מתקפה מדינית משולבת: ארה"ב ואירופה מחריפות את הטון כלפי ההתנחלויות

ההחלטה שקיבלו אמש (שני) שרי החוץ של האיחוד האירופי בנושא ההתנחלויות מהווה החרפה נוספת ביחסים המתוחים עם ישראל. השרים הדגישו את המחויבות שלהם להקמת מדינה פלסטינית בגדה המערבית ואת ההתנגדות שלהם להתנחלויות. גולת הכותרת היא הדגשת החלטות קודמות של האיחוד, על כך שהסכמים בין האיחוד האירופי לישראל לא יחולו מעבר לקו הירוק.

בירושלים מתנחמים בעובדה שזה יכול היה להיות יותר גרוע: במקור תכננו שרי החוץ של האיחוד לקבל החלטה חריפה עוד יותר, שהייתה מציבה כלל דומה גם לגבי הסכמים בין מדינות האיחוד עצמן לישראל. רוב מוחץ של מדינות האיחוד ובהן המדינות החשובות ביותר - בריטניה, צרפת, גרמניה, ספרד ואיטליה - היו מוכנות לתמוך בצעד זה, אולם התנגדות של יוון והונגריה גרמה להסרתו מעל סדר היום. כל ההחלטות באיחוד צריכות להתקבל בקונצנזוס, ולכן התנגדותן של המדינות הללו הביאה לריכוכו של הנוסח הסופי.

אלא שגם בנוסח הנוכחי ההחלטה מעוררת דאגה. משרד החוץ הודיע בעקבות אישורה כי "האיחוד האירופי ממשיך לנהוג כלפי ישראל בסטנדרט כפול, תוך התעלמות מאחריותה של הרשות הפלסטינית לקיפאון המדיני ולהסתה". החשש כעת הוא שהמדינות הרבות שהיו מוכנות להתקדם עם נוסח ההצעה התקיף יותר, יפעלו ברוח זו באופן עצמאי. בנוסף לכך, לא מן הנמנע שבעוד חודש או חודשיים, בהנחה שהמצב הביטחוני ימשיך להידרדר, החלקים שהושמטו מהנוסח, יעלו מחדש להצבעה.

לקריאה נוספת:
דמוקרטיה? במקום שמזרח אירופה הולכת אליו אין מקום לדמוקרטיה
שרת החוץ של שבדיה: לחקור שימוש מופרז בכוח של ישראל נגד פלסטינים
שקד לשגריר האמריקני: "ארה"ב לא צריכה להתערב בחקיקה פנימית"

ההחלטה שהתקבלה כוללת גם רמז עבה בנוגע לחוק העמותות שהממשלה מתכוונת לקדם, שיטיל כללים חדשים לגבי ארגוני זכויות אדם המקבלים תרומות ממדינות זרות. ראש הממשלה בנימין נתניהו אמנם הודיע בישיבת הממשלה ביום ראשון שהוא מתנגד לסעיף בחוק שיחייב את נציגי הארגונים הללו לענוד תג מיוחד בעת ביקוריהם בכנסת, אולם במקביל הוא אמר שהממשלה תחייב את אותם ארגונים לדווח על תרומות שהם מקבלים ממדינות זרות "החל מהדולר הראשון". בהחלטת האיחוד הובעה דאגה רבה מהטלת מגבלות על פעילותם של ארגוני חברה אזרחית, והודגש כי האיחוד מתנגד לכך.

סעיף זה הוא למעשה קריאה אחרונה של שרי החוץ של כל מדינות אירופה - כולל המדינות הידידותיות ביותר, ואפילו אלה שהתנגדו לנוסח הקשה יותר של ההחלטה. הם קוראים לישראל לשקול מחדש את חקיקה זו, שאירופה וארצות הברית מתנגדות לה בתקיפות. אחרי פרסום אזהרה זו, הצעד האירופי הבא אל מול קידומו של חוק העמותות צפוי להיות החלטות עתידיות נוספות בנושא ההתנחלויות והמצב בגדה המערבית.

אם כל זה לא גרוע מספיק, להחלטה האירופית הצטרפה גם הביקורת החריגה שהשמיע שגריר ארצות הברית בישראל, דן שפירו, על אכיפת החוק הישראלית בשטחים. שפירו אמר משהו שבכירים ישראלים רבים הודו בו לאורך השנים, אולם נדיר שנאמר על ידי נציג בכיר של ארצות הברית: ישראל מפעילה שני סטנדרטים שונים של אכיפת חוק בשטחים הכבושים - אחד לישראלים ואחד לפלסטינים. נתניהו שיגר תגובה חריפה לדברים ואמר כי הם "לא נכונים ולא מקובלים".

