנהיג העליון של איראן, עלי חמינאי.

      עוד בוואלה! NEWS:
      שגרירת ארה"ב באו"ם: איראן קשורה לכל איום במזרח התיכון
      סיבוב ניצחון בכיכר הטרור: תיעוד מהאוויר מבירת דאעש המשוחררת
      חמינאי: המדיניות העוינת של טראמפ לא תבלום את הסכם הגרעין

      חייל עיראקי אוחז בדגל הכורדי הפוך, לאחר כניסת כוחות הצבא לכירכוכ, 16 באוקטובר 2017 (רויטרס)
      חייל עיראקי בכירכוכ, השבוע (צילום: רויטרס)

      הקהילה הבינלאומית כולה התנערה מהמהלך של הכורדים והזהירה את הממשל האוטונומי בארביל, שהיה לשותף היעיל ביותר של המערב נגד דאעש בשנים האחרונות, מההשלכות. ברזאני אולי קיווה שתוצאות חד-משמעיות כמו אלו שהתקבלו במשאל - כ-90% הצביעו בעד התנתקות מעיראק - ישנו במשהו את הגישה של המערב, אך לשווא.

      הוא נותר מבודד כמעט לחלוטין, כשהעובדה שישראל הייתה היחידה שהביעה תמיכה מפורשת בעצמאות הכורדים הייתה לו לרועץ. משאל העם איחד את השורות בין איראן, עיראק וטורקיה, ואלו התקבצו כדי להעניש את הכורדים. הגבולות נסגרו, השמיים האוויריים ננעלו והחבל, ששמר על יציבות ביטחונית באופן יחסי בהר הגעש שהתחולל באזור, כבר מרגיש בכיסו את הפגיעה הכלכלית.

      ראש ממשלת עיראק חיידר אל-עבאדי, מנגד, יוצא מהמשבר כשידו על העליונה. שום מדינה אינה מכירה בעצמאות הכורדים - שבעצמם הבהירו כי מדובר רק במנדט למשא ומתן ואין הם מחפשים להכריז על עצמאות באופן חד-צדדי - וכוחותיו הצליחו להשתלט על מתקני אנרגיה אסטרטגיים ועל שטחים נרחבים, כשהם נתקלים בהתנגדות קלושה עד לא קיימת.

      לוחם מיליציה שיעית מאחורי תמונה של חמינאי במבנה השלטון בכירכוכ

      אל-עבאדי השיעי, שעל אף היותו בקשרים טובים עם איראן אינו סר למרותה, הבטיח בשבוע האחרון כי אין בכוונתו לצאת למבצע צבאי נגד הכורדים. מבחינתו, הוא עמד בהבטחה - בהודעתו על תחילת המהלך ביום שני, הוא טען כי מטרתו היא להשיב את הסדר והביטחון בכירכוכ למרותה של המדינה וקרא לפשמרגה לשתף עם הממשל בבגדאד פעולה. זאת, בעיניו, אינה מלחמה אם כי השלטה מחודשת של הריבונות.

      תמונה אבסורדית

      מי שסייעו להתקדמות המהירה אל תוך שדות הנפט של כירכוכ, היו כוחות "חשד א-שעבי", ארגון גג שתחתיו פועלות שורות מיליציות, רובן שיעיות ופרו-איראניות. יום לפני כן דווח על הגעתו לאזור של מפקד כוח קודס במשמרות המהפכה, הגנרל קאסם סוליאמני, שמשמש אחד משחקני המפתח באזור מאז עליית דאעש. וכך נוצרה תמונה אבסורדית - צבא עיראק, שהוכשר וצויד על ידי ארצות הברית כדי להביס את דאעש, הדף את הפשמרגה, שאומנו בידי וושינגטון למטרה דומה, כתף אל כתף עם הכוחות השיעיים הפרו-איראניים, שנקלעו לא אחת לעימותים עם הקואליציה האמריקנית.

      זו הייתה עדות מי יודע כמה לחולשתה של ארצות הברית בהשפעה על ההתפתחויות באזור, ואולי לחוסר רצונה. אחרי שדחקה ללא הצלחה בברזאני לסגת ממשאל העם בחודשים האחרונים, היא עברה לקריאות לשני הצדדים לפתור את המשבר בדיונים - אולם גם הפעם הם המשיכו בשלהם. מידת המעורבות של ממשל טראמפ הייתה פחותה, ושום גורם בכיר בממשלו לא נשלח לעיראק כדי להאיץ את הדיאלוג בין בגדאד לארביל.

