(נאומו של אובמה באו"ם, אמש)
נשיא ארצות הברית, ברק אובמה, נשא אמש (שני) בפני עצרת האו"ם בניו יורק את נאומו האחרון בפני הפורום הבינלאומי החשוב ביותר כנשיא בעל עוצמה והשפעה. בפעם הבאה שאובמה יגיע לאו"ם, בספטמבר 2016, הוא כבר יהיה מה שנהוג לכנות בפוליטיקה האמריקנית "ברווז צולע" - נשיא שנמצא במרחק נגיעה מסיום תפקידו. הנאום אמש סימן למעשה את יעדי מדיניות החוץ של אובמה ב-15 החודשים שעוד נותרו לו בבית הלבן.
כשנכנס לתפקידו בשנת 2009, אובמה הציג שאיפות מרחיקות לכת בתחום מדיניות החוץ, שבאופן אבסורדי, היה בהן דימיון רב לאלה של קודמו בתפקיד, ג'ורג' וו. בוש: קידום הדמוקרטיה וזכויות האדם ברמה הבינלאומית, שינוי עמוק של המציאות במזרח התיכון ומציאת פיתרון לסכסוך הישראלי-פלסטיני. בנאום אמש בעצרת האו"ם, אובמה לא הציג חזון, אלא תכנית עבודה חד-שנתית, מוגבלת בהיקפה וריאליסטית מאוד.
לקריאה נוספת:
פוטין בתום פגישה עם אובמה: לא שולל שיתוף פעולה במאבק בדאעש
אובמה ונשיא סין סיכמו על "מאבק משותף" בלוחמת סייבר
הבית הלבן: נתניהו ואובמה ייפגשו בוושינגטון ב-9 בנובמבר
התכנית שהציג אובמה מתמקדת בארבעה נושאים עיקריים, שהם לתפיסתו החשובים ביותר בעולם כיום: מציאת פתרון למלחמת האזרחים הרצחנית בסוריה, חיסול דאעש ("המדינה האיסלאמית"), מניעת הידרדרות ביחסי ארצות הברית-רוסיה, ומאבק בשינויי האקלים. אלה יעדים שאפתניים, ואם אובמה יצליח לעמוד בהם הוא יוכל לטעון שהשאיר לנשיא הבא, שייכנס לתפקידו בינואר 2017, תנאי פתיחה סבירים.
ההצהרה החשובה ביותר בנאום הייתה בנושא הסורי. אובמה אמר בקולו, מול מנהיגי העולם כולו, שארצות הברית תומכת ב"העברת שלטון מנוהלת" בסוריה. המילים הללו הן שם קוד מכובס להשארת תשתית השלטון הנוכחית בסוריה על כנה, עם התפטרות ועזיבה של אסד כחלק מעסקת חבילה להצלת המשטר העלוואי. אובמה אמנם תקף מעל הבמה במלים קשות את אסד והבהיר כי ארצות לא תהיה מוכנה להשלים עם הישארותו בשלטון, אבל באותה נשימה הוא למעשה הבהיר שהסתלקותו של הדיקטטור הרצחני לא חייבת להיות מידית, ואפשר שתהיה הדרגתית.
ההתקפלות של אובמה - ניצחון גם לנשיא מצרים
בעיתונות האמריקנית תוארה העמדה הזו של אובמה כהישג לנשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, שהשקיע בארבע השנים האחרונות משאבים רבים בהצלת שלטונו של אסד. זה נכון, אבל פוטין אינו המנהיג היחיד שמרוויח מהעמדה האמריקנית החדשה. אובמה ופוטין נפגשו הלילה בשולי העצרת, אחרי יותר משנה של מתיחות חריפה בין הצדדים, על רקע העמקת המעורבות הרוסית במזרח התיכון והתמיכה בבדלנים הרוסים במזרח אוקראינה וסיפוח חצי האי קרים.
גם נשיא מצרים, עבד אל-פתח א-סיסי, יכול להרשות לעצמו לחייך. כבר יותר משנה שהוא שובר את האחדות בעולם הסוני נגד אסד, וקורא למערב לקדם פיתרון דיפלומטי שבמסגרתו אסד לא יצטרך לעזוב באופן מידי את דמשק. כעת נראה שעמדתו אומצה, גם אם לא בשמחה רבה, על ידי ארצות הברית.