שפירו אמנם החמיא לישראל בנאומו על הטיפול בפיגוע הטרור היהודי, שבו נרצחו בני משפחת דוואבשה, ובנוסף השמיע גינוי תקיף וחד-משמעי לטרור הפלסטיני, אולם דבריו על אכיפת החוק בשטחים מציבים את ישראל בפינה מאוד לא נוחה. אם כך מדבר שגריר ארצות הברית (ויש שיוסיפו - שגריר ידידותי ואהוד יחסית בישראל, דובר עברית וחביב על נתניהו באופן אישי), מה יגידו שגרירי מדינות אירופה? דבריו נותנים לגיטימציה למתקפות קשות עוד יותר על ישראל מכיוון אירופה. גם בנושא ההתנחלויות, אגב, שפירו העלה את הביקורת האמריקנית באוקטבה אחת לפחות, כאשר אמר כי ארצות הברית "אובדת עצות" אל מול ההתנהלות הישראלית בנושא זה.

אחת הבעיות המרכזיות היא שבממשלה הנוכחית אין אף גורם בכיר שביכולתו להפיג את המתיחות - לא עם ארצות הברית ולא עם אירופה. בתקופת ממשלתו הקודמת של נתניהו, האיחוד האירופי כמעט קיבל החלטה קשה הרבה יותר לישראל - הוצאת כל האוניברסיטאות הישראליות מתכנית המחקר והפיתוח האירופאית "אופק 2020", צעד שהיה מוביל להפסד של מאות מיליוני אירו לאקדמיה והמחקר המדעי בישראל. מי שהצליחה אז למנוע את ההחלטה הייתה ציפי לבני, שרת המשפטים של נתניהו, שהתקשרה לשרת החוץ האירופית באותם ימים, קתרין אשטון, וגייסה אותה לפעול נגד ההחלטה. גם יעקב פרי, לשעבר ראש השב"כ שכיהן באותה ממשלה כשר המדע, סייע במגעים עם האירופים לביטול רוע הגזירה.

בממשלת נתניהו השנייה, מי שמילא תפקיד מפתח ביחסים עם ארצות הברית היה שר הביטחון אהוד ברק, שהצליח לשמור על יחסים מצוינים עם בכירי הממשל האמריקני למרות המתיחות בנושא האיראני. אלא שבממשלה הנוכחית של נתניהו, אין אף גורם דמוי לבני, פרי או ברק. שר חוץ במשרה מלאה אין, וסגנית שר החוץ, ציפי חוטובלי, היא סמן ימני בכל הנוגע להתנחלויות ולפלסטינים. למעשה, האדם היחיד בממשלה הזו שמסוגל להרים טלפון למישהו בעולם כדי לרכך החלטה כזו או אחרת נגד ישראל, הוא נתניהו עצמו. כראש ממשלה יש לו עוד כמה דברים להתעסק בהם ברמה היום-יומית.

נתניהו קידם בשנים האחרונות תפיסה ולפיה ישראל יכולה למצוא תחליף לאירופה, שההולכת והופכת לביקורתית יותר, בדמות שיפור היחסים עם מדינות מזרח אסיה. אולם כפי שהעיד ביקורה המוצלח של שרת החוץ ההודית סושמה סווארג' בישראל השבוע, גם ליחסים הללו יש מגבלות. סווארג' קיימה אמנם פגישות לבביות עם נתניהו ועם נשיא המדינה, ראובן ריבלין, אבל עוד לפני כן, היא נסעה לרמאללה כדי להצדיע מעל קברו של יאסר ערפאת, והדגישה באוזני אבו מאזן את מחויבותה העמוקה של הודו לתמיכה בפלסטינים.

האמת הפשוטה היא שלישראל יש לא מעט ידידים בעולם, אבל כמעט כל אלו שותפים לביקורת בנושא ההתנחלויות. בהיעדר תכנית מדינית ישראלית - משהו שממשלות נתניהו השונות לא הציגו מאז 2009 ועד היום - העימותים עם ארצות הברית, אירופה ושאר הקהילה הבינלאומית, צפויים רק להחריף בחודשים הקרובים.