החיפזון מהשטן? לא במקרה של "שר החוץ של המתנחלים" דני דיין

(ריאיון עם דני דיין באולפן וואלה! NEWS אחרי מינויו לקונסול בניו יורק)

לאלוהי הדיפלומטיה יש כנראה חוש הומור מפותח במיוחד. ביום ראשון השבוע הודיע ראש הממשלה בנימין נתניהו, באופן מפתיע, על החלטתו למנות את דני דיין, לשעבר יו"ר מועצת יש"ע, לתפקיד קונסול ישראל בניו יורק. ההחלטה של נתניהו הפתיעה לא רק את התקשורת והציבור, אלא גם את דיין עצמו. יממה קודם לכן הוא בעצמו עוד לא ידע שהבשורה המשמחת הזאת עומדת לנחות עליו.

בסוף השבוע השתתף דיין בתכנית של ערוץ הטלוויזיה הבינלאומי I24 המשדר מישראל. דיין נשאל במהלך הריאיון מה דעתו על קבלת הפנים שקיבל דונלד טראמפ, המועמד המוביל להנהגת המפלגה הרפובליקנית בארצות הברית, בוועידה השנתית של הארגון הפרו-ישראלי איפא"ק. "אם הייתי אזרח אמריקני, טראמפ כנראה לא היה הבחירה הראשונה שלי לנשיא, אולי לא היה הבחירה שלי בכלל", הוא השיב ואמר: "העמדות והסגנון שלו אינן כוס התה שלי". עם זאת, במקביל הוא הדגיש כי ישראל והארגונים התומכים בה בארצות הברית מוכרחים לשתף פעולה עם טראמפ, להכיר במעמדו כמועמד מוביל במפלגה הרפובליקנית ולוודא שאם ייבחר לנשיא, הוא יהיה אוהד כלפי ישראל.

התשובה של דיין בריאיון הזה מעידה באופן ברור על כך שנכון לסוף השבוע, לדיין לא היה שמץ של מושג שהוא בדרך לייצג את מדינת ישראל בניו יורק. דיין זכה בשנים האחרונות לכינוי "שר החוץ של המתנחלים" בגלל הפעילות הדיפלומטית הענפה שלו לטובת ההתנחלויות. הוא ביקר בבירות החשובות באירופה, נפגש עם פקידים בכירים בבית הלבן, הופיע בפורומים יוקרתיים, ובכל מקום ייצג את עמדותיו – נגד מדינה פלסטינית, בעד המשך הבנייה בשטחים – באופן הטוב ביותר שהמתנחלים היו יכולים לבקש. הוא דיפלומט מוכשר, המכיר היטב את הקודים של העולם המדיני, ולכן אין שום סיכוי שהדברים שאמר על טראמפ בשבוע שעבר היו נאמרים אם דיין היה חושב שיש אפילו סיכוי של אחוז בודד שהוא יגיע לבסוף לניו יורק.

עוד על סאגת המינוי של דיין:
המחלוקת על מינוי דני דיין לשגריר: 40 דיפלומטים ברזילאים מתנגדים
סאגת השגריר: גם ישראל אשמה בסחבת המינוי של דני דיין
דני דיין: "700 אלף ישראלים בשטחים פסולים מלכהן כשגרירים"

באותו ריאיון דיין גם השתלח בארגון השמאל היהודי-אמריקני ג'יי סטריט, כאשר אמר כי "הם תומכים בכל המועמדים האנטי-ישראלים. ככל שאתה יותר אנטי-ישראלי, ג'יי סטריט יותר תומכים בך. זה בלתי-יהודי". דיין ידוע בישראל כמי שאינו מתבייש ואינו מנסה להסתיר חברויות עם אנשים מהצד השמאלי של המפה הפוליטית, וזוכה להערכה על נכונותו לנהל שיח מכובד גם עם אלה שהוא אינו מסכים איתם.

צחוק הגורל הוא שאפילו ארגון ג'יי סטריט, שאותו תקף דיין בריאיון, הוציא בתחילת השבוע הודעה ובה נכתב כי לצד המחלוקת הקשה שלהם עם עמדותיו של דיין, "מדובר באדם ראוי, איש של דיאלוג שמוכן להקשיב גם לדעות אחרות, תכונה חשובה מאין כמוה לדיפלומט". זה קרה לפני שדבריו של דיין באותו ריאיון הובאו לתשומת לבם של ראשי הארגון. דיין הודה בינתיים כי זו הייתה אמירה "לא דיפלומטית", אבל אי אפשר להאשים אותו, שכן בשעה שהוא אמר את הדברים הוא אכן לא היה דיפלומט של ישראל, אלא אזרח פרטי, וכלל לא ידע שהמינוי לתפקיד בניו יורק עומד ליפול בחיקו.

