הקיץ שהגדיר את מורשת אובמה

"ברווז צולע", הגדירו בלעג את נשיא ארצות הברית ברק אובמה בנובמבר האחרון, כשבבחירות אמצע הקדנציה הרפובליקנים הביסו את הדמוקרטים בבית הנבחרים ובסנאט. דייויד רמניק, עורך העיתון "ניו יורקר", כתב: "בסוף 2013 חשבתי כי כהונתו של אובמה כמעט גמורה. מצב רוחו היה קודר, אובמה תיאר את עצמו במושגים של מגבלות. הרבה עיתונאים האמינו שהוא יסתפק בהישגים קטנים, במקרה הטוב".

והנה "הברווז הצולע", שנותרו לו 18 חודשי כהונה בלבד, הצליח לעצב מורשת שתיחקק בדפי ההיסטוריה. בשבועיים האחרונים עשה אובמה שני צעדים היסטוריים הן במדיניות הפנים והן במדיניות החוץ, שבה קרטע לאורך הקדנציה. הצעד הראשון היה הכרזה על נרמול היחסים עם קובה ופתיחת שגרירויות אחרי יותר מ-55 שנה של נתק וחרם. השני, כמובן, הוא הסכם הגרעין בעל ההשלכות ההיסטוריות עם איראן.

לקריאה נוספת:
דיפלומטים אירופים: "הסרת הסנקציות שהטלנו לא תלויה באישור הקונגרס"
הפנטגון מתכנן לבטל את האיסור על גיוס טרנסג'נדרים לצבא
מושל ויסקונסין השמרן הקיצוני יתמודד על נשיאות ארה"ב

אבן הדרך הראשונה שעיצבה את תקופת כהונתו של אובמה הייתה חוק הבריאות הציבורי ("אובמה-קר"), שאושר בבית המשפט העליון בחודש שעבר. אלה היו יומיים ששינו את פני האומה, כשלמחרת אישר בית המשפט העליון את הזכות החוקית של זוגות חד-מיניים להתחתן. בכך, הפכה ארצות הברית למדינה ה-21 בעולם שבה נישואי להט"בים חוקיים.

בזמן שהבית הלבן הואר בצבעי דגל הגאווה נסע הנשיא לכנסייה בצ'רלסטון שבקרוליינה הדרומית. עשרה ימים אחרי הטבח הגזעני שאירע במקום, ביקש אובמה להספיד את הכומר קלמנטה פינקני. בנאום בלתי נשכח, שבמהלכו שר את "חסד מופלא" וכבש את לב האומה, הוא התייחס מפורשות לגזענות בארצות הברית בפעם הראשונה אחרי שש וחצי שנות נשיאות. בכך הגשים את משאלת לבם של כל בני המיעוטים שתמכו בו ובעצם הפכו אותו לנשיא.

שלושת האירועים הללו, בצירוף הסיכום ההיסטורי עם קובה, ששורשיו הונחו בדצמבר האחרון, הורידו את מפלס הלחץ של הציבור האמריקני על אובמה להשיג הסכם גרעין עם איראן. ובכל זאת, הנשיא דחף לחתימה על הסכם, צעד שבראייה עתידית יהווה את המורשת המשמעותית ביותר שלו במדיניות החוץ. הסכם שמשנה את התמונה במזרח התיכון.

לא בכדי שר החוץ ג'ון קרי שהה 18 יום ברצף בשיחות הגרעין שבווינה, כשלפני כן לא הייתה לו שום שליחות שנמשכה יותר מכמה ימים בודדים. "אנחנו חזקים לא כשאנחנו לבדנו, אלא כשאנחנו מחברים את העולם יחד", אמר אתמול אובמה אחרי חתימת ההסכם ולמעשה סיכם בכך את מדיניות החוץ שלו. מדיניות שמנסה לפייס יריבים, להגיע להבנות בדרכים דיפלומטיות ולהימנע ככל הניתן מאופציה של תקיפה צבאית.

מי שעמדו לצדו של אובמה בשיחות ונתן לנציגיו לנהל כמעט באופן בלעדי את המשא ומתן הן שתי היריבות הגדולות והמאיימות ביותר של ארצות הברית – סין ורוסיה. זאת, על רקע מתיחות גוברת בין מוסקבה לוושינגטון בכל הנוגע למלחמה באוקראינה, ובצל המתיחות בין סין לארצות הברית בשל החשש מהתעצמות צבאית וכלכלית מצד הסינים, שאף מאיימים בסדרת תקיפות סייבר ענקיות נגד יריביהן.

מי שמשמיע ביקורת חריפה על ההסכם הם הרפובליקנים,
שטענותיהם מזכירות במידת מה את אמירותיו של ראש הממשלה בנימין נתניהו. זאת, חרף הסעיף בהסכם שקובע כי לאיראן לא יהיה נשק גרעיני ב-15 השנים הקרובות לפחות, שמשקיט את מרבית הפוליטיקאים המתונים. לכן, בכירי הפרשנים בארצות הברית מעריכים שאובמה יעביר את ההסכם בקונגרס בלי בעיות וספק אם יידרש להטיל וטו על ההצבעה. דן פייפר, יועצו לשעבר של אובמה שהיה בעבר חלק מצוות המשא ומתן מול איראן, אמר: "אפילו בין המתנגדים עקרונית להסכם עם איראן, יש כאלה שיתמכו בהסכם הזה".