      מפת עיראק כורדים (עיבוד תמונה)

      הקואליציה שמובילה ארצות הברית מדגישה כל העת כי היא מתמקדת רק במלחמה בדאעש, ואין היא מתערבת בחלוקת ההשפעה העתידית בעיראק ובסוריה שבעידן פוסט "המדינה האסלאמית". היא מסתפקת בהצהרות לקוניות, ותו לא. "אנחנו לא אוהבים את העובדה שהם מתעמתים, אבל אנחנו לא לוקחים צד", היו דבריו של טראמפ כשנשאל בנושא, ימים ספורים אחרי נאומו שבו הבטיח לבלום את השפעת איראן. "לא היינו צריכים להיות בעיראק מלכתחילה".

      טראמפ, למעשה, ממשיך את מדיניותו של קודמו בתפקיד ברק אובמה. טראומת המלחמה בעיראק, שמבחינת הכורדים הייתה ברכה עם נפילתו של סדאם חוסיין, צילקה הן את הדמוקרטים והן את הרפובליקנים, על אף שהאחרונים היו אלו שיצאו למלחמה ב-2003 תחת ג'ורג' בוש. לארצות הברית אין עניין יותר לבחוש בפוליטיקה העדתית-דתית באזור, שאותה היא מתקשה להבין, וכל עניינה נתון לחיסול דאעש - המאיים גם על ביטחונה שלה.

      מצביעים במשאל העם של הכורדים 25 בספטמבר 2017 (רויטרס)
      מצביעות במשאל העם בכורדיסטן, בחודש שעבר (צילום: רויטרס)

      המדיניות הזו צריכה להדאיג גם את יתר בעלות בריתה של ארצות הברית באזור. הכורדים בסוריה, שהובילו את המערכה המוצלחת נגד דאעש, יינטשו עם תבוסתו הסופית של הארגון. ארצות הברית לא תהיה שם כדי להגן על שלטונם העצמי בצפון המדינה, כשטורקיה תחדש את פעילותה נגדם.

      גם לישראל אין מה לתלות תקוות רבות בכך שממשל טראמפ יפעל בתקיפות נגד התבססות איראן בסוריה. הוא גם לא יכול, ובמקרה זה שלא באשמתו. רוסיה השתלטה בהדרגה על דמשק מאז חתמו אובמה וולדימיר פוטין על הסכם פירוק הנשק הכימי של סוריה ב-2013. רוסיה אמנם מעלימה עין מהפעילות של ישראל נגד איראן וחיזבאללה בשמי סוריה, אך היא לא תסלק את איראן מסוריה, לא משנה כמה פעמים יגיע ראש הממשלה בנימין נתניהו לפגישות דחופות עם פוטין.

      דגל כורדיסטן שרוף בעיר כירכוכ, עיראק, 16 באוקטובר 2017 (רויטרס)
      דגל כורדי שרוף בכירכוכ (צילום: רויטרס)

      לא כולם בוושינגטון קיבלו בשלווה את העמידה מהצד של ארצות הברית. הבולט שבהם היה הסנאטור ג'ון מקיין, מבקר ידוע של טראמפ וגם יו"ר ועדת השירותים המזוינים. "אני מודאג מהדיווחים על כך שהאיראנים והכוחות הפרו-איראניים היו מעורבים במתקפה", אמר עם תחילת המבצע. "ארצות הברית מספקת ציוד ואימונים לממשלת עיראק כדי להילחם בדאעש ולהגן על עצמה מפני איומים חיצוניים, ולא כדי שתתקוף את המחוז הכורדי, שהוא בעל ברית חשוב וותיק של ארצות הברית. יהיו השלכות חמורות אם השימוש לרע בציוד האמריקני יימשך".

      לכורדים לא נותרו קלפים של ממש בשרוול. ברזאני החבול אמנם הבטיח כי משאל העם לא היה לשווא והאשים גורמים חתרניים בקרב הכורדים - מפלגת האיחוד הפטריוטי (PUK) של משפחת טלבאני, שהתפצלה מהמפלגה הדמוקרטית של כורדיסטן (KDP) בתבוסה בכירכוכ, אך אל-עבאדי אמר כי זה "שייך לעבר".

      לפי הודעת צבא עיראק, בגדאד וארביל סיכמו על נסיגת הפשמרגה לגבולות יוני 2014, למצב שהיה טרם מסע הכיבושים של דאעש. הכורדים, בסופו של דבר, עסוקים בעימותים פניים וחזרו כמה שנים אחורה במעמדם עם התנפצות נוספת של חלום העצמאות, תסריט שחזר על עצמו כמה פעמים במאה השנה שחלפה מאז קריסת האימפריה העות'מאנית.

      (עדכון ראשון: 19.10.17, 17:00)