למרות שאסד מהווה חלק חשוב מהציר השיעי באזור, שכולל את איראן-רוסיה-חיזבאללה, וסיסי נתמך דווקא על ידי המדינות הסוניות העשירות במפרץ, לנשיא המצרי יש לא מעט במשותף עם הדיקטטור הסורי: שניהם מסתמכים בשנים האחרונות על יד ברזל וכוח צבאי חסר-עכבות כדי לדכא את האחים המוסלמים וארגוני טרור אחרים בארצותיהם. בקיץ 2013, כאשר סיסי עלה לשלטון בהפיכה צבאית, ממשל אובמה הקפיא את הסיוע הצבאי למצרים ואיים להפעיל נגדה סנקציות. שנתיים חלפו, וכיום היחסים בין מצרים לארצות הברית חזרו לקדמותם. צחוק הגורל יהיה אם מצרים של סיסי תהפוך בקרוב למתווכת במגעים לפתרון הסכסוך בסוריה.
א-סיסי, מצדו, היה רוצה לשמש כמתווך גם בסוגיה נוספת - הסכסוך הישראלי-פלסטיני. בהצהרות וראיונות שהעניק בשבוע האחרון, הוא הדגיש עד כמה מצרים מייחסת חשיבות לנושא זה, ואמר כי הדרך להשגת שלום בין ישראל למדינות נוספות בעולם הערבי כרוכה בהתקדמות בין ישראל לפלסטינים.
אובדן עניין בסכסוך הישראלי-פלסטיני
אלא שדווקא בנושא הזה, לא בטוח שיש כיום לנשיא המצרי שותף בבית הלבן. בנאומו אמש אובמה לא הזכיר את ישראל והפלסטינים אפילו פעם אחת. גם לא ברמז. אם הנאום הוא אינדיקציה לסדר העדיפויות שלו, ברור שהנושא הישראלי-פלסטיני בכלל לא נמצא ברשימה.
האמת היא שלאובמה עדיין אכפת מהסכסוך המקומי שלנו, אבל הוא סבור שעם שני המנהיגים היושבים כיום בירושלים וברמאללה אין סיכוי אמיתי להגיע לפיתרון. על רקע הגישושים שנערכו לאחרונה בין ישראל והפלסטינים, בכירים אמריקנים אומרים כי הנשיא יתמוך במהלך אמריקני נוסף באזור רק אם ישתכנע שיש מהות מאחורי הדיבורים. "הנשיא לא רוצה תהליך לשם התהליך", אמר לוואלה! NEWS גורם שביקר לאחרונה בבית הלבן לשיחה על הנושא הזה. "הוא אמר ליועציו: אם נתניהו ואבו מאזן מוכנים להתחייב למשהו קונקרטי, בסדר. אם לא, חבל על הזמן".
לכאורה, אלו חדשות טובות עבור בנימין נתניהו: לפחות עד ינואר 2017, אז אובמה יעזוב את הבית הלבן, לא יהיו עוד לחצים על ישראל. אבל בפועל, נתניהו דווקא מודאג מההתפתחות הזו. הוא יודע היטב שמשיכת הידיים האמריקנית מהסכסוך היא סימן עבור גורמים אחרים - בראשם האיחוד האירופי - לקחת את ההובלה. לפני קצת יותר משנתיים נתניהו הסכים להיכנס למשא ומתן בהובלתו של שר החוץ האמריקני, ג'ון קרי, בין השאר כי ידע שזו הדרך היחידה לעכב ולמסמס החלטות כלכליות של אירופה נגד ההתנחלויות. קרי היה רוצה מאוד לראות סבב משא ומתן נוסף, אבל בהיעדר תמיכה של אובמה קשה לראות את זה קורה. במצב כזה, ישראל תישאר לבדה להתמודד מול האיומים הדיפלומטיים.
לפניות לכתב אמיר תיבון: amir.tibon@walla.co.il