פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      מרגישים את הסוף: מה יעלה בגורל יחסי ישראל-ארה"ב אחרי אובמה?

      לאחרונה נרשמו כמה אירועים שחיזקו את תחושת הניכור בין אובמה לנתניהו. אולם עד הרגע בו יסתיימו היחסים הרעועים בין השניים וייכנס נשיא חדש לבית הלבן, ממשל אובמה יכול להפתיע

      מרגישים את הסוף: מה יעלה בגורל יחסי ישראל-ארה"ב אחרי אובמה?
      צילום: רויטרס, עריכה: גדי וינסטוק

      (אובמה: לא מאמין שהסכסוך הישראלי-פלסטיני ייפתר במהלך כהונתי, תחילת החודש)

      לבנימין נתניהו וברק אובמה נותרו בסך הכל עוד שמונה חודשים שבמהלכם הם צריכים לסבול אחד את השני. אובמה יסיים את תפקידו ב-20 בינואר 2017, ואין ספק שהאפשרות שלא לראות או לפגוש יותר את נתניהו, שאותו כינה אובמה בעבר "קוץ בישבן", לא ממש מצערת אותו. בלשכת נתניהו סופרים בינתיים את הימים עד לעזיבת אובמה, אם כי לאור ההתפתחויות האחרונות בבחירות בארצות הברית, כלל לא בטוח שיש לראש הממשלה סיבות לאופטימיות.

      עד שיגיע תאריך הסיום, לא נראה שצפויה תקופה שקטה ביחסי ישראל-ארצות הברית. בשבועיים האחרונים התקבלו שלל עדויות נוספות לחריקות ביחסים של שתי המדינות. מאות אלפי מילים כבר נכתבו לאורך השנים על המתיחות בין אובמה לנתניהו, אבל עבור התקשורת בישראל וגם באמריקה, מדובר ב"מתנה שלא מפסיקה לתת", כאשר כותרת רודפת כותרת.

      עוד בוואלה! NEWS:
      ארצות הברית: נהגת נורתה למוות בידי בנה בן השנתיים
      עקב "הפרובוקציה הרוסית": נאט"ו תציב 4,000 חיילים במזרח אירופה
      מעריצים את שרון ונפעמים מרועי קליין: מה צבאות זרים חושבים על צה"ל?

      ראש הממשלה בנימין נתניהו ונשיא ארה"ב ברק אובמה, הבית הלבן, 9 בנובמבר 2015 (רויטרס)
      בלשכת נתניהו סופרים את הימים לתום כהונת אובמה. שני המנהיגים בבית הלבן, 2015 (צילום: רויטרס)

      כך למשל, בעקבות ההצהרות המתוקשרות של ראש הממשלה נתניהו בנושא רמת הגולן לפני כשבועיים, הבהיר דובר הבית הלבן כי מבחינת ארצות הברית אין שינוי במעמדה של הרמה. הקו המסורתי של ארצות הברית מאז ימי הנשיא הרפובליקני רונלד רייגן, הוא לא להכיר בסיפוח הישראלי ולהמשיך להגדיר את הגולן כשטח כבוש. ההבהרה האמריקנית הגיעה אחרי שנים ארוכות של התעלמות אמריקנית מההשקעה הישראלית הנרחבת בגולן, בניגוד ללחץ האמריקני בכל הנוגע להתנחלויות בשטחים. ההצהרה סימנה את אפקט ה"בומרנג" של הצהרות ראש הממשלה.

      כעבור פחות מיממה, הגיע נאומו של סגן נשיא ארצות הברית, ג'ו ביידן, בכנס של ארגון השמאל היהודי-אמריקני "ג'יי סטריט", שבמהלכו אמר כי הממשל חש "תסכול עמוק" ממדיניות נתניהו בנושא ההתנחלויות. דבריו של ביידן נאמרו חודש וחצי לאחר ביקורו בישראל, שבו סיפר בהתרגשות על החברות האישית ארוכת השנים בינו לבין נתניהו. אלא שמסתבר כי חברות אישית לחוד, ומדיניות חוץ לחוד. ביידן הזהיר שהמהלכים של נתניהו יהפכו את ישראל למדינה דו-לאומית, והביע תקווה כי העמדות המזוהות עם מפלגת העבודה יזכו לרוב בכנסת. בישראל מיהרו להאשים את ביידן, ובצדק, בהתערבות בפוליטיקה הישראלית באופן בלתי-ראוי.

      ראש הממשלה בנימין נתניהו וסגן נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן, משרד רה"מ. 9 במרץ 2016 (לשכת העיתונות הממשלתית , עמוס בן גרשום)
      "חש תסכול עמוק מהמדיניות בנושא ההתנחלויות". ג'ו ביידן בביקורו בישראל בחודש שעבר (צילום: עמוס בן גרשום, לע"מ)

      שבוע חלף והמחלוקת נדדה לתחום אחר: הסכם הסיוע הצבאי החדש שארצות הברית מציעה לישראל. ממשל אובמה מחכה כבר לחתום עם נתניהו על הסכם שיעביר לישראל סכום של יותר מ-30 מיליארד דולר לאורך העשור הקרוב, אבל נתניהו מסרב לחתום. כ-80 סנאטורים שלחו מכתב לנשיא אובמה שבו הם קראו לו להגיע להסכמות עם ישראל בנושא.