התקרית הקטנה הזו היא תוצאה של הסאגה הארוכה של מינוי דיין, שהתחילה בקיץ שעבר כאשר נתניהו הודיע על כוונתו למנות אותו לשגריר ישראל בברזיל. זה נתפס אז כמהלך מעניין ומקורי – למנות את אחד ממנהיגי המתנחלים לתפקיד שגריר ישראל במדינה החשובה ביותר באמריקה הלטינית. ברזיל לא הייתה הבחירה הראשונה של דיין. הוא עצמו ביקש מנתניהו כבר אז ללכת לניו יורק, ששם האמין שיוכל להשפיע בצורה האפקטיבית ביותר על ההסברה ועל הדימוי הציבורי של ישראל. אלא שנתניהו הבהיר לו כי ניו יורק אינה על הפרק וכי הוא מעוניין לשלוח אותו למדינה שהופכת לכוח עולה בזירה הבינלאומית.

דיין קיבל את ההצעה ללכת לברזיל אחרי התלבטות קלה, ומיד התחיל בשיעורי בית. הוא החל ללמוד פורטוגזית (דיין יליד ארגנטינה ודובר ספרדית כשפת אם) ולעקוב באופן יום-יומי אחרי הדיווחים וההתרחשויות בברזיל. למרבה הצער, במהרה התברר שהוא עצמו הופך לנושא חדשות מוביל במדינה, כאשר עוד ועוד דיווחים עליו הופיעו בעיתונות המקומית, ונרמז בהם כי ממשלת השמאל בברזיל, בראשות הנשיאה דילמה רוסף, צפויה לערום קשיים על מינויו בשל העובדה שהוא מזוהה עם ההתנחלויות.

בשלב זה החל מאמץ דיפלומטי ישראלי להבטיח שדיין לא ייפסל לתפקיד השגריר, באופן שיביך ויפגע במעמדה המדיני של ישראל. שר הביטחון משה יעלון שוחח עם מקבילו הברזילאי וקיבל הבטחה שהמינוי יצא לפועל. יו"ר האופוזיציה יצחק הרצוג (המחנה הציוני) ויו"ר יש עתיד יאיר לפיד פנו כל אחד בנפרד לשגריר הברזילאי בארץ ואמרו כי הם תומכים במינויו של דיין ומבקשים מהממשלה הברזילאית לאשר אותו. משרד החוץ, כמובן, גם פעל בערוצים שלו. אלא שבמקביל החלו לחצים נגדיים, בהובלת הרשות הפלסטינית, לפסילת המינוי.

בסופו של דבר נכנעו הברזילאים ללחצים הללו והודיעו לישראל שאין בכוונתם לאשר את המינוי. בשלב זה נוצרה בישראל "דילמה על דילמה". מצד אחד, בברזיל פרץ משבר פוליטי-משפטי מסובך, ובעקבותיו גם משבר כלכלי, מה שהצביע על כך ששלטונה של דילמה רוסף עשוי לקרוס. ראש הממשלה נתניהו הציע להשאיר את דיין כמועמד של ישראל לתפקיד השגריר, לחכות שממשלתה של רוסף תקרוס, ולקוות שהממשלה הבאה בברזיל תאשר את מינויו.

מצד שני, היו מי שטענו כי אי אפשר לדעת מתי ואיך ייפול שלטונה של רוסף, ובינתיים נוצר מצב בעייתי גם עבור דיין עצמו, שתקוע "בין שמים וארץ" מבלי לדעת לאן מועדות פניו, וגם כלפי ישראל, שנותרת בלי שגריר במדינה החשובה ביותר בדרום אמריקה. אחרי התלבטויות רבות וסחבת טיפוסית, בירושלים הבינו שדיין כבר לא יהיה השגריר בברזיל. אלא שאז הגיעה תסבוכת נוספת: נתניהו הציע לדיין שבמקום ברזיל, הוא יישלח לתפקיד קונסול ישראל בלוס אנג'לס. דיין, מצדו, דחה את ההצעה, ואמר לנתניהו כי הוא מעוניין באותו תפקיד שביקש כבר בקיץ – קונסול ישראל בניו יורק.

