זו לא הייתה עוד משימה עבור חיילי סיירת גבעתי. ככל שעוברים הימים מתגלים פרטים נוספים על מה בדיוק קרה באזור רפיח, עשרות מטרים מתחת לאדמה, בעיצומה של המלחמה בעזה, שביום שבו נשבה סגן הדר גולדין. בריאיון מיוחד לוואלה! חדשות מספר סגן מפקד הסיירת על אותם רגעים מורטי עצבים שעברו על סגל הפיקוד הבכיר של צה"ל ועל הדקות שבהן חשב כי לא ישוב מהקרב.
סגן איתן, בן 23 מירושלים, למד בתיכון ישיבת חורב בבירה והתגייס לסיירת של החטיבה הסגולה במרץ 2010. בתום קורס מ"כים פגש לראשונה את סגן הדר גולדין בבסיס האימונים של חטיבת גבעתי. מאוחר יותר חזר לסיירת כמפקד צוות לוחמים, ושבועיים לפני תחילת מבצע "צוק איתן" התמנה לסגן מפקד הסיירת, שהייתה בפיקודו של רב-סרן בניה שראל כשבועיים בלבד.
שעות הבוקר המוקדמות ביום שישי, 1 באוגוסט. גדוד הסיור של גבעתי מעביר לסיירת משימות, בהן איתור מנהרה והשמדתה. הסיירת לא מעודכנת על הפסקת האש. "קיבלנו מודיעין שייתכן שיש שם מנהרה", משחזר סגן איתן. "שבוע לפני כן סרקנו את אותו אזור וכבשנו את אותם בתים. באותו בוקר, סמוך לשעה 06:00, התחלנו בכיבוש כמה יעדים. אחד הבתים היה ממולכד ולכן הבנו שהם מחכים לנו. הם הבינו שאנחנו נחזור שוב".
מלחמה בדרום: עדכונים שוטפים
שעה חולפת. סיירת גבעתי נערכת בקווי הגנה באזור הבתים. המקלענים, הצלפים והתצפיתנים ערוכים בעמדות. בשעה 08:00 מודיע מפקד הסיירת שראל על הפסקת אש. זמן קצר לאחר מכן חולף על פניהם אופנוען, מחבל חמאס שהגיע לתצפת עליהם. הכוח נוצר את נשקו מחשש להפר את הפסקת האש. מפקד הסיירת מודיע לאיתן כי הוא יוצא לסריקה באזור הבתים, אלו שנסרקו כמה ימים קודם לכן. שראל מתחיל לפעול ומתמקם סמוך למבנה בן שתי קומות המוקף במטעים, שדות וחממות. איתן ופקודיו, שלא ישנו ב-24 השעות האחרונות, מתחילים בסבבי שינה.
שראל מזהה תצפיתן פלסטיני על מבנה דו-קומתי ומודיע בקשר: "אני רוצה לקטוף אותו". הכוח שהתלווה אליו נערך בשטח. שראל מתקדם עם הקשר סמ"ר ליאל גדעוני ועם סגן הדר גולדין במטרה לעצור את החשוד ללא אש חיה. השלושה מתחילים לאגף אותו, כשלפתע נפתחת אש לעברם וקול פיצוץ נשמע במקום. הכוחות בשטח לא מבינים מה קרה.
מלחמה בדרום - כותרות נוספות:
תחקיר החטיפה: הקצין רדף אחר המחבלים במנהרה
ארה"ב: "מקווים לחידוש הפסקת האש בשעות הקרובות"
ראש עיריית שדרות תוקף: "יעלון כשל, הוא שר בלי ביטחון"
"פתאום מישהו צועק: 'גולדין חסר, גולדין חסר'"
הדיווחים מתחילים לרוץ בקשר. יש הרבה צעקות. איתן מתעורר משינה, מקבל את המידע ורץ אל המקום בליווי כוחות. "אני מגיע כבר בשלב שהחיילים שלנו גוררים את בניה ואת ליאל לכיוון הבית הדו-קומתי. אני מקבל תמונת מצב שיש שני פצועים בכוח, ויש פיר של מנהרה. אני רואה מטענים, לבנות חבלה והמון חוטים שמסתובבים בתוך המנהרה. בשלב הזה אני נותן פקודות לבודד את הפיר ולהוציא את כולם החוצה כי חשבנו שזה הולך להתפוצץ.
"יצאנו החוצה ועשינו סדר בבלגאן. אף אחד לא ידע מה באמת קרה. פתאום מישהו צועק: 'גולדין חסר, גולדין חסר'. אני מריץ מספרי ברזל בקשר - שכל אחד יבדוק את החיילים. כל מפקד צוות מדווח לי שכל החיילים שלו נמצאים. בודק בחדר הפיקוד - והדר חסר. בשלב הזה אני מבין שגררו אותו לפיר, ופקדתי לבודד את המקום".
