זה היה הרבה פחות דרמטי מהמצופה. יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן לא הדהים את הנוכחים בנאומו בעצרת הכללית של האו"ם בניו יורק בהודעת התפטרות, ואפילו לא בהצהרה ברורה על ביטול הסכמי אוסלו חרף הבטחתו להטיל פצצה. אבו מאזן איים בפעם המי-יודע-כמה שאם ישראל תמשיך בהפרת ההסכמים החתומים עם אש"ף, הרי שהפלסטינים לא יהיו מחויבים להסכמים אלה באופן חד-צדדי. אז אמר.
יפרוש מאש"ף? אבו מאזן כנראה רק מאותת "תחזיקו אותי"
לדברי אבו מאזן, פלסטין היא מדינה תחת כיבוש. "בשטחים יש מערכת אפרטהייד שנותנת זכויות יתר לישראלים. האם לא הגיע הזמן שהכיבוש הארוך בהיסטוריה, שחונק את עמנו, יסתיים?", שאל רטורית. אלא שלהצהרה זו אין שום משמעות בפועל. בשורה התחתונה, לא הייתה זו פצצה - כפי שכמה מכלי התקשורת הערביים חזו זאת מבעוד מועד - אלא מקסימום "קונבולת-סות", כלומר פצצת קול, או רימון הלם בשפה צה"לית.
לקריאה נוספת:
נתניהו: "נאום אבו מאזן שקרי ומעודד הסתה במזרח התיכון"
"הפלסטינים מחכים לנאום, הם סקרנים לדעת אם אבו מאזן יטיל פצצה"
"הדיקטטור האחרון של אירופה" הביא את בנו בן ה-11 לעצרת האו"ם
אובמה לא אמר מילה על הפלסטינים, אז למה נתניהו דווקא מודאג?
הנאום נועד לייצר לחץ בצד הישראלי ובקהילה הבינלאומית, וממש כמו רימון הלם, ייתכן שאף הצליח בכך לכמה שניות. אולם, הדברים של אבו מאזן היו חסרי משמעות של ממש ושיקפו במידה רבה את מצבו הקשה של הנשיא הפלסטיני ואת ייאושו.
הציבור הפלסטיני רוצה את ראשו של אבו מאזן
אבו מאזן מוצא את עצמו בימים אלה, יותר מאי פעם, בדרך ללא מוצא. האפשרות שתפרוץ אינתיפאדה שלישית או שיתפטר מהנהגת הרשות עדיין קיימת, אך ברור בשלב זה כי אבו מאזן אינו מעוניין בכך.
במקביל, הציבור הפלסטיני נואש ועייף לא פחות מנשיאו. הפלסטינים מביעים את מחאתם נגד אבו מאזן בהפגנות, וסקרי דעת קהל שפורסמו באחרונה מעידים אף הם על הרצון הגובר לראות את סופו הפוליטי של הראיס.
מצבו של אבו מאזן אפוא בכי רע. האפשרות של פיוס עם חמאס אינה קיימת יותר; המצב הכלכלי בשטחים, על פי נתוני הבנק העולמי, הולך ומידרדר זו השנה השלישית ברציפות; הדרך האסטרטגית שבחר אבו מאזן - המשא ומתן מול ישראל - תקועה ואינה מובילה לשום מקום; וההנהגה הישראלית תוקפת אותו מעל כל במה אפשרית ואינה ממהרת לפייסו במטרה לחדש את השיחות המדיניות.
עם זאת, ייתכן כי נאומו של אבו מאזן רומז כי למרות הכול הוא מנסה כעת לחדש את המגעים עם ישראל, במקום ללכת לעימות. לפני כשלושה שבועות נפגש ברמאללה עם השר לשעבר מאיר שטרית והעביר באמצעותו מסר לנתניהו על רצונו לחדש את המפגשים ביניהם. גם ראש הממשלה הסכים ליוזמה זו, אך משום מה דווקא הממשל האמריקני הוא שטרפד אותה.
האם ייתכן שדווקא כעת, בסיומה של העצרת הכללית ולאחר כל הנאומים הנשמעים דרמטיים אך חסרי תוכן של ממש, נהיה עדים למפגשים נוספים בין נתניהו לאבו מאזן? בשביל זה נצטרך לחכות, כפי שנהוג במחוזותינו לומר, ל"אחרי החגים".
(עדכון ראשון: 22:35)