נשיא ארצות הברית הסביר את החשש מפני כישלון השיחות. "ללא הסכם, יש סיכוי גדול יותר למלחמה במזרח התיכון", אמר. "איראן עם נשק גרעיני מהווה סכנה אזורית גדולה שתערער את היציבות במזרח התיכון". תומכי אובמה מסבירים שההסכם הוא האלטרנטיבה הכי פחות גרועה במצב הקיים.

לארי ווילקרסון, ראש הלשכה של שר ההגנה לשעבר קולין פאוול, הסביר: "אם הסנקציות הכלכליות על איראן היו ממשיכות, זה היה מפורר את הקהילה הבינלאומית, וארצות הברית הייתה נותרת בודדה". ווילקרסון הסביר כי סין והודו, שמבקשות לרכוש נפט מאיראן, לחצו לחדש את הקשרים הכלכליים איתה. לדבריו, גם רוסיה לא הייתה משלימה עם הימשכות הסנקציות לזמן רב. וכן גם לגרמניה, לצרפת ולבריטניה יש רצון עז לעשות עסקים עם האיראנים. "אובמה לא היה תומך בעסקה שבעיניו היא רעה לישראל", סיכם.

מדיניות החוץ של אובמה נשענת על התפישה שכניסת הכוחות האמריקנים ב-2003 לעיראק הייתה טעות שהביאה לאסון ביטחוני ולסיכון קיומי של ישראל. לשיטתו, אותה מלחמה ריסקה את עיראק והובילה בדיעבד לעליית דאעש ולהתפוררות שלה ושל סוריה. מדובר במאורע מכונן עבור אובמה שבשל כך אימץ את האמונה כי רק באמצעות הסכם ניתן יהיה להשכין יציבות במזרח התיכון. לאובמה ברור בלי איראן לא ייפתרו הסכסוכים באזור. היא שחקן מרכזי, ועדיף לקרב אותה מלהרחיק אותה, במיוחד כשדאעש הוא האויב הגדול המשותף של שתיהן.

לדעת כל, אובמה כשל במדיניות החוץ. יוחסו לו בעיקר כישלונות בזירה הזו בשל גישה שהוגדרה "פייסנית", "רכה", "מתבדלת" ו"אנטי-מנהיגותית". הניסיון להתקרב לעולם המוסלמי, עם הביקורים במזרח התיכון בתחילת כהונתו הראשונה - נכשל. הניסיון לפתור את המשבר באוקראינה באמצעות הידברות עם הרוסים - נכשל. הניסיון לעצור את שאיפות ההתעצמות של סין - נכשל. וגם המלחמה בדאעש עוד לא הניבה פירות. אבל אובמה נחוש להמשיך באותה הדרך. הוא מנסה להכניס את איראן למשפחת העמים, ולקרב אותה לארצות הברית אחרי 36 שנים של נתק שהוביל לניכור ותיעוב. האמונה של אובמה היא שהסרת הסנקציות מאיראן תוביל לשיפור החיים בה - לגישה למוסדות חינוך מערביים, לפריחה כלכלית, מדעית ותרבותית, דבר שיגרום לראשי המדינה לרצות לזנוח תכנית גרעין צבאית.

לזכות אובמה תעמוד מורשת רחבה, והוא ייזכר כאחד הנשיאים המשמעותיים בתולדות ארצות הברית. נוסף לשינויים הגדולים של החודש האחרון, יש להזכיר שאובמה גם אחראי לצעדים חברתיים במשק האמריקני ונחשב בעיני רבים למי שהציל את הכלכלה בראשית כהונתו. בנוסף לכך, במהלך כהונתו אושר בחלק ממדינות ארצות הברית חוק שמתיר שימוש בקנאביס, ודגל הקונפדרציה - שעבור מרבית מהקהילה האפרו-אמריקנית סימל גזענות - הוסר בעידודו מגבעת הקפיטול שבקרוליינה הדרומית. נוסף לכל אלו, יש לציין את ההישג הגדול מכולם, שהיווה מהפכה בפני עצמו: אובמה הוא הנשיא השחור הראשון.

לאובמה יש עוד שנה וחצי לכהונה ולכן עוד מוקדם לסכם את שנותיו כנשיא. ניכר כי הוא נחוש לרשום עוד הישגים עד הרגע האחרון בתפקיד. כך, למשל, חתם שלשום אובמה על חנינה ל-46 אנשים שהורשעו באחזקת סמים קלים וישבו בכלא למרות שאין להם עבר פלילי נוסף. "אני מאמין שבלבה, אמריקה היא אומה של הזדמנויות שניות", אמר אובמה. "אני מאמין שלאנשים האלה מגיעה הזדמנות שנייה. אני מאשר את בקשת החנינה, מאחר שהם הוכיחו פוטנציאל לשנות את חייהם".

אם היה צורך לסכם במילה אחת את מדיניותו של אובמה, אולי זו הייתה "חמלה" או "פייסנות". אובמה הוא הנשיא של החלשים, של בני המיעוטים, של הנזקקים, הדחויים, המופלים. האמונה של אובמה היא שאם תעשה לציבור טוב – הוא עשוי בעתיד להחזיר לך טובה. השאלה היא אם החמלה והפייסנות שמקרבות את הציבור האמריקני, יצליחו גם להוביל להתקרבות ופיוס בזירה העולמית. מדובר בשאלה כבדת משקל, ויש אף שיאמרו "הימור מסוכן".