ההתעקשות הזו עומדת לזכותו של דיין. קונסול ישראל בלוס אנג'לס יושב בעיר השנייה בגודלה בארצות הברית, עובד עם בכירי תעשיית הבידור והוליווד, כמו גם עם אחת הקהילות היהודיות הגדולות, העשירות והמשפיעות ביותר. דיין דחה את התפקיד הזה מכיוון שסבר שמבחינה מדינית, ההשפעה שלו שם תהיה זניחה. ניו יורק היא מרכז הכובד של התקשורת והכלכלה בארצות הברית, וזו גם כמובן העיר בעלת הקהילה היהודית הגדולה בעולם. אלא שנתניהו הבהיר לדיין שאין בכוונתו לשלוח אותו לשם. במשרד החוץ ובארגונים היהודיים בניו יורק העריכו כי נתניהו ימנה לתפקיד אדם המקורב אליו.

בזמן שדיין ונתניהו התקשו להגיע להסכמות בנוגע לתפקיד חלופי, דווקא בברזיל הלכה והשתנתה המציאות הפוליטית, כביכול לטובת דיין. בשבוע שעבר כבר נעשה ברור לחלוטין שממשלתה של רוסף עומדת לקרוס, ושזו רק שאלה של זמן. אמנם משרד החוץ בירושלים פרסם לפני שלושה שבועות מכרז חדש לתפקיד השגריר בברזיל, מה שסימן כביכול כוונה של ישראל "לרדת מהעץ" ולהסכים לדחיית המינוי של דיין, אבל כעבור שעה בלבד מרגע פרסום המכרז, מיהרו במשרד להכחיש זאת בתוקף ולטעון לתקלה טכנית. דיין נשאר המועמד הרשמי של ישראל, לפחות על הנייר.

בשבוע שעבר דיין עוד התנהל כמי שלא הולך בינתיים לשום מקום – לא לברזיל, ובטח שלא לניו יורק. אלא שאז, פתאום, כמעט "משום מקום", הגיעה ההחלטה של נתניהו על המינוי בניו יורק. קשה לדעת מה גרם לשינוי העמדה הפתאומי הזה. דיין עצמו מיהר להכריז כי ההחלטה של נתניהו לשלוח אותו לניו יורק, העיר החשובה בעולם, היא ניצחון על תנועת החרם וה-BDS, שפעלו לסכל את מינויו בברזיל. זו דרך אחת להסתכל על הדברים. דרך אחרת היא לומר שבפועל, הברזילאים השיגו את מבוקשם: הם דחו את מינויו של דיין כשגריר, וישראל שלחה אותו למקום אחר, בדרג קונסול.

התפנית האחרונה בעלילה התרחשה ביומיים האחרונים, כאשר הסיעה הגדולה ביותר בקואליציה של רוסף בברזיל הודיעה על פרישתה, מה שהופך כעת את הישרדותה הפוליטית של רוסף לבלתי-אפשרית, הלכה למעשה. במילים אחרות, אין כמעט ספק שאם ישראל הייתה ממתינה עוד כמה שבועות, דיין היה ממונה לתפקיד השגריר בברזיל. ואולם, האמת היא שבשלב הנוכחי, כלל לא בטוח שזה היה הדבר הטוב ביותר עבור מדינת ישראל ועבורו. ברזיל נקלעה בחודשים האחרונים למשבר כלכלי קשה מאוד. בשנים הקרובות יקבלו מדיניות החוץ והמזרח התיכון עדיפות נמוכה מאוד במדינה הזו, שעיקר מעייניה יהיו נתונים לשיקום הכלכלה ולטיפול בפרשות שחיתות שונות. ליכולות ההסברה של דני דיין יהיה כנראה שימוש הרבה יותר טוב בניו יורק.

בשורה התחתונה, אפשר לומר שהתסבוכת המדינית-פוליטית הזו מסתיימת בצורה טובה הרבה יותר מכפי שאפשר היה לדמיין. אבל המבחן האמתי של דיין עוד לפניו. עם ההודעה על המינוי התחייב דיין כי בתור קונסול ישראל הוא יעבוד בשיתוף פעולה עם כל הגורמים הרלוונטיים בניו יורק – יהודים רפורמים, קונסרבטיבים ואורתודוקסים; ליברלים ושמרנים; דמוקרטים ורפובליקנים. דיין מגיע לניו יורק כמי שמזוהה עם ההתנחלויות ועם הימין בישראל, וזאת בשעה שמחקרים מהשנים האחרונות מוכיחים כי ביהדות ארצות הברית ההתנגדות להתנחלויות רק הולכת וגוברת. המציאות הזו תיצור אתגרים לא פשוטים עבורו, כפי שאפשר היה לראות ביומיים האחרונים, אבל על סמך ניסיון העבר אפשר להעריך שהוא יצליח להתמודד איתם.