סגן איתן לקח פיקוד על הסיירת והכריז על "נוהל חניבעל": המפקדים פצועים ויש חשש לחטיפה. דממת אלחוט בקשר. "זו הרגשה נוראית, אין הרגשה יותר נוראית מזו. הייתי צלול. הייתי רגוע. כל ההכנות שלי היו לרגע הזה. כל מה שלמדתי הכין אותי לכך. ברגע שהבנתי שיש חייל חטוף, אמרתי אני הולך להביא אותו".
במקביל, הוא יוצר קשר עם מפקד גדוד הסיור של גבעתי, סגן-אלוף א'. "המג"ד אמר לי: 'אני בדרך, תעשה מה שאתה מוצא לנכון. באותו זמן, מפקד החטיבה, אלוף-משנה עופר וינטר, עולה בקשר הפלוגתי. אני אומר לו: 'אני נכנס פנימה', והוא משיב: 'בסדר גמור, תזרוק רימון'. אני נכנס פנימה לתוך המנהרה ויורד לעומק של ארבעה מטרים מתחת לפני האדמה. המנהרה קרסה, היה הרבה אבק וחול. המנהרה הייתה מבוטנת ולא יכולתי לראות יותר מדי. חשוך. חזרתי למעלה במדרגות. הורדתי נשקים, ציוד וקסדה. לקחתי אקדח מאחד הקצינים, חזרתי וזחלתי פנימה. המנהרה בגובה מטר וחצי, וכדי להתקדם אני חייב ללכת שפוף. נכנסתי בלי קשר. התקדמתי, ולאחר מכן חזרתי אחורה וביקשתי שמישהו ייכנס אתי עם קשר".
אם אני לא חוזר תוך חמש דקות - אני מת
סגן איתן מוביל את כוח לוחמים, מזהיר אותם ממטעני חבלה ופוקד עליהם לירות אם הם מזהים סכנה. "הלוחמים יורים תוך כדי התקדמות. הלכה לי השמיעה מהיריות. אני מתקדם קדימה עם אקדח ללא ציוד", הוא ממשיך ומשחזר. אחרי 300 מטרים במנהרה מגיע הכוח בפיקודו להסתעפות.
"אני מזהה שובל של דם ופריטים של הדר. לא יודע מדוע הפשיטו אותו, אולי ניסו לטפל בו או להחיות אותו". מימינו ערימת תיקים שחוסמת את המעבר ועליה מונח רובה קלצ'ניקוב. הוא מתקדם לבד ופותח את אחד התיקים. אחרי שהוא מבין שיש חשד למטעני חבלה, הוא פוקד על החיילים לחזור אחורה ולהזעיק חבלן, ומשאיר שני לוחמים נוספים בהסתעפות כדי שיכוונו אותו.
איתן ולוחם נוסף מתקדמים בעודם מזהים עקבות דם. שוב הסתעפות. הפעם איתן מבין שחלפו בערך 20 דקות, והוא לא מצליח לעדכן בקשר את מפקדיו על המתרחש. הוא עולה באחת ההסתעפויות לגובה כדי לעדכן, אבל אין תגובה בקשר. "אני יכול לפנות שמאלה ולעלות למעלה כדי לנסות לדבר בקשר. 20 דקות לא דיברתי בקשר בגלל שלא הייתה קליטה", מספר איתן. לבסוף הוא מחליט לחזור אחורה וצועק "חבירה, חבירה" מחשש שיירו עליו. הוא שולח את הקשר שלו לספר למג"ד, שישלח עשרה לוחמים לסריקות בהסתעפויות.
"רציתי לאתר את הפתח המרכזי ולמצוא את הדר. הבנתי גם שיש סיכוי שאם אני מגיע לשם, יש סיכוי שיהרגו אותי או שאצטרף להדר, לכן חזרתי אחורה להביא עוד אנשים. אמרתי למפקד הצוות, קידר: 'תפתח שעון, אני ארוץ כמה שאני יכול כדי לראות אם אני מגיע לסוף הפיר'. בינתיים הלכו להביא לי עוד אנשים. עדכנתי את קידר: 'אם אני לא חוזר עוד חמש דקות, צאו החוצה, אני לא בחיים. התחלתי לרוץ: אני יורה, מתכופף ומתקדם. אני רואה וסטים, קלצ'ניקוב, מטענים, חומר נפץ; הכול במנהרה מוכן ללחימה".
