הפגישות הסודיות שקיים שר בכיר בממשלת ישראל עם מוחמד דחלאן, יריבו הפוליטי המר של אבו מאזן, אשר נחשפו אתמול (ראשון) בוואלה! חדשות, מעוררות בשעות האחרונות עניין עצום בתקשורת הערבית. עשרות אתרי אינטרנט ערביים ופלסטיניים ציטטו את הדיווח, וכמעט כולם מיהרו לקבוע כי השר המדובר הוא שר החוץ אביגדור ליברמן. יש לציין כי ליברמן עצמו מכחיש כל קשר לדברים, אך הדבר מדגיש את חוסר התפקוד של הממשלה.
הסיבה העיקרית לכך שליברמן סומן בתור "החשוד המידי" בקשרים עם דחלאן היא העובדה ששני האישים שר החוץ הישראלי והאופוזיציונר הפלסטיני נחשבו בעבר מקורבים לטייקון האוסטרי, מרטין שלאף. שמותיהם של ליברמן ושלאף הצטלבו בכמה מהחקירות שהתנהלו נגד ליברמן לאורך השנים האחרונות. בזירה הפלסטינית, שלאף עשה עסקים בעבר עם מוחמד רשיד, שהיה איש הכספים של יאסר ערפאת, וכיום נחשב לבעל בריתו הקרוב ביותר של דחלאן.
מעניין לציין אגב, שכאשר ראש הממשלה בנימין נתניהו כינס בשבוע שעבר דיון מיוחד בנושא הפנייה הפלסטינית לבית הדין הפלילי בהאג, שר החוץ ליברמן שלכאורה אמור להיות לו תפקיד מפתח בנושא כלל לא הוזמן להשתתף. ייתכן שהכול צירוף מקרים, וליברמן, כאמור, מכחיש כל קשר לדחלאן, אבל בצד הפלסטיני, וגם במערכת הפוליטית בישראל, יש מי שמשוכנעים כי הוא ודחלאן עושים יד אחת כדי לפגוע באבו מאזן.
עוד בוואלה! חדשות
הותר לפרסום: נעצרה חוליה המזוהה עם דאעש בחברון
תיעוד: דחף יצאנית אל מותה מהמרפסת והלך לאכול פיצה
אבסורד: הגדלת הקצבה פגעה בהכנסת ניצולי שואה
בממשלה מתפקדת, אילו לראש הממשלה היו עדויות על כך ששר בכיר בממשלתו - בין אם מדובר בליברמן או בכל שר אחר - פועל בניגוד לקו המדיני המוצהר של הממשלה, ועושה זאת ללא אישורו או ידיעתו, הרי שהיה עליו לקרוא את השר לסדר באופן מידי, ואף לאיים לפטרו במקרה הצורך. נתניהו נהג כך פעמיים בקדנציה הנוכחית שלו פעם אחת כאשר שר הכלכלה נפתלי בנט תקף אותו בעקבות תכניתו להשארת מתנחלים במדינה פלסטינית עתידית, ופעם שנייה כאשר ציפי לבני, שהייתה השרה הממונה על המשא ומתן, נפגשה ללא אישורו עם אבו מאזן בלונדון.
לבני ולפיד פוטרו על הרבה פחות מכך
בחודשים האחרונים נראה שהנחישות של נתניהו נחלשה או ליתר דיוק הפכה מסוגיה מנהיגותית לסוגיה פוליטית. הדוגמה הבולטת ביותר לכך הייתה במהלך מבצע "צוק איתן", כאשר ליברמן ובנט תקפו בבוטות את הקו שהובילו ראש הממשלה ושר הביטחון משה יעלון, ושיגרו איומים שהזיקו למאמץ ההסברתי הבינלאומי. בשיחות סגורות עם עיתונאים באותה תקופה, נתניהו הרבה להתלונן על ה"ירי בתוך הנגמ"ש", אבל למעט עקיצה אחת ששיגר לעבר ליברמן, על נטייתו להיעדר מישיבות הקבינט המדיני-ביטחוני, הוא אפשר לשרים הסוררים להמשיך לעשות כרצונם. לבני ויאיר לפיד פוטרו על הרבה פחות מכך.
הפער בין התגובה של ראש הממשלה לבין התנהלות השרים חושף תופעה רחבה ומורכבת יותר: לנתניהו אין למעשה קו מדיני. הוא בעד מדינה פלסטינית, אבל גם נגד. הוא ולבני שוחחו עם האמריקנים בחורף שעבר על קווי 67', אבל כיום הוא מתנער מכך לחלוטין. הוא סייע בפריימריז בליכוד לחבר כנסת שתמך פומבית בחלוקת ירושלים - צחי הנגבי - אבל מפחיד את הציבור שיצטרך להגיע לכותל בנגמ"שים.
בתוך הריק הזה של עמדות סותרות ולא ברורות, שרים בממשלתו מעלים יוזמות, בודקים חלופות ועושים ככל העולה על רוחם. כאשר זה נוח לו פוליטית, הוא מאיים לפטר אותם, ואילו כשהוא חושש מעימות, הוא פשוט מתעלם. בשורה התחתונה, כפי ששר החוץ ליברמן אמר רק לאחרונה מי שלא יוזם בזירה המדינית, סופו שימצא את עצמו במגננה.
יו"ר מרצ ח"כ זהבה גלאון כבר התייחסה לדיווחים ודרשה מהיועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין "לבחון את טיב המפגשים" בין השניים. עוד נכתב בפנייתה כי "שמותיהם של דחלאן וליברמן נכרכו יחד בעבר במספר מקרים, הקשורים לידידם המשותף, איש העסקים מרטין שלאף. הנסיעות העלומות של שר החוץ ליברמן הן לא דבר חדש: בספטמבר האחרון דווח על נסיעה של שלושה ימים לווינה שהושמטה מלוח הזמנים הרשמי ובהם ליברמן לא נפגש עם אף גורם ממשלתי אוסטרי, אלא עם מרטין שלאף ואנשים נוספים ששמם לא פורסם. אני מבקשת לבדוק אם מתקיים קשר כזה בעקיפין, מתוך רצון לשמור על טוהר המידות של נבחרי הציבור ושל ממשלת ישראל".
לפניות לכתב אמיר תיבון: amir.tibon@walla.co.il
(עדכון ראשון: 22:41)