      בבית הלבן הגיבו בגיחוך. הסנאטורים יודעים היטב שמי שמעכב את החתימה על ההסכם אינו אובמה, אלא נתניהו. המכתב משמש אותם בעיקר לצרכי פוליטיקה פנימית, כדי להוכיח לתורמים פרו-ישראלים שהם פועלים לחיזוק ביטחון ישראל. מאחורי הקלעים, גם תומכי ישראל מובהקים, כמו הסנאטור הרפובליקני לינדזי גראהם, כבר אמרו לנתניהו שכדאי לו לקבל את ההצעה של אובמה ולשים קץ לסאגה המתמשכת. בתגובה למכתב הסנאטורים, ממשל אובמה יזם בסוף השבוע כתבה ב"ניו יורק טיימס" שממנה עולה בבירור כי נתניהו הוא זה שמעכב את החתימה על הסכם הסיוע.

      מעל שורת המחלוקות הללו מרחפת כל העת "שאלת מיליון הדולר" – מה יעשה ממשל אובמה בנושא הישראלי-פלסטיני בשמונת החודשים שנותרו לכהונתו. החשש הישראלי מהצעת החלטה במועצת הביטחון של האו"ם, הוסר לעת עתה. הפלסטינים הבינו שממשל אובמה לא מעוניין בעת הזו, תוך כדי מערכת הבחירות, ליצור משבר נוסף מול ישראל. במקום לפנות לאו"ם, אבו מאזן החליט לשתף פעולה עם היוזמה הצרפתית לכינוס ועידת שלום בינלאומית בחודשי הקיץ. באופן רשמי, גם האמריקנים תומכים ביוזמה, אם כי לא ברור כיצד בדיוק מתבטאת המעורבות שלהם.

      הסיכוי שארצות הברית תחליט להימנע מהטלת וטו על הצעה "בעייתית" מבחינת ישראל, יהפוך לממשי רק אחרי נובמבר, במהלך החודשיים שבין סיום הבחירות לבין השבעת הנשיא או הנשיאה הבאים. בשלב הזה, משוחרר מלחצים פוליטיים, עשוי אובמה להפתיע. אבל עד אז, יש לפחות חצי שנה שבמהלכה הממשל ימשיך להתלבט ולשקול גם דרכי פעולה אחרות.

      הממשל האמריקני צריך להציג תכנית לפתרון הסכסוך

      אחת ההצעות המעניינות בהקשר הזה הועלתה השבוע על ידי דן קרצר, לשעבר שגריר ארצות הברית בישראל ומי שנחשב מקורב לבכירי ממשל אובמה. במאמר שפרסם באתר הפוליטי The Hill, כתב השגריר לשעבר כי על הממשל האמריקני להציג תכנית מפורטת לפתרון הסכסוך, בדומה ל"מתווה קלינטון" שהציג הנשיא הדמוקרטי לשעבר בשבועות האחרונים לכהונתו בשנת 2000. את "מתווה אובמה" מציע קרצר לבסס על סבב המשא ומתן הישראלי-פלסטיני האחרון, שאותו הוביל שר החוץ האמריקני ג'ון קרי.

      במהלך השיחות של קרי הביע ראש הממשלה נתניהו הסכמה עקרונית להקמת מדינה פלסטינית על בסיס גבולות 1967 עם חילופי שטחים. הפרט הזה, שדווח בכמה כלי תקשורת בישראל ובעולם, זכה לאחרונה לאישור פומבי של ד"ר ערן לרמן, מי שכיהן בתפקיד בכיר במועצה לביטחון לאומי של נתניהו. לרמן אישר את הפרסומים בנושא בראיון שהעניק ל"מקור ראשון". קרצר קרא לממשל אובמה להפוך את ההסכמה הזו לבסיס לכל הסכם עתידי, באמצעות פרסום "מסמך המסגרת" של קרי, שעליו אמור היה להתבסס השלב המתקדם יותר של המשא ומתן.

      לצעד כזה תהיה משמעות חשובה כלפי כל ממשל עתידי, במיוחד לאור העובדה ששני המועמדים המובילים כרגע לנשיאות – הילרי קלינטון הדמוקרטית, ודונלד טראמפ הרפובליקני – התחייבו לנסות לפתור את הסכסוך הישראלי-פלסטיני אם ייבחרו לתפקיד (טראמפ אף הבטיח לשמש כ"מתווך נייטרלי" בין שני הצדדים).

      אין לדעת מה אובמה יעשה בסופו של דבר. ספק אם הוא עצמו יודע. אבל דבר אחד בטוח: שמונת החודשים הקרובים לא יהיו משעממים בגזרת יחסי ישראל-ארצות הברית, וכפי שהדברים נראים כרגע, בהחלט ייתכן שמה שיבוא אחריהם יהיה מעניין עוד יותר.

      (עדכון ראשון: 22:00)