אחרי שתי דקות מורטות עצבים הוא מחליט לחזור אחורה, מחשש שיירו עליו. האוזניים שלו כבר לא מתפקדות מקולות הירי במנהרה. עשרה לוחמים חוברים אליו והם נערכים לסריקות אינטנסיביות, אך לפתע נשמעות צעקות: "עופו מהמנהרה, עופו מהמנהרה". המפקדים חוששים מהפעלת מטעני חבלה.
בפתח המנהרה מחכים קצינים וחיילים. הלוחמים שראו את גופת מפקד סיירת גבעתי חתומי פנים. סא"ל א' מגיש לאיתן מפה ופוקד עליו לעשות סריקות במסגרת פשיטה על פאתי רפיח, במטרה לאתר את גולדין. חטיבת גבעתי עוברת למצב התקפה. "אמרתי לעצמי: 'אני הולך להביא אותו'. מהרגע שיצאתי מהמנהרה הבנתי שהוא לא שם ואנחנו הולכים להשיב אותו, או לפחות לנסות", משחזר איתן. דקות לאחר מכן הוא מוביל עשרות לוחמים והם מתקדמים לציר טנצ'ר, הציר שמפריד בין האזור החקלאי לאזור הבנוי בצפיפות של רפיח. אש נפתחת לעברם והם מגיבים בירי. תוך כדי תנועה הם מאתרים עוד פיר של מנהרה.
"אני עולה מול המג"ד לעוד פקודות כדי לשבש את מהלך החטיפה. אני מסתכל ימינה ושמאלה ורואה את עזה עולה באש. המג"ד עלה מולי בקשר ומודיע לי על שינוי משימה: 'לך תיקח את שאר הפריטים שמצאת במנהרה', כי כשיצאתי ממנה קודם לכן לקחתי רק פריט אחד", אומר איתן.
סגן איתן מגיע לפתח המנהרה. בניגוד לפרסומים שונים, הוא מוביל כוח של לוחמים מיחידת "סמור", שתחום התמחותם הוא לוחמה במנהרות. "נכנסתי שוב למנהרה. הפעם התקדמנו בצורה שונה - נכנסו עם בלוני חמצן למקרה שיפעילו לעברנו גז. נכנסנו לזמן מוגבל. אספנו את כל הציוד, ידעתי איפה הוא נמצא. כל המנהרה הייתה מלאה בפיח והם לא ידעו מה למצוא שם, אבל אני ידעתי מה אני מחפש. נתתי את כל הפריטים ליחידת אית"ן (היחידה לאיתור נעדרים)".
במכינה הקדם-צבאית בעלי התחנכו רועי קליין ועמנואל מורנו המעוטרים, שנפלו במלחמת לבנון השנייה. הם השפיעו עליך?
"שניהם מהמכינה. בעיניי הם סמל לא רק של הציבור הדתי-לאומי, אלא של כל ישראל".
מדברים על האפשרות להעניק לך צל"ש.
"אנשים גדולים ממני ראויים לזה. ברגע נתון חייל עושה מה שהוא מוצא לנכון. אני לא רואה את עצמי כגיבור. גם כשיצאתי החוצה לא חשבתי על כלום. זו הייתה רוח החטיבה ורוח הצבא".
איך הרגשת כשביקרת בבית משפחת גולדין?
"יצאתי מחוזק מהביקור שם, הם חיבקו אותי. איזו עוצמות. אנחנו מדברים על גבורה? המצלמות צריכות להיות מכוונות אל המשפחה, זו גבורה".
אתה מפקד ולוחם. יש בך צד שמבין את המחבלים של חמאס?
"אני אף פעם לא מצליח להבין את החמאס כאויב. הם לא כמונו, לא במוסריות לא בערכיות. זמן הפסקת האש בניה יכול היה להרוג את התצפיתן. בניגוד לאויב שלנו, אנחנו ערכיים ומוסריים. אני זוכר שראיתי את הגופה של המחבל ולידה גופה של בניה. אמרתי למי שעמד לידי: 'תראה מה זה, הם גוררים גופה של אחד מחיילינו במקום גופה של חבר'. זה לא נתפס. זה יכול להיות אח של מישהו שהיה איתם בפיר, בן דוד של מישהו, חבר. אותה חוליה מחליטה לחטוף חייל שלנו ולהשאיר חייל שלהם בשטח".
מה אפשר לאחל לך?
"שלא נהיה במלחמה יותר. אם צה"ל יצטרך, אנחנו נהיה הראשונים לחתור למגע. אבל אני לא מאחל לאף אחד לחזור לשם".
לפניות לכתב אמיר בוחבוט: amirbohbot@walla.com
(עדכון ראשון